נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תקנא
סעיף א'. (א) לישתמיט מני' וכו' ובר ישראל דאית לי' דינא בהדי עכו"ם. עיי' מג"א (ס"ק ב') דהיינו כל החדש עד ר"ח אלול ובדברינו בעה"י בשער יששכר הארכנו בזה (במאמר חדש תמוז אב אות י"א ובמאמר ימי הרצון לחדש אלול אות א') דהוא נפלאת בעיננו. על גאון עוזנו. המג״א בזה שלא ראה מפורש דברי הזוה"ק פ' יתרו (דף ע"ח ב') וז"ל הזוה"ק עשו נטל ברזא דילי' תרין ירחין תמוז אב ואיהו לא אשתכיח ואתאבד דהא אלול לאו דילי' הוא ואפילו אב ט' יומין אינון דילי' ולא יתיר עכל"ה הרי כמפורש להיפך דהיינו שלאחר ט"ב אין עוד חלקו של עשו וא"כ א"צ להשתמיט מיני' דהנכרי (בגלות עשו הוא אדום הלזה) בכל החדש. וכבר העיר מד' הזוה"ק אלו בקרבן נתנאל על הרא"ש (שם בתענית) וכתבנו שם ליישב קצת ד' המג"א ואכמ"ל בדברי אגדה ופרד"ס. אך זהו נזכיר סמך לד' המג"א מהירושלמי (בתענית פ"ד הלכה ו') שיש מ"ד דנהגין כאנשי צפורין שהיו נוהגין איסור כביסה מחמת אבילות כל חדש אב (כולו גם אחרי ט"ב) וי"ל דהירושלמי לשיטתו בזה במגילה דהי' יוצא לדרך קורא את המגילה אפילו מתחלת חדש אדר וכן פסק המחבר לקמן (סי' תרפ"ח סעי' ז') בשם הירושלמי. (ובש"ס דילן בבבלי לא מצינו זמן קריאת המגילה רק מי"א ולא מר"ח אדר) והיינו דהירושלמי לשיטתו כיון דכתיב במגילה ״והחדש״ אשר נהפך וגו' ע"כ הוא כל החדש כשר היינו מר"ח לקריאת המגילה וה"נ דכתיב (ירמי' ב') ״בחדשה״ ימצאונה ודרז"ל ופירש"י שזהו חדש אב (לפרענות ר"ל) ע"כ איתא בירושלמי שנהגו אבילות לאסור כיבוס כל החדש (ולשיטתו) כנז'. וע"כ י"ל סייעתא לד' המג"א דכל חדש אב כן יטעון ויקנורג הבע"ד שהוא מוחזק כמ"ש המג"ע שיעקב תפס ממנו חדש אלול ובשני חדשים אלו תמוז אב נשאר מוחזק) קים לי כאנשי צפורין כירושלמי כנ"ל שהוא כל החדש וע"כ ריע מזלייהו אז דשונאיהן של ישראל ה' ישמרנו ויגאלנו ב"ב. ובשער יששכר הארכתי עוד מזה.
ב אפילו בשבת חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת וכו'. וקשה דהא הוי כאבילות דפרהסיא דאסור בשבת. והנה עיי' בבכור שור (בסוף התב"ש) למס' תענית (בד"ה לאו"ח סי' תקנ"ב) מ"ש ע"ד המג"א (סי' תקנ"ב ס"ק י"ד) שכ' דאם חל ט״ב בשבת או בא' בשבת לא ישב בסעודה ג' במסיבה של חברים ותמה התב"ש על זה דאם רגיל בכך (לישב סעודה ג' במסיבה) הוי כאבילות דפרהסיא ואסור למעט אז במסיבת חברים עיי"ש א"כ כ"ש במלבוש שבת (שטריימיל) למי שנהוג בו בשבת ולא יסירנו בש"ק וגם בשבת בימי אבלו ל"ע נוהגים כולם לילך בו משום דאם לא ילבשנה אז הוי כעושה שבתו חול באבילות דפרהסיא כ"ש שלא יסירנו בשבת חזון (דקיל הרבה שהוא אבילות ישינה) ע"כ שפיר נכון מנהג רבותינו ואבותינו ז"ל שלפנינו ובדורותינו הצדיקים והחסידים שנהגו לילך בשבת חזון בשטריימיל כמו בשארי ש״ק. ומ"ש הראשונים ז"ל כמובא ברמ"א שלא להחליף בגדי שבת י"ל על מנהגם במדינותם ומקורם מאו"ז ממהרי"ל ארץ אשכנז הישינה שהלכו בהו"ט (קאפעלוש) גם בשבת רק את היפה והחדש לבשו לשבת. ואינו ניכר לכל כלל בין בגד של חול לשבת רק שזהו יפה וחדש יותר ע"כ לא הוי אבילות דפרהסיא כיון שאינו ניכר כ"כ לכל משא"כ בשטריימיל כנז'. [ועיי' בדברינו לעיל סי' תק"ל ס"ק ג' לענין חוה"מ].
והנה מצאתי שאהבה נפשי עוד בקדמונים הגאון הרדב"ז בתשו' (ח"ב סי' תרצ"ג) שהרעיש על מנהג זה שאין מחליפין בגדיהם בשבת חזון ולובשים בגדי חול והוי אבילות דפרהסיא ועושים מקודש חול וכ' שי"ל שגם כונת האו"ז [שהביא גם הרמ"א בזה] לא הי' כמו שנהגו האשכנזים עכל"ה עיי"ש. וכן במנהגי הגר"א בספר שערי רחמים (הל' שבת סי' ע"ג) שאפילו חל ט"ב בשבת אין לשנות כלל מבגדי שבת עיי"ש. ובביאור הגר"א על או"ח בזה (ס"ק ג'). והרי יש לנו עוד ראי' מסידורי האריז"ל שכ' ברעש על האבלים ר"ל שאין מחליפין בגדיהם בשבת ומכ"ש לפי"ז בשבת חזון שהוא אבילות ישינה בודאי יש להחליף וללבוש בגדי שבת.