נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן תצו
כבוד הרב וכו'
הגיעני מכתבך במועדו והנם ברוב טרדותיי ובהיותי עמוס התלאות. בעונותי, ובעסקי ברובן ככולם עניני הכלל בעה"י. ע"כ את זה לעומת זה, עד כה יפריעני ממנוחתי ובריאתי. השי"ת ירחמנו וירפאנו מעתה ועד עולם וב"ב. הנה מ"ש על מה שאמרתי טעמי ונימוקי שלא רציתי להשאר בירושלים עיה"ק על חג השבועות מפני דברי ההכ"צ ז"ל שבא"י אין לעשות יו"ט שני אפי' בדעתו לחזור, ולעשות כדבריו לא רציתי לחלל יו"ט ב' ח"ו אפי' בעד כל חללי דעלמא ופלפלת ע"ד החכ"צ, הנה ידעתי בני ידעתי שיש עוד לפלפל ולפקפק ע"ד החכ"צ בזה, אך הנה יש עוד לענ"ד בזה קטן כמוני נשען בגדול להיות מתאים לד' ההכ"צ ושניהם כא' נתכוונו ג"מ לנידון בן חו"ל שהלך דרך ארעי לאה"ק ודעתו לחזור אם כי לא מטעמי' דכל א' וא' בפ"ע אך למעשה הוא כץ כמו שאבאר, ועיי' בדברינו במנח"א (ח"ג סי' נ"ט) די"ל כיון דהך שהלך מא"י לחו"ל או מחו"ל לא"י לענין יו"ט שני לא נמצא שום מקור בגמ' ודחז"ל:
רק לדמותו לענין חומרי המקום שהלך לשם אין לו דמיון דלא נדע מהו הקולא וחומרא כגון לענין תפילין אם שלא להניח הוי ס' קרקפתא וכו' אם אולי צריכין להניח, וכשמניחן אם אולי שלא להניחן הוי ס' וסכ"נ דמזלזל בדחו"ל ובפרט ביו"ט שני ע"כ יש לדמותו לכאו' להך דמצינו (במגילה י"ט) בבן עיר שהלך לכרך או היפכו עיי"ש באורך. אלא שלא רציתי לעלות ולהכריע כנגד המבואר בשו"ע ח"ו ועכ"פ לפי דברינו הנז' נמצא בבן חו"ל שהלך לא"י אפי' דעתו לחזור הוי כמו מוקף בן יומו וצריך להניח תפילין כנ"ל וזהו מסתפינא בודאי כנ"ל ונמצא לפי"ז בבני א"י שבאו לחו"ל ודעתם לחזור צריכין עפ"י סברא הנ"ל לשמור ירט ב' בכל פרטיו ושלא להניח תפילין כמובן ולזה הי' נראה סייעתא מדברי הרב התניא ז"ל עיי"ש במנח"א באורך וממילא בני א"י שבאים לחו"ל שעושים הבדלה בליל יו"ט ב' (בצינעא) עוברים על דברי השאילת יעב"ץ (ח"א סי' קס"ח) שאסור להם להבדיל כיון דממילא אסורים במלאכה אפי' בצינעא ויבדילו בשעה שבני חו"ל מבדילין או ישמעו הבדלה, וכפי ידיעתי לא נהגו כן, עכ"פ יש בזה עקולי ופשורי, ועוד מ ט ע מ י ם נ ס ת ר י ם נמנעתי מלהיות יו"ט באה"ק:
ואעתיק לך ידידי מ"ש בשנה זו בכת"י שו"ת מנח"א (חלק ו' סי' כ"א אות ו') בחי' למס' סוכה (דף מ"ד ע"ב) במתני' לולב וערבה וכו' רש"י בד"ה החליל וכו' דפשי להו ששה של חול המועד דבזמן המקדש אין עושין יו"ט שני עכל"ה, והלשון הוא תמוה נפלאה מ"ש דבזמן מקדש אין עושין יו"ט שני היינו בירושלים (בביהמ"ק) משמע דלאחר חורבן בית המקדש עושין יו"ט שני גם בירושלים דאל"כ למה נקט בזמן מקדש (דוקא) תיפוק לי' דהא בירושלים ושם אין עושין לעולם יו"ט שני גם עתה, והלא מ"מ ה"ז כסותר דחז"ל שלחו מתם וכו' וכן בכמה דוכתי ששלחו רק לבבל שיזהרו ביו"ט שני.
ולחומר נושא לשון הזהב של מאור עינינו ורבינו רש"י ז"ל זי"ע (אשר כל אות שלו תלו כל שלטי הגבורים, רבותינו הגדולים הפוסקים האדירה, את זייניהם, והאריכו בפלפולם ופירושיהם) נראה מזה ראי' גדולה לדברי זו"ז הה"ק בס' זוהר חי על זוה"ק (פ' פנחס דף רל"א) שכ' אם יסכימו חכמי ארץ ישראל לעשות גם בא"י כעת שני י"ט כמו שאנו עושין בחו"ל יהי' קירוב הגאולה ויבא משיח בב"א עכל"ה עיי"ש טעמו ומה שהאריך בזה. וכן הגאון ז"ל בשאילת יעב"ץ שם כ' לולא דמסתפינא הוי אמינא שצריכי' גם עתה בני אה"ק לשמור יו"ט ב' עיי"ש, ואם כי לדינא ולהלכה למעשה הדברים האלו מרפסין איגרא לכאורה, כי מי יהין (ובפרט בימינו) לחדש דבר כזה בימינו נגד הלכות אבותינו, ומנהגי רבותינו, והחלטת כהאריז"ל והש"ע הוא מרן הב"י מרא דארעא דישראל שלא לעשות יו"ט שני בא"י גם בזה"ז שאין מקדשין עפ"י הראי' מ"מ גברא רבה אמר מילתא (הוא הקדוש בזוהר חי) וגם הגאון בשאילת יעב"ץ בלשון ולולא דמסתפינא כנ"ל אין מזחיוזין אותן לגמרי ויש לו מקור כנראה בלשון הקודש רש"י ז״ל עלי' רמז ברוח קדשו שיהי' דעות גדולים כאלו בסוף יומא והמ"י.
והנה הגאון בשו"ת חכם צבי (סי' קס"ז) כ' שהבאים לא"י אפי' דעתם לחזור א"צ לנהוג בא"י יו"ט שני של גליות ואפי' במלאכה מותרים וכו' עיי"ש טעמו ובברכי יוסף (סי' תצ"ו) שכ' שאין לנהוג כוותי' ומנהג העולם להיפך כשבאין לא"י כשהם רבים עושים מנינים בתפלת יו"ט שני בכל פרטי חומרת יו"ט וכבודו, וכן הביא זה להלכה למעשה בשערי תשובה שם ועיי' בתשו' שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קס"ח) שחלק ג"כ על דעת אביו בזה וכן אנן בעניותן בשו"ת מנח"א (ה"ג סי' נ"ט) עיי"ש, וכן גודל מעלת יו"ט שני כמבואר עוד בסה"ק וגם בדברינו בדברי תורה (מה"ק את מ"ג) ובכמה דוכתי וביותר בשער יששכר מאמר זמן מתן תורתינו באורך ומי לנו גדול מרבותינו המהרש"ל ביש"ש חולין (פ' כל הבשר סי' נ"ג) ומובא בבאה"ט (סי' תצ"ו) כ' מעשה בא' מן התלמידים שהלך לא"י וקבע שם דירתו ואחר כמה שנים בא למדינתנו ודעתו הי' לחזור ונהג חול ביו"ט שני ונפטר במיתה משונה ולא זכה לחזור לארץ ישראל עכל"ה, הרי מזה חומר גדול קדושת יו"ט שני והוי זהיר בגחלתן אם רבינו המהרש"ל כ' לשון כזה על מיתת ת"ח אאם כי הוי דעתו לחזור) בשביל חילול יו"ט שני בחו"ל וע"כ צריכי' ליזהר ביותר. על כן בהיותי באה"ק לטובה זהו הי' מטעמים העיקרים אצלי שלא רציתי לישאר על יו"ט של שבועות בירושלים עיה"ק הגם שהי' אתנו מנין עשרה ת"ח ויותר מחו"ל שהי' סיפוק בידינו להחזיק יו"ט שני אז גם בעיר ה' שמה מ"מ כיון שלדברי הגה"ק חכם צבי ז"ל צריכין להניח תפילין באה"ק ביו"ט שני וזאת לא רציתי לעשות גם בעד כל חללי דעלמא וגם אם היינו נוהגים יו"ט שני בכל פרטיו מ"מ הוא מבלבל הרגש קדושת יו"ט (שני אשר נשגב ערכו מאד כמבואר בסה"ק וכנ"ל] כשהולכים לחוץ (כגון למקוה בבוקר) ורואים החנויות פתוחות והיד כותבת וכו' וכל שארי מלאכת חול (וכאשר שמענו בזה מה שהי' לו לאדמו"ר הגה"ק משינאוול זי"ע בהיותן בירושלים ביו"ט ב' של שבועות וכו' ואכ"מ להאריך) והנה הי' לי פתחון פה בזה בהיותי בעיה"ק כנ"ל בטעמי ונימוקי שלא לישאר ביו"ט ב' שמה (מפני ד' החכ"צ ועוד סני') לפני מרן האי סבא קדישא הגאון וכו' מהרש"א אלפאנדרי זי"ע ובשתיקתו כהודאה לדברינו.
אמנם תמהתי ורע עלי המעשה מרב גדול א' (בירושלים) אשר הי' בעיה"ק מנין ת"ח וגדולים ששבתו יו"ט ב' דשבועות בעיה"ק בתפלה וכל פרטי יו"ט כראוי וכהלכה ובא אז לתוך ביתם בעת סעודתם ושמחתם (הנ"ל) לבקרם בהיותו מלובש מלבושי חול (אם כי היר"א וחסידים רבים בעיה"ק ילכו גם אז ביום השני לכבוד אסרו חג ולכבוד כלל ישראל אחיהם שבגולה, במלבושי שבת ויו"ט, וגם בהאויט"א בא לפני פתח ביתם כמו לרדותם בתוך ביתם ולהפריע ולחלל כבוד יו"ט ושמחתם) והנה פסקינן בפסחים (נ"א ע"א) דברים המותרים ואחרים מישראל נוהגים בהם איסור אין אתה רשאי להתיר בפניהם ה"נ כיון שהם היו עשרה וחשובים צבור שנהגו בביתם (והי' עמהם ס"ת) יו"ט שני ואף אם הוא דברים המותרים לבני א"י מ"מ אצלם הוא דברים אסורים בחילול יו"ט ב' גם שמה בירושלים ופשוט שאין אתה רשאי להתיר בפניהם, והגם שאולי הי' עוד מקום לפלפל ולחלק מ"מ ה"ז מגונה מבזה דברי חכז"ל וכו' וכו', והש"י ינחנו ליום שכולו טוב בב"א, ע"כ דברינו שם, ועי' בדברינו בנימוקי או"ח (סי' תצ"ו ס"ק ב') עיי"ש.
והנה מ"ש בשם השגת הראב"ד על הרז"ה (בפ' מקום שנהגו) שאין בכל הגולה ובא"י מי שלא ינהג שני י"ט של גליות, הנה לעיל הבאתי לשון רש"י בסוכה שנראה ג"כ כן וכנ"ל.
וגם נודע ד' רבינו הרמב"ם (הל' קדוש החודש פט"ו וגם עוד שם, ועיי' בנחל אשכול על האשכול (הל' חנוכה ופורים סוף סי' ז') שעפ"י חשבון האמיתי הראי' מגיע (עפ"י רוב) מדוייק ליו"ט ב' והחשבון שלנו רק למולד אמצעי וכן בס' חזון למועד (להה"ג מפעוינג ז"ל) ס' מיוחד מברר על יסוד חשבון יו"ט שני, ועי' בס' קדושת יו"ט להה"ג מ' ישראל משה חזן ז"ל (נדפס בוויען תרט"ו), ותראו נא ממערכת השמים אשר בודאי לא ישנו את תפקידם, ונודע זה גם למתתילים קצת בידיעת התכונה כי ליקוי הלבנה א"א להיות רק במילוי הלבנה באמצע החדש ממש וזהו ליל ט"ו דפסח (שאז הי' יצי"מ בשעה שהלבנה משלים עד היום להחמה במילואה כדרז"ל וכל הראשונים) וזהו הי' בשנה הזאת בליל ב' דפסח (הליפוי) כנראה בעליל וזה החשבון האמיתי והלוח ליו"ט א' הוא כ"פ רק מפני שהחליטו אתם אפי' שוגגים אפי' מזידים.
והנה מ"ש לעיל מדברי רש"י בסוכה (דף מ"ב ע"ב) הנה כן הוא ג"כ בדברי רש"י בפסחים (מ"ז ע"א) ד"ה שני ימים של ראש השנה שכ' (בסוף הדיבור) וז"ל ושני ימים טובים של ר"ה דוקא נקט דבזמן לחם הפנים לא הי' שני ימים טובים של גליות עכל"ה, ובצל"ח שם תמה באמת והניח בקושיא דהלא גם בימים שאין לחם הפנים אין בירושלים יו"ט שני זולת ר"ה ולפי דברינו שם הנה רש"י לשיטתו בכפל הדברים בפסחים כמו בסוכה שם כנ"ל דרק בזמן ביהמ"ק בזמן לחה"פ לא הי' ב' י"ט של גליות אבל עתה יש גם בירושלים כנ"ל, והנה בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' רנ"ב) וכן בתי' פסחים (להחת"ס ז״ל) שם כ' הגיד זאת (הגאון החת"ס) כד הוי טליא לפני הגאון נודע ביהודא ז"ל בעצמו בפראג (וקלסי') לתרץ תמיהתו בצל"ח על פירש"י הנ"ל בפסחים דמשכחת לה כשרוב חכמי ישראל הי' בחו"ל ולא הניחו כמותם בא"י שאז מעברים שנים וקובעים חדשים בחו"ל כמבואר בברכות (דף ס"ג) גבי עובדא דר' חנניא בן אחי ר' יהושע ואם היו רחוקים ע"כ יעשו גם בא"י יו"ט שני מספק אלא בזמן לחם הפנים היינו שביהמ"ק קיים לא הי' אפשר זה דאז לעולם ב"ד הגדול שבירושלים סמוך למקדש עכ"ד החת"ס, והנה העובדא שהביא (בחת"ס) מר' חנניא בו אחי ר' יהושע הוא כמו מעשה לסתור דהרי שלחו לו שני וכו' ואמרו לו אם שומע (לחדול מלקדש ולעבר חדשים בחו"ל) מוטב ואם לאו יהא בנידוי ואמרו לאחינו שבגולה וכו' מיד געו כל העם בבכי ואמרו ח״ו עיין שם בגמרא, הרי שנתבטל הדבר לעבר ולקדש בחו"ל (ושאני ר' עקיבא וכו') ומילתא דלא שכיחא לא גמרינן, ולא פרשינן כותי' ולא איכפל תנא (הוא רש"י ז"ל) לפרש ולומר בכפילא ב"פ בסוכה ובפסחים על דבר דלא שכיח כלל א"ו דדבריו א' הם עם מ"ש בסוכה וס"ל דצריכין בזמה"ז לשמור יו"ט ב' גם בא"י ורש"י והראב"ד כנ"ל בחד שיטתי' אזלי כנ"ל (בסי' כ"א עיי"ש, ומה שאין נוהגים יו"ט ב' גם בא"י בגלותינו כפי הנודע לנו הוא כנראה שנמשכו אחרי דעת הרמב"ם ז"ל (הל' יו"ט פ"א הל' כ') שאין בני א"י עושין שני יו"ט אלא ר"ה בלבד כי בני א"י ומצרים נמשכו אחרי הרמב"ם כנודע וכן אחריו הטוש"ע, ולדעת רש"י והראב"ד תיקשי לכאו' הך דביצה (דף ד' ע"ב) שלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם משמע דרק לבני חו"ל נאמר שיזהרו במנהג אבותיהם לשמור יו"ט ב' אך יש לתרץ דמיירי רק בשעת שקידשו בא"י עפ"י הראי' לא בימים שאין מקדשים גם שם כלל עפ"י הראי' ע"כ אין חילוק לענין יו"ט ב' וגם י"ל ששלחו להם החכמים בא"י לבני בבל שיחזיקו יו"ט שני הגם שתיקנו סדר הלוח דשמא יגזר המלכות גזירה וכו' וגם זהו שייך הגזירה גם בא"י כשלא יהיו עוד שם ב"ד מוסמך שיהיו ראויים לקה"ח עפ"י ראי' ע"כ גם בא"י י"ל שצריכין לשמור יו"ט ב' ושלחו גם לבני בבל מתקנה זו דיו"ט ב', אמנם הא תיקשי מדוע השיג הראב"ד רק על הרי"ף (בפ' מקום שנהגו) וכ' דיו"ט שני נוהג גם בא"י בימינו ולמה לא השיג שם על הרמב״ם הנ"ל שכ' שאין בני א"י נוהגים גם עמה שני י"ט זולת בר"ה). ולא תיקשי אם נאמר כן לד' רש"י כנ"ל ולהראב"ד ממה דאמרינן בסוכה (נ"ה ע"א) ואנן דאית לן תרי יומי וכו' משמע דאנן בני בבל ולא בני א"י די"ל דהיינו דאנן בגלותינו וגם בני א"י וכמו דאמרי' במגילה (דף ל"א ע"א) והאידנא דאיכא תרי יומי (ולא קאמר בלשון אנן כלל, שיהי' משמע רק לבני בבל וחו"ל) משמע דאיכא השתא תרי יומי לכל העולם (גם לבני א"י) עכ"פ אין ראי' ולא סתירה, וכל הענין צע"ג.
והש"י יאר עינינו, וישיבנו למרום הר מקדשו שלש פעמים בשנה יראה וגו' וכוח"ט לאיוש"ט שנת גאולה וישועה ב"ב בכ"י. ידידושתו"ט
סוף הספר