אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן תפט

סימן תעג

כבוד הה"ג וכו והנה מה שרצה לדמות ולהמציא סברא חדשה ופשיטה הוא לדעתי, ע"ד שכתבנו במנחת אלעזר (ח"ג סי' ס') ע"ד הברכה בספה"ע במי שנעשה בר מצוה תוך ימי העומר וביאור דזמן הפוטר אינו מועיל לזמן החיוב כמו באכל מצה כשהוא שוטה שאין האכילה עולה לכשישתפה וכעין מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוצא הרבים י"ח הגם שמחוייב רק בדרבנן בספה"ע ומקודם י"ג הי' ג"כ מחוייב מטעם חינוך מדרבנן (כמו שביארנו שם במנח"א) מ"מ הוי תרי דרבנן דאינו מוציא לחד דרבנן עכ"ד, ודמיא כי עוכלי לדנא, דהרי בספה"ע כל יום הוא מצוה בפ"ע כד' התוס' והרא"ש מובא בב"י (סי תפ"ט) דמטעם זה צריך לברך גם אם שכח והפסיק מעל"ע שלם לדעתם אלא שמרן המחבר הכריע כד' בה"ג שלא לברך בכה"ג והגם שבאוצה"ח והיכל הברכה על החומש (פ' אמור) הכריע כהפוסקים הנ"ל לברך מ"מ נוהגי' כד' המחבר שלא לברך (כששכח גם ביום לברך) משום דספק ברכות להקל, אבל באמת כל יום הוא מצוה בפ"ע וגם החינוך הוא דרבנן וכן הברכה והם אמרו וכו' כמ"ש התוס' לענין ברכה דמרור דרבנן בליל שני דפסח וכו' וכמו שביארנו שם וא"צ לכפול הדברים.

ומה שתמה על דברינו במנח"א (ח"ד סי' נ"ה) שהשגנו על הג' אבני נזר שהשיג על הגה"ק הון עשיר על משניות בשבועות שלא לעשות סוכה פי' בהון עשיר שלא ליישב בה ובאבני נזר השיג וכ' דהפי' שלא לעשות הסוכה קודם החג ותמהני דבאמת הפי' פשוט כהון עשיר דאם לעשות קודם החג וכמו עשה סוכה אינו עושה דמכין אותו עד שתצא נפשו וכי לא סגי דיתיב בסוכה של אחרים ומוכרח לעשות דוקא סוכה מחדש, ואם לא אז יכוהו עד שתצא נפשו או דהפי' הפשוט מיירי ליישב בה בחג וז"ב בפי' המשנה שם בשבועות אלא שמעל' הקשה דנראה הני מילי סיתרא"י נינהו עם מ"ש בנמוקי או"ח (סי' תרס"א בסופו) די"ל דהפי' עשה סוכה היינו שיעשנה קודם החג עיי"ש עכת"ד. הנה מלבד שי"ל דהראיתי פנים לכל צד ופי' שיהי', אמנם באמת הנני חמה על תמיהתו מדוע לא ראה והרגיש שם בנימוקי או"ח שהתנינו בפירוש (במוסגר) וז"ל ״וקמיירי דאין לו סוכה אחרת לישובתה״ ועל כן הוי מבטל המצוה כשאינה עשאה, ממילא שם דברי הש"ס בחולין ובסוכה קשים להבין באיזה אופן מיירי דהא איך שייך עשה לולב וכו' שיכפוהו וימיתוהו הרי יוכלו לתוחבו בע"כ לתוך ידו למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה כמו שהארכנו בזה בשו"ת מנח"א (ח"ג סי' צ') ובדברינו בנימוקי או"ת (סי' כ"ד) וצריכין להמציא איזה אופן שיהי' מציאות לזה שיכופוהו, ע"כ י"ל דמיירי בשאין לו בכל עירו והסביבה סוכה אחרת וכשלא יעשה זו לבנותה אז בטל ממצות סוכה (וכמש"כ שם במוסגר) משא"כ המשנה שבועות פשוט דמיירי סתם שאינו עושה סוכה בחג שלא יושב בה כיון דעולם כמנהגו נוהג ושכיחי סוכות, גם סוכות גנב"ך ודקב"ש וכיוצא. ונמצא דאינו מבטל מצות סוכה כשאינו בונה אותה קודם החג כמ"ש במנח"א ולא סתרו דברינו זל"ז כלל.

וע"ד מ"ש אחיו וכו' [בשם צדיק א' שלא יזכירו נשמות רק עד חמשים שנה] נשתוממתי על הדבר כי תולים בוקי סריקי בקדושי עליון זי"ע דברים שלא עלו על דעתם ולא שמעתן אוזן מעולם ואסור לאומרם, ומ"ש הרמב"ן [בפ' משפטים עה"כ ועבדו לעולם] כוונתו באמת בפשיטות עומק הכוונה כנודע דרכו ז"ל, חמשים שנה הוא יובל עולם השלם, והתיקון עולם הנשמות. ולא ח"ו כי עד חמשים שנה יופסק השארת הנפש. וממנ"פ אם צדיקים היו למה צריך עוד לומר אחריהם קדיש אחר חמשים שנה כשהבן חי ומעשים בכל יום וכו' א"וו לצורך טובת עליות הנשמה גם כשאינו בגיהנם עוד וכמ"ש האריז"ל, וא"כ גם הזכרת נשמות כן, ואם היו קלים ורשעים מי יודע אם כבר באו לגיהנם להתם חטאתם כן ממנ"פ צריך להזכירם אולם מקור (טמא) יש לזה בחוקי העכו"ם לבתי קבריהם כי זכות' יומשך רק עד חמשים שנה בהרבה מדינות והמקילם יותר באמונת רק כ"ה שנה.

ויש מחמירין ומכבדי' אמונתם עד מאה שנה) ולא יותר. ואח"כ מזמן חמשים שנקבר האחרון שם רשאין ועושי' מעשה לפנותם, וזורקים עצמותם גם בבזיון ברשות כומריהם כי השארת נפשם (הטמאה) הוא רק חמשים שנה זהו המקובל אצלם וד"ל [ועיי' בחיבורינו דברי תורה מהדו"ב אות כ"ד ע"ח. צ"ד. ומהדו"ג אות כ"ב, כ"ג, כ"ד ועוד בכמה דוכתי] ה' יגאלינו ב"ב, וחיים ושובט"ס.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה