אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן שצה

סימן שצד

א אימתי מברך עליו וכו'. עיי' מ"ש בזה לעיל (סי' שס"ו) עיי"ש. סימן תי"ט:

א מצוה להרבות בסעודת ר"ח. הנה דעת אאמו"ר צללה"ה זי"ע הי' דצ"ל הסעודת ר"ח ביום דייקא ואין יוצאין אם עשאוהו בלילה בלבד כיון דפסקינן דאין קידוש החדש בלילה ומטעם זה פסקי' להלן בשו"ע (סי' תכ"ב סעי' א') דאם לא אמר יעלה ויבא בערבית ר"ח אין מחזירין אותו. והנה לכאורה הקשיתי על דברי אאמו"ר מד' המג"א בזה (ס"ק א') דאם חל ר"ח בשבת דצ"ל הסעודה בא' בשבת (שלאחר ר"ח) לד' הירושלמי וכ' המג"א דיש למשוך הלילה ואז יוצא ידי חובת ר"ח ג"כ עיי"ש. ואם נאמר דבליל ר"ח לא יצא י"ח הסעודה כשעשאו אז מה מהני בזה כשהמשיך סעודה ג' עד הלילה מוצאי ש"ק שיצא בזה גם סעודת ר"ח הא לא יהא הטפל והתשלום (שעושים לאחר ש"ק [כד' הירושלמי] לסעודת ר"ח) עדיף יותר מן העיקר סעודת ר"ח שעושין בזמנו היינו ר"ח דאין יוצאין כשעשאה בלילה ואיך יצאו בזה כשממשיכין הסעודת ר"ח עד הלילה כנז'. א"ו דיוצאים גם בר"ח בסעודה שעשאה בליל ר"ח. אולם יש ליישב דבאמת עדיף בזה מה שעושים לתשלומין במוצש"ק יוצאין כיון דבלא"ה גם כשעשאוהו ביום א' אינו ר"ח כבר (משום דר"ח הי' רק בש"ק) ע"כ מהני גם כשעשאו בלילה היינו במוצאי שבת (בהמשך הסעודה ג' כנז') דאינו ג"כ ר"ח עוד, אבל כשעשאו בזמנו י"ל דצריך לעשותה ביום כנז', וצ"ע.

והנה נלע"ד להביא כעין ראי' מש"ס ב"מ (דף נ"ט ב') באימא שלום אשת ר"א שהיתה אחותו דר"ג דלא שבקת לר"ג בעלה למיפל על אפי' (כדי שלא יעניש לאחי') האי יומא ריש ירחא הוי ואיחלוף לה בין מלא לחסר (היינו שסברה שהוא ר"ח ובאמת לא הי' ר"ח רק למחרתו יום ל"א עיי' פירש"י) וכו' עיי"ש ואם נאמר בסעודת ר"ק להרבות היא מצוה גם בלילה איך טעתה לחשוב שהוא ר"ח הלא אם לא אמר בעלה מבערב להכין לו סעודת ר"ח עוד מבערב להרבות בסעודת ר"ח בלילה (שהכנת הבישול והסעודה זהו פעולת האשה כנודע) ומדלא הרבו בלילה בסעודה על כרחך שאינו היום ר"ח (דהא הך להרבות בסעודת ר"ח הי' עוד נוהג בימיהם כמבואר בפשיטות בירושלמי ומובא בזה בב"י) אלא ודאי ראי' לדברי אאמו"ר כנ"ל דאין המצוה סעודת ר"ח בלילה רק ביום ע"כ שפיר טעתה בשחרית וחשבה שהוא ר"ח ועדיין יצוה לה בעלה בבקר אחר התפלה להכין סעודת ר"ח בצהרים כמובן.

אולם אולי יש לדחות ראי' זו דהנה זהו נראה דעכ"פ אין מצוה להרבות רק סעודה א' א"כ בודאי לאכלה מביום חשוב יותר משום דקידוש החדש ביום וע"כ חשבה אשת ר"א שיהי' סעודת ר"ח ביום שפיר כדרכו דר"א אבל כשיש לו אונס ביום שלא יוכל להרבות (רק שיאכל מעט כדי שלא יתענה בר"ח) אז יוצא בסעודת ר"ח בלילה אבל נקוט מיהו פלגא בידך ראי' מזה דכשעושה סעודת ר"ח ביום אז אין בלילה שום מצוה להרבות בסעודה כנ"ל.

והנה בלכתך בדרך הזה הנ"ל עפי"ד המג"א בזה, י"ל גם בפורים ט"ו שחל בשבת בירושלים כיון דפסקינן במחבר להלן (סי' תרפ"ח סעי' ו') דיעשו הסעודה ביום א' וכיון שעשאו רק לתשלומין כיון שיום א' כבר הוא שיתסר שלא בזמנו לזאת הגם דפסקינן לקמן (סי' תרצ"ה סעי' א') סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא י"ח היינו רק בזמנה אין לעשותה בלילה אבל שלא בזמנה ולתשלומין כנז' כשחל ט"ו ביום ש"ק יוכל לעשותה במוצש"ק ויצא י"ח בלילה דהא טעם א' להם מה שאין עושין סעודת פורים בשבת כמו בר"ח שחל בשבת ומהירושלמי דיצא זה שקדשוהו שמים שאין ניכר שהוא סעודת ר״ח או פורים כנ"ל. ודבר זה חדית הוא ע"כ צ"ע (ועיי' לקמן בדברינו סי' תרפ"ח ס"ק ב').

ועוד יש להסתפק אם חל ר"ח שני ימים שבת ויום א' שלאחריו כיון דהך דינא דירושלמי והרי"ף והרא"ש דר"ח שחל בשבת שיש לעשות הסעודה ביום א' היינו פשוט שאז רק יום א' ר"ח (היינו רק בש"ק) וא"כ הוי הסעודה ביום א' השלמה לסעודת ר״ח שהי' חייב בשבת משא"כ כשגם ביום א' שלאחריו יום ב' דר"ח וצריך הסעודה דר"ח ביום א' בשביל יום הזה שהוא יום ב' דר"ח א"כ י"ל דלא נפיק בהשלמה לש"ק (יום א' דר"ח) וכדאי הוא רק להפקיע את עצמו במצות הסעודה דיומו יום ב' דר"ח כנז'. וכיון דלא אפשר בכה"ג באופן אחר י"ל שישלים בסעודה ג' בש"ק עד הלילה מוצש"ק ויאכל כזית לשם ר״ח השלמה ליום ש"ק דלזה י"ל מהני בלילה כמו שחילקנו לעיל וביום א' (ב' דר"ח) יעשה סעודת ר"ח (ביום) בשביל יומו, ועדיין צ"ע.

ובספר מאורי אור (בחלק בן נון) כ' דמסתברא טפי שיעשה (כשחל ר"ח בשבת) סעודה ג' במנחה גדולה וסעודה נוספת לר"ח במנחה קטנה דהא בכולם א"צ אלא קצת יותר מכביצה וכו' עיי"ש ולא מיחוור כלל וכנראה מהירושלמי י"ל דגם אם יעשו בשבת סעודה בפני עצמו לכבוד ר"ח מלבד הג' סעודות דשבת לא מהני לגבי ר"ח אם יעשנה בשבת זולת ביום א' כנ"ל.

והנה מצאתי בירושלמי תענית (פ"ד ה"ג) קרייא מסייע לר' יוחנן ויהי ממחרת החדש השני אין תומר תרין ריש ירחין הוון והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם עכ"ל הירושלמי ופי' בפנ"מ שהי' נוהג לעשות הסעודה ביום ר"ח הא' ומתחיל בסוף היום וממשיך עד הלילה שהוא יום ב' דר"ח כדי לצאת בהסעודה בשביל ב' הימים דר"ח כדמוכח ממקרא ויהי ביום ממחרת החדש השני עכת"ד הפנ"מ, ולפי"ז ראי' לכאורה דיוצאין בהסעודה של יום ב' מה שעושין מבערב שממשיכין מיום א' כנ"ל, אך ז"א הכרח כלל עיקר פירושו של הפנ"מ דעשה הסעודה והמשיך כנ"ל, די"ל באמת כפשוטו וכפי' הקרבן העדה דקרא מסייע לר' יוחנן היינו על דסמוך לי' להלן (וכדרך לשון הירושלמי בכמה דוכתי כן) דקאמר ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן דמפקיד לני כנישתא דספרא ביום שלשים ועבורו והיינו גם שיזהרו ביום ב' דר"ח עיי"ש. ואין הפי' דהמשיך הסעודה כלל.

והנה בפני משה שם העלה מזה שאעפ"י שהיו מקדשין עפ"י ראיי' מ"מ היו נוהגים לפעמים לעשות שני ימים ר"ח, ותמהתי מדוע לא הביא יותר מפורש בתרגום על הפסוק הלז ויהי ממחרת החדש השני, תרגומו:

והוה ביומא דבתרוהי דהוא עבור ירחא תניינא, הרי מפורש ומבואר כן דהיו עושין אז ג"כ לפעמים ב' ימים ר"ח. וכן פי' שם רבינו ישעי' (בתנ"ך אמשטרדם הגדולים) ע"ד התרגום כפשוטו. והנה בעה"י דיברנו מזה בשער יששכר מאמר הירחים אות ז'] ועיי' בשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' קנ"ג) שבימי הנביאים הי' ג"כ ב' ימים ר"ח, והנה רש"י פי' שם ויהי ממחרת החדש השני ממחרת ר״ח שהוא שני לחדש (והביא ג"כ תרגומו דהיינו ב' דר"ח כנ"ל) עכל"ה, ועדיין יפלא לפי"ד רש"י ז"ל שפי' שהי' כבר יום שני לחדש ולא ר"ח כלל א"כ מדוע התפלא שאול המלך מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם הא היום כבר אינו ר"ח וכי דרכם הי' לאכול עם המלך בכל יום ויום ואכמ"ל. [ועיי' בדברינו בדברי תורה (מה"ק אות י"ג) ומהדורא ג' אות מ"ב].

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה