אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן שצד

סימן שצא

סעיף א'. (א) ספק עירוב וכו' והוא שיהי' לו חזקת כשרות. עי' בשעה"כ ופע"ח וז"ל בשעה"כ (ענין רחיצת פניו ידיו ורגליו בד"ה ענין העירוב) והנה ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום שבת הי' מוליך עמו הטלית והחומש מביתו לביהכ"נ וגם הי' מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת״ו אותה הנודעת ולא הי' מקפיד וחוסם לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת ת"ו או אשר נעשה לבית הטבילה אם היו נעשין כהלכתן או לאו עכל"ה. ומ"ש על העירוב פשוט דהכונה בע"כ על צורת הפתח (שזהו קורין ג"כ עירוב) במקום הדרך או פירצה עשר אמות, כי אין לומר על הלחם עירובי חצרות. ז"א (אפילו בקס"ד) כי למה הי' לו לרבינו האריז"ל לחוש כלל לזה דהלא כ' מקודם שמורו (האריז"ל) הי' עושה עירובי חצירות לכל בני העיר בכל עש"ק כנ"ל בדברינו (בסי' שס"ו ובשם המג"א ז"ל שם) א"כ הי' ברור לו שנעשה (על ידו) העירובי חצירות כהלכתו א"ו דהיינו צוה"פ כנז' וכמ"ש אשר נעשה לבית הטבילה היינו הצוה"פ לצד זה וז"פ. וכיון דהוא ספק הוצאה בכרמלית דרבנן וגם הי' מוחזק בכשרות שיש שם צוה"פ ע"כ סמך על זה גם בלי בדיקה ובירור בכל פעם וגם י"ל אולי הלך השמש (גם אז. כמו בימינו בקהלות הקודש) בכל עש"ק לבדוק העירובין צוה"פ והי' להם חזקת כשרות מהסמוך ע"ש הקודם. וגם למ"ד כד' הרמב"ם ומובא בש"ע (סי' שמ"ה סעי' ו') דרחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואין דלתותיהם נעולות בנילה דינם רה"ר אפילו כשאין ס' רבוא בוקעין בו [והמחבר הביא זה בסתם ודעה אחרונה שצריך ס' רבוא להיות בוקעין כ' בשם י"א א"כ דעתו לפסוק כדעה ראשונה כנודע בכללי'. אך בסי' ש"ג (סעי' י"ח) פכק כדעה האחרונה ועיי"ש במג"א (ס"ק ה') ואכמ"ל] ואולי הי' כן בשווקי צפת והוי ספק דאו' ברה"ר אם נפרצו הדלתות היינו צוה"פ (הגם כי קשה לומר שהי' אז רחובות רחבים כאלו בימיהם בצפת ת״ו כידוע בנין המחמדנים בימיהם האלו בארצות הקדם ברחובות צרים מאוד מ"מ אולי הי' כן] ועכ"פ גדולה חזקה שהוחזק העירוב כנ"ל מע"ש גם אם נאמר שהוא ס' דאו'. ואין לומר שסמך האריז"ל בזה על רוח קדשו (הצלול וברור) שהי' מבינו מסוף העולם ועד סופו ומכ"ש להרגיש (בצפת ת"ו) בעירו אם הצוה"פ כהלכתו עומד עודנה. ז"א, דעל רוה"ק אין רשאין לסמוך ובפרט להקיל ולהתיר עגונה אם אין עדים הצריכי' עפ"י התורה. וגם אם לא הי' מותר לסמוך על החזקה רק מפני שראה ברוה"ק שהצוה"פ כהלכתו אז לא הי' האריז"ל נוהג להקל בפני אחרים הרואים שאין להם רוה"ק ויסמכו ח"ו להקל במקום שאין רשאין א"ו דמה"ת מותר לסמוך על החזקה כנ"ל ע"כ לא רצה רבינו האריז"ל להחמיר. וכמו שמקובל בידינו בשם קדוש זקיני בעל בני יששכר ז"ל (כשהי' בעירו או במקום שהוחזקו העירובין בטוב) ביציאתו לחוץ מביתו בש"ק לקח לתוך בגדו מפתח וכיוצא כדי שישאוהו במקום העירוב ולא יהי' בכלל מי שאינו מודה בעירוב עכד"ה. (וכיון דאין מחמרינן כד' הרמב"ם [ובשו"ע סי' שס"ב סעי' י'] דצוה"פ עושין רק במקום שעומד מרובה על הפרוץ והיינו בכל העיר ע"כ אין מקום להחמיר יותר כלל. שוב ראיתי כד' זקיני בעל בני"ש הנז'. הוא עוד נפתח בגדולי הראשונים ז"ל התשב"ץ ומובא בברכי יוסף בזה שכ' בזה הלשון ומי שלבו נוקפו בזה (בתיקון עירובין) הדיוטות גמורה הוא או מינות נזרקה בו עכל"ה עיי"ש. והגם כי ראיתי בס' שערי רחמים דיני מנהגי הגר"א מווילנא ז"ל (הל' שבת אות צ"ג) כי מנהגו הי' שלא לישא כלל בשבת אפי' במקום שיש עירוב אכן מנהגינו ומנהג אבותינו ורבותינו הקדושים זי"ע לדקדק לישא במקום שיש עירוב וכד' רבינו האריז"ל והתשב"ץ ז"ל כדי לחזק אמתיות דברי רבותינו וחכז"ל שהתקינו עירובין ושלא להיות ח"ו (בחשש) בכלל מי שאינו מודה בעירוב ויסודו משלמה המלך שאחז"ל בשעה שתיקן עירובין יצתה בת קול אם חכם בני ישמח לבי גם אני.

סעיף ב'. (ב) אבל עדיף טפי לערב על כל השנה בפעם אחת וכו'. עיי"ש בשע"ת מ"ש בשם האריז"ל שהי' מערב בכל ע"ש ועיי' לעיל (סי' שס"ח סעי' ה') טעמו של הרמ"א ז"ל שכ' לערב על כל השנה כי שמא ישכחו מלערב פ"א כשיערבו בע"ש בכל שבוע בפ"ע ובאמת כ' שם הט"ז (סי' שס"ו ס"ק ד') דטוב יותר לערב בכל ע"ש ברוב פעמים שהמצה של העירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוי כלה לגמרי. ונכונים דבריו ז"ל בפשיטות ובמוחש כנראה. דהגם שכ' הרמ"א (בסי' שס"ו שם) שנהגו לעשות העירוב כחלת מצה שאינה ממהרת להתעפש מ"מ הוא כמעט אינו באפשרות שלא תתעפש בסוף השנה או תתמלא תולעים קטנים כאשר ראינו בעינינו שעי"ז הוי ג"כ אינה ראויה לאכילה ומטעם זה י"ל נהג האריז"ל לעשות עירוב בכל ע"ש גם כשהי' בצפת ת"ו עירוב בביהכ"נ. ומ"ש הרמ"א דיכולין לשמרה בימי הפסח ויכולי' לשמור העירוב לכל השנה היינו שיעשנה חלת מצה כנ"ל וזהו הי' בימיהם שעשו מצות עבות בפסח. והי' יכול להיות של שיעור י"ח גרוגרות לכל העיר כמבואר בסי' שס"ו (סעי' ג') משא"כ בימינו שנזהרים שלא לעשות לפסח רק מצות דקות וממילא אי אפשר לעשותה של שיעור הנ"ל רק כשהוא עבה ומחומצת ועושים אותה אחר הפסח חלת מצה של חמץ תאפינה ועד קודם הפסח לשנה הבאה יחזיקוה בביהכ"נ ואז יבערו אותה (ובשבת שבתוך הפסח יעשה הרב או אחר עירובי חצירות של מצות שיעור י"ח גרוגרות לכל העיר, כמנהגינו) וכשהוא חמץ גם כשהוא נעשית ונאפית עב וקשה כעץ מ"מ אי אפשר שלא יתקלקל במשך זמן השנה כנ"ל ע"כ שפיר מנהגינו מאבותינו זי"ע כי מלבד החלה שעושי' מהקהל (לתלותה בביהמ"ד) בשבת שלאחר הפסח ואז יברך עלי' הרב על מצות עירוב ויעשנה עירוב לכל העיר ובכל ע"ש בכל השנה יעשה הרב עירובי חצירות (כד' האריז"ל) לזכות לכל בני העיר. כי שמא נתעפש ונתקלקל כבר במשך השנה עירוב התלוי וכנז' מהט"ז. אך יעשנה בכל ע"ש בלי ברכה כי שמא לא נתעפש החלה שתולין בביהכ"נ שעשאוה לכל השנה ובפרט בתחלת ימי הקיץ סמוך לאפייתה קרוב לודאי שלא נתקלקלה עוד ע"כ הנכון לעשות כנז'.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה