אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן שצא

סימן שפה

סעיף א'. (א) אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא על פי השר הממונה שלו וכו'. עיי' בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר (חלק ד' סי' י"א) דמ"ש במהר"ם שיק (חאו"ח סי' קפ"ב) דאם שכרו היינו קנו הרשות משר העיר על שנים רבות ובין הזמן מת המלך במדינה צריך לקנות מחדש עוד הפעם זהו ל"ש במדינתנו שהמדינה הוא על חוק חירות והמלך אין לו רשות לעשות בלתי ממשלת המדינה המיניסטעריום והפרלמנט וגם זכות ראש האזרחים הוא בהעיר בכל עידן ועידן ואין נ"מ בזה במיתת המלך או לא ובפרט במדינות רעפובליק במות הפרעזידענט אין נ"מ בזה עיי"ש.

ב ודאי ששכירות מהשר ההוה או משכירו ולקיטו מהני וכו' וזהו פשוט מהני גם במקום שדרים פושעים מחללי שבת ואינם מודים בעירוב וכיוצא דדינם כנכרי לכולם יש רשות לשר העיר או לשכירו ולקיטו להעמיד שם חיל וכו' וז"פ (ועיי' בדברינו במנח"א חלק ד' כמובא בס"ק הקדום). חולם חזות קשה ראיתי אשר הדפיס רב ומורה מק' אדעסא (אדמהו ואכנהו לא אדעהו) הג"מ דוד שלמה סלאשטש בתורה מציון (בשנת תר"ס שנה חמישית חוברת ד' סי' כ"ח) הרעיש עולם בבחינת עושה חדשות בעל מלחמות לבטל כל מצות עירובין ע"י שיש דרים בתוך העיר מפושעי ישראל הכופרים שאינם מודים בעירוב. והאריך למעניתו באורך, לבלי תכלית וצורך. ופלפל בלי טעם וריח, ועוד לא ישקוט ולא ינוח, בשנה שלאחריו (מכ"ע תורה מציון שנה ששית ח"ד סי' כ"ט) לאחזוקי דיבורי' מתעקש ומרבה דברים, שתים רעות עושה (אם נשמע לו) ב' דברים, רעים ומרים, א' כי עי"ז נוציא לעז ח"ו על הראשונים רבותינו ואבותינו הקדושים זי"ע אשר בצלם אנו חיים בגלותנו בדורות האחרונים אשר נשאו והוציאו בש"ק בעריהם, המה בכבודם בעצמם נשאו דבר מה באמתחותיהם, (כנז' בדברינו בזה לקמן סי' שצ"ד ס"ק א' עיי"ש) ולפי"ד המבהיל הנ"ל לא מהני גם קנין משר העיר במקום שיש מפושעי ישראל וכופרים המחללי שבתות וזה אינו כמ"ש שם שעי"ז יש שאלה גדולה (רק) בעיירות גדולות כמו עיר ווארשא וכמו.... כן כ' בנקודים ועקודים. במחשבות ומעשי חדודים. ובאמת אין עיר גדולה או לפעמים קטנה שאין בה עכ"פ פושע אחד המחלל שבת בעוה"ר בדור האחרון ונמצאו כל רבותינו וכו' כולם חללו ש"ק ח"ו. ישתקעו הדברים זרים. בלתי ראויים להיות נאמרים. ב' כי נודע מה שאחז"ל בשעה שתיקן שלמה עירובין יצתה בת קול אם חכם בני ישמח לבי גם אני והטעם נודע יען כי הוא דבר שא״א ליזהר בלתי להוציא מפתח ביתו ע"כ כשתיקן זאת הוא תיקון גדול לשמירת שבת וא"כ לפי דבריו אשר יהיו אסורים (מחמת פושעי ישראל א' הדר בעיר) נפל פיתא (דעירובא) בבירא, ובטלו פיתחא דהיתרא שערי טהרה, גם צוה"פ נסגרו לאשר לא יתירו, אין יוצא ואין בא להוציא מאומה. ובאשר הוא דבר שאי אפשר ובע"כ יעברו ויהיו כולם מחללי ש"ק בכל הדברים בין דאורייתא בין מדבריהם ויצאו מהדת ח"ו (וקראו לקונטרסו שמה ״תיקון שלמה'' אולי ע"ד סגי נהור יען שהוא הירוס גמור לתיקון שלמה המלך ע"ה מ"ש בעירובין כנז'). והנה פשוט להלכה בעירובין (דף ס"ט א') וברמב"ם ובטוש"ע לעיל (סי' שפ"ה) דישראל המחלל שבתות בפרהסיא ואינו מודה בעירוב דינו כנכרי דאינו מבטל רשות רק שצריך להשכיר ממנו, רק לענין צדוקי נחלקו הראשונים (ומה דצדוקים אינם מודים בדברי חכמים עכ"פ אינם עוברים לחלל שבת בפרהסיא גם במילי דרבנן כמ"ש התוס' שם בעירובין לפי שיראתם מחכמים בדורותם ואכמ"ל ודעת הרמב"ם וכן פסק המחבר לעיל (סי' שפ"ה סעי' א') דצדוקי מבטל רשות אבל אסור לערב עמו כיון דאינו מודה בעירוב. ובצדוקים בימינו בודאי יש לפסוק ולהחמיר כמ"ש הש"ך (יו"ד סי' ב') בשם תשו' רבינו בצלאל אשכנזי דדינם כעת כמו נכרים גמורים עיי"ש ואכמ"ל אבל עכ"פ ישראל מחלל שבת ואינו מודה בעירוב בודאי דינו כנכרי ולא גרע מנכרי דלא יהי' מהני קניית רשות משר העיר או משכירו ולקיטו דאטו בשביל שהוא פושע וקל באמונה ע"כ אין רשות לשר העיר למשול עליו ועל דירתו כמו על שאר האזרחים הנכרים והיהודים וז"פ וברור. וכן כ' בישועת יעקב (סי' שפ"ה ס"ק ב') בזה דכותי שדינו כעכו"ם היינו בין לקולא בין לחומרא ודירתו כבהמה לענין עירוב ולא פליג בזה כלל עיי"ש וכן לענין ישראל מחלל שבת בפרהסיא דינו כנכרי וכדפסקינן ביו"ד (סי' ב') וכן בחכמת אדם (כלל ע"ה אות ט') כ' ג"כ דנראה מלשון הפוסקים פשוט דישראל מחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם לכל דבר בזה ואינו חמור מעכו"ם דביחיד אינו אוסר עיי"ש.

ומעתה אבא על מקצת דברי הרב המו"צ הנ"ל מאדעסא מה שרצה ללמוד מד' הריב"ש (בסי' תכ"ז) שכ' בלשונו בתוך התשו' כי מה שאוסר העכו"ם (שם כ' בלשון ״כותי״ מפני הבקורת כנודע) אינו מן הדין שהרי דירת העכו"ם אינו חשובה דירה ודינו בזה רק כדירת בהמה רק שלא ילמדו ממעשיו וכו' ורצה המו"צ הנז' להוכיח מזה דהיינו רק עכו"ם אבל ישראל מומר אשר דירתו אוסרת מדינא אין לסמוך על קניית הרשות של שר העיר עכ"ד וז"א כלום והיכן מצינו שדירת ישראל מומר או מחלל שבת אוסרת מדינא וחמיר יותר מדירת העכו"ם ואם אמרו דדירת נכרי כבהמה לענין זה הרי גם דירת כותי (שאינו שומר תורה שבע"פ) ג"כ כדירת בהמה כנז' מהישיע"ק וכל המעיין בפוסקים ראשונים ואחרונים יראה זה בפשיטות כי המחלל שבת בפרהסיא דינו בזה כנכרי בלי שום חילוק. ואי משום שלא ילמד ממעשיו גם באלו שייך. אלא שגזרו בזה לכל דבר משום לא פליג כמ"ש בישיע"ק שם. ועכ"פ מועיל השכירות משר העיר גם עליהם וכנ"ל.

ומה שהאריך הוא, וביותר תמהתי על המשיב לו הגאון המפורסם מהר"ח ברלין ז"ל אם כי (הג' המשיב ובשם אביו הגאון הנצי"ב ז"ל) העלה מדינא להיתרא וכדברינו. אך רצה לחלק שם (וגם השואל פלפל שם בזה) אם הפושעים שבימינו מחללי שבת בפרהסיא דדינם ככותים בימיהם קודם שגזרו עליהם חכז"ל להיות כנכרים גמורים וז"א מסתבר כלל כי לא כהכותים שהיו בימיהם שלא רצו להאמין בדחכז"ל ותורה שבע"פ וכמו כן הקראים כנ"ל המה אלו הרשעים מחללי שבת בפרהסיא בימינו הוא רק (בימינו) אחד משתי אלו, א'. או שהם כופרים עפ"י דעות נפסדות של כתבי הכופרים ביבעל קריטיקער ר"ל שמכחישים בתורת משה מן השמים ובסיבה ראשונה מאתו ית"ש אשר בכל תורה שבכתב מכחישים וממילא בתורה שבע"פ, ב'. או שהם בלי דעת כלל הולכים לתאות לבם לתיאבון בשביל פרנסתם לחלל ש"ק גם בפרהסיא ולא ידעו ולא יבינו ג"כ בין איסור תורה שבכתב או (לעירוב שהוא) תורה שבע"פ, וז"ב לכל יודע ומבין בדורותינו (דורות השמד האחרונים האלו ר"ל) וא"כ ל״ש כלל מ"ש הרמב"ם ושארי פוסקים אם הוא אינו מודה בעירוב שאינו מערבין עמו דהכופרים בימינו לא ידעו ולא יבינו ואינם מחלקים כלל בימינו לעירוב דרבנן או איסור כרת דאו' ובחשיכה יתהלכו בכפירה גמורה כנ"ל. או לתיאבון למלאות תאותם. וכיון דקיי"ל בטוש"ע כנ"ל דגם המחלל שבת גם לתיאבון בפרהסיא דינו כעכו"ם בזה לענין עירוב א"כ אין נ"מ והרי בטל בזה כל פלפולם. וגם כל שפתי חקירות ורעיונות הגיונים של השואל הרב ואדעסא שמתווכח עם הצעיר (הכופר) שם אין כדאי לעיין ולהשיב עליהם כלל, וגם אין נ"מ בין אם הם רב או מעט בתוך העיר שערבו כולה (ועם צוה"פ) אשר כמעט לא ימלט שלא יהי' עכ"פ א' מהם גם בהעיירות קטנות כנ"ל ואין לנו אלא דחכז"ל בתקנתם, הם אמרו והם אמרו. והחליטו בשו"ע כנ"ל (אשר באורם נלך תראה אור עד ביאת המשיח ב"ב) כי מהני שכירת משר העיר או משכירו ולקיטו כנהוג בכל תפוצות ישראל. ופשוט דיש רשות לשר העיר ושוטריו גם על הרשעים הכופרים ומחללי שבתות כנ"ל. ודברי הרב (המערער) מאדעסא כעויץ אשר תדפנו רוח פורחים באויר (במחכת"ה) בטלים מעיקרא. ויצאו דברינו בהיתרא. בעזרת הבורא ברוח טהרה. להעמיד תורת ומנהג אבותינו. זכותם יגן עלינו. ב"ב בכל ענינינו.

ומ"ש בתשו' הגאון מהר"ח ברלין בשם עצי אלמוגים (סי' שצ"א ס"ק ג') להסביר טעם קניית הרשות משר העיר דמהני עפי"ד התוס' ב"ב (דף נ"ה א') דלמס המלך אפילו קרקע שוה אלף זוז משועבדת לדבר מועט וכבר הוא מוחזק וכו' וה"נ לענין הבתים משר העיר עיי"ש הן אמנם כי סברא הוא אמנם יש לפלפל גם בזה לענ"ד כי בימינו אינו כן לגמרי אך באמת אין לנו אלא דחכז"ל בזה והלכה כדברי המיקל בעירוב מכ"ש שנפסק בשו"ע בלי חולק ומוסכם דמהני קניי' משר העיר הם אמרו והם אמרו ובתום דרך נחזיק בתורת אבותינו כל ומ"ש הרב המערער הנז' בהג"ה כי לא רב הוא מספר הערים שתיקנו בהן עירובין לכל העיר כולה וגם אלו שנתקנו משנים רבות בזמן שכל ישראל היו בחזקת שומרי שבת וכו' כו' עכ"ל ללא אמת וצדק, כי נודע בכל עיירות הגדולות הישנות בפולין וגאליציען וכמו קראקא ולבוב אשר ישבו בה כסאות למשפט רבותינו הקדושים בעלי השו"ע ונו"כ אשר מפיהם אנו חיים ואחריהם גאוני הדור רבניהם ומוריהם עד הדור הזה והי' בהם מעולם עירובין וטלטול בתוך העיר ע"י רשות וקניי' משר העיר כנ"ל אם כי היו בהם (אין נ"מ במספר במעט או רב) בתוכם מחללי שבתות וכופרים כנודע לכל. וא"צ להאריך בדברים פשוטים.

שוב ראיתי בשו"ת גינת וורדים הספרדי (כלל ג' סי' כ"ב) שכ' יפה כח השכירות מן הגזבר (היינו שר העיר) משום שיש צדוקים בהעיר וכו' וכשנשכיר מן הגזבר נמצא בתיהם גם הם מושכרים אצלינו בדינא דמלכותא ושוב אינם אוסרים עלינו עכ"ל בגוור"ד. והיינו כדברינו דשכירות מן השר מהני גם בצדוקים ומינים כנ"ל.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה