אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן שכח

סימן שכו

סעיף מ"ח. (א) אסור להניח בגד על גבי מכה שיוצא ממנו דם מפני שהדם יצבע וכו'. עיי' בזה מג"א (ס"ק נ״ב) ובמחצהס"ק. אמנם עיי' לעיל (בסי' ש"כ סעי' כ'). והנה נסתפקתי באשר נהוג כי מקנחין בשבת את האיזמל אחרי המילה ממעט דם הנמצא עליו כי בעיר גדולה מותר גם בשבת לכתחלה כמ"ש בחי' אות שלום [סי' רס"ו ס"ק ב'] עיי"ש ולוקחים לפעמים מטפחת אדום כשמקנחים מעט הדם הנמצא על האיזמל נמצא כחילול שבת. אך באמת הרדב"ז ומובא לעיל במג"א סי' ש"כ (ס"ק כ"ד) כ' שחומרא יתירא הוא (מ"ש המחבר בזה בשם ס' יראים) וכיון שהוא דרך לכלוך מותר והמג"א השיג וכ' דאין להקל משום דיש אוסרין (בסי' ש"ב סעי' י') גם כיבוס דרך לכלוך כ"ש צביעה ע"כ אין להקל עכ"ד המג"א. ותמוה דהא באמת כביסה דרך לכלוך מותר ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א שהתיר לכתחלה (לעיל שם בסי' ש"ב) וכן נוהגים כ"ע שמנגבים ביד במפה בנט"י גם בשבת ומ"ש דמכ"ש צבע אדום לא הבנתי דבע"כ היינו צבע דרכו במקום שצריך ויפה הוא לו אבל היכא שמשים הצבע ירוק או אדום על בגד לבן או על צבע אחר הוי כתמים בתוכו אדרבה הוא מגנהו והוא דרך לכלוך, ודרך הצבע רק ליפותו ולא למאסו, (והוא יותר לכלוך מאשר ימאסו המים את האלונטית כי המים יוכלו להתנגב ולא יכירום וזהו נשאר כתם הצבע שלא במקומו הראוי רק מלכלכו כמובן לכל) וא"כ למה יאסרו. אך המג"א כ' (בס"ק כ"ה) כנ"ל דצבע אדום על בגד אדום כ"ש דאסור דמתקן הוא וזהו נידון דידן בשאלה הנז'. אמנם ניחזי אנן למה נאסור גם במטפחת אדום הרגיל אצלינו שיקנחו בו דם ואיזו מתקן הוא במטפחת שלנו הקוים הצבועים בפאבריק בנקודות או כעמודים אדומות או בציורים או פרחים אדומים ולזה כשנפל עליו דם ומובן ממילא כשמקנח בו הוא נדבק שלא במקום הציור הראוי וה"ז מקלקל ולא מתקן. ולא יצוייר דינו של המג"א רק במטפחת אדומה ממש כולה בלי שום ציור, (וזהו לא שכיח) ונאמר לכאורה אשר בזה הוי כמתקן כיון דמחזק הצבע אדום ע"י מקצת הדם הבא ונדבק ונוסף עליו במקום ההוא. וי"ל לכאורה כמו דקיי"ל במתני' שבת (דף ק"ד ב') כתב ע"ג כתב פטור וה"נ י"ל צובע ע"ג צבוע כשהוא באותו מראה כגון אדום על אדום פטור. אך הנה בש"ס שבת (דף ע"ה) שוחט אמאי מחייב רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום נטילת נשמה ומסקי' דלרב היינו אף משום צובע עיי"ש והי' נמצא בזה בשוחט פרה אדומה שאין בה אפילו ב' שחורות נמצא דהוי הדם צבע אדום על גבי גבע אדום של הבהמה ולמה חייב (לפי מתני' הנז' בכתב ע"ג כתב) וכיון דרב ס"ל סתם נראה דכן הוא בכל הבהמות גם בעור צוארה אדום. אולם רש"י פי' משום צובע את הבשר של בית השחיטה ולקמן מפרש אמאי מיכוין לצובען וצביעה הוי במשכן אב מלאכה עכ"ל רש"י ז"ל, והרי מזה מפירש"י דהיינו צובע הבשר ולא העור וע"כ אין נ"מ בהעור אם היא שחורה או אדומה) ומראה הבשר אינו אדום ממש כדפסקינן ביו"ד (סי' ל"ח סעי' א') דמראה הבשר בריאה טריפה אם כי מראה אדומה אפילו בתכלית האדמימות כולו (והיינו כדם) כשירה (כדפסקינן שם סעי' ד') [אם כי אין אתנו יודע עד מה באמת מהו מראה בישרא ושאלתי וחקרתי לשו"ב מומחים ואין פותר ומעולם לא הטריפו בהמה מפני מראה הבשר שיש לה בהריאה ואכמ"ל. מ"מ כן הוא שמראה הבשר אינו מראה דם כנז' וז"ב ופשוט] וכיון שמראה הבשר משונה ממראה הדם ע"כ י"ל דלא הוי השוחט כצבע ע"ג צבע בבשר הצואר וע"כ ס"ל לרב דהוי שוחט משום צובע ונמצא שיש לאסור גם בדם לקנחו ע"ג מטפחת אדום כולו כיון דמשונה מראית הדם ממראה המטפחת ולא שייך לפוטרו משום צובע ע"ג צבע כמו כתב על גבי כתב כנז'. אך באמת הרמב"ם (בהל' שבת פ"א הל' א') לא ס"ל כרב בזה רק פסק כשמואל דשוחט לא מחייב רק משום נטילת נשמה. ועיי' בפרמ"ג בזה (בא"א ס"ק כ"ה) וא"כ ל"ש כלל לאסור גם אם נאמר דמשונה מראה הדם ממראה המפה (וכמו בשוחט כנזכר אליבא דרב כיון דלא פסקי' כותי') ובפרט כי הוא מילתא דלא שכיחא להיות המטפחת אדום ממש כולו וכשהוא בציורים אדומים וכשמגיע קינוח הדם על המטפחת שלא במקום הציור ה"ז מגנהו ומקלקל ומותר והעיקר בע"כ דהא דפסקינן בזה לאסור משום צובע אינו לפי"ד הרמ"א דדרך לכלוך מותר לכתחלה כנ"ל (מסי' ש"ב) ע"כ בזה לא לבד משום מקלקל מותר דאם כן פטור אבל אסור, רק משום מלכלך דנהגו להתיר לכתחלה כנ"ל. ועיי' בשו"ת חכם צבי (בתשו' הנוספות) שהקיל ג"כ והשיג על הפוסקים המחמירים בזה על כן במטפחת לבנה לקנח האיזמל נ"ל דמותר לכתחלה וגם במטפחת אדומה מצוייר בציורים כנ"ל רק אם הוא המטפחת צבוע אדום ממש בלי שום ציורים אז יש להחמיר לכתחלה כנ"ל.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה