אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן שכו

סימן שכד

סעיף ח'. (א) אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת. עיי' מג"א (ס"ק ט') שהעלה דמותר לטבול לקריו כיון דמדרבנן הוא ומותר לכ"ע ואינו מתקן גברא ועיי' במחצה"ש בזה ביאור הדברים דאינו אפילו מדרבנן דהא קיי"ל בטלה טבילת עזרא (עיי' לעיל סי' פ"ח ובדברינו שם) וא"כ הוא רק חומרא בעלמא ואינו שוב כמתקן גברא כלל. והענין מובן דבשלמא אם נאמר דעדיין נוהג מדינא טבילת עזרא ואע"ג דהוי רק דרבנן י"ל דלמ"ד אינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מדאורייתא ג"כ כמו שהארכנו בכללים אלו בשו"ת מנחת אלעזר חלק ד' לסי' א') א"כ י"ל דהוי כמו אינו ראוי מדאורייתא והוי הטבילה כמתקן גברא. וגם י"ל דהנה נודעו דברי הנתיבות (סי' רל"ד) דאיסור דרבנן אינו רק איסור גברא אבל הכא אנו דנין על האדם דתיקון גברא לטהרו מטומאתו ואם נאמר דאיסור דרבנן הוא וצריך מדרבנן הטבילה לטהרו מטומאתו טומאת קרי וא"כ איסור גברא ותיקון גברא הוא וי"ל דאסור בסבת. משא"כ אם אינו רק חומרא בעלמא א"כ אינו מתקן גברא בעצמותו כלל ומותר לכ"ע בשבת. ואי משום הסחיטה בשערות דעכ"פ מדרבנן אסור, הרי בודאי יזהרו שלא ליסחט ול"ש כלל ליגזר גזירה על דבריהם (שעיקר הסחיטה בשער רק דרבנן) שמא יסחוט וגזירה שלא מצאנוהו כלל בדחז"ל. וכמ"ש בבאה"ט בזה דנתפשט המנהג להתיר לטבול בלי פקפוק עוד, ע"כ בודאי אותן הקהלות שנמצאו עוד מעט מזעיר אולי בגליל עליון ובפרט באשכנז אשר יסגרו במזיד המקוה בשבת לבלתי יתנו (היינו שימחו עוד) וימניעו רבים מעשות מצות לטבול בש"ק לקריו ה"ז בודאי רע עלי המעשה וגם הרבנים שמחזיקים בידם בזה הוא בודאי עקשות בלבם יצר חשוב כדמות חמת עכשוב ובשבע תועבות ר"ל ה' יצילנו. ועיי' בשו"ת תפארת צבי על היו"ד להגה"צ מ' צדוק הכהן ז"ל מלובלין (סי' כ"ז) עיי"ש באורך ומה שהרעיש על הרב הדקנור שהמניע מלילך לטבול טבילת עזרא, יהי' מאיזה טעם שיהי'. (ועיי' בדברינו לעיל סי' קכ"ח ס"ק ו').

והנה ראיתי בביאור הגר"א בזה (ס"ק ט') וז"ל אדם וכו'. עמ"א והעיקר כמ"ש ב"י בשם כל בו ות"ה שאוסרים וכ"כ מג"א בסי' קכ"ח ס"ק ע' ע"ש עכ"ל הגר"א ז"ל ומה שפסק דלא כמג"א והעיקר לאסור לטבול בשבת ובלי טעם וראי' הכריע לאיסור בודאי אין לחוש לזה כלל כיון שלא הוסיף שום ראי' להכרעתו. ולהלכה כבר ביארנו שפיר כד' המג"א כנ"ל. ותמהתי על הגר"א שכ' בשם המג"א בסי' קכ"ח שכן כ' לאיסור וז"א במחכת״ה ועיי"ש במג"א כפי שפי' במחצית השקל דהיינו דאפילו שמותר לטבול בשבת מ"מ נהגו קצת למנוע משום שחיטה שלא יוכלו ליזהר ויותר נראה שם הפי' משום שיש שלא יוכלו לטבול מחמת הצינה שהוא כ"פ בסוכות או בפסח (היכא דמשכי תקופת טבת בשולי סיתוא דקשה ובימיהם לא היו מקוואות חמין עכ"פ שתפוג צינתן כא הי' אז כנודע) ע"כ נהגו שלא לישא כפים ביו"ט שחל בשבת כדי שלא לבטל העונה משבת לשבת של הכהנים שנהגו והחמירו לטבול קודם ג"כ ואז לא יוכלו משום צינה וטירחא כנ"ל זהו נראה שם הכונה וכדי דלא יסתרו דברי המג"א דלכאן שמתיר בפירוש להלכה לטבול לקריו בשבת וגם שם דעתו כן ומ"ש שלא יבטלו עונה היינו כנ"ל. דאי משום חשש איסור האיך סיים שם (בסי' קכ"ח) בסוף הס"ק ונ"ל דאם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית עכ"ל המג"א. ואיך כ' (באם הי' ליל טבילה) שיטבול שחרית ביו"ט ושבת הלא אסור כנ"ל אלא ודאי כדברינו וז"ב. ומ"ש בשערי רחמים (מנהגי הגר"א) בהג"ה שם וע"ז שאין לטבול בשבת) כ' וז"ל:

עיי' שבת (קכ"ז ב') מעשה בחסיד אחד וכו' בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני וכו' ואי סלקא דעתך שיש בזה מדת חסידות איך יעלה על הדעת לחשדו לאותו חסיד עכ"ל ודבריו תמוהים ולא ידע כלל מה קאמר (אותו המסדר או המלקט ס' שערי רחמים) בזה ולמי שמעיין בש"ס שם הדברים פשוטים שהי' להם לחשדו שבעל ח"ו בלילה אותו ריבה שהשכיבה למרגלותיו וע"כ טבל אח"כ בבוקר, לזה השיבו שלא חשדו אותו בכך ח"ו רק שראה קרי ע"כ טבל בבוקר וע"ז אמר כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידון אתכם לכף זכות עיי"ש בגמ' ואיזו ראיה הוא לו משם לבטל טבילת עזרא בשבת ואדרבה יש ראי' שהי' נוהג טבילת עזרא אז בין אחרי בעילה בין אחרי קרי וז"פ וברור ואין צורך להאריך.

והנה העירוני מש"ס שבת (דף כ"ה ב') רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ואני אומר מצוה דאמר ר"י אמר רב כך הי' מנהגו של ר' יהודא בר' אלעי ע"ש מביאים לו עריבה מליאה חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו וכו' ופי' רש"י רחיצת ידים ורגלים ערבית ליל שבת עכל"ה. ומשמע לכאורה הפירוש הפשוט דהיינו כשכבר קידש היום שחשכה ליל ש"ק דהיינו ערבית ליל שבת אעפי"כ מותר לרחוץ בשבת עצמו לכבוד קדושת שבת. אך ז"א ראיה וקו' כלל דהתם לא קמיירי בטבילת גופו שיהי' נראה כמתקן גברא רק רחיצת ידיו ורגליו זהו מותר בשבת ומ"ש פניו ושם ישנם שערות זקנו ופאותיו, ושייך חשש סחיטה מדרבנן בשערות כנ"ל בד' המג"א. אך ז"א קו' די"ל דמיירי בפניו שלא במקום שערות זקנו ועוד והוא העיקר דמ"ש ערבית ליל שבת היינו בין הערבים שכ' בתורה בתמיד ופסח והכונה קודם הערב וכן נראה מלשון הש"ס בהמשך שכתב ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין וכו' ומשמע דזהו קודם כניסת השבת וטרם חשכת לילה וז"ב ופשוט. ועיי' בדברינו בדברי תורה מהד"ק אות י"א].

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה