אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן שב

סימן שיא

סעיף ג'. (א) ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין ונראין דבריו. עיי' מג"א (ס"ק ו') בשם שבולי הלקט דטלית של מצוה אעפ"י שמצות ציצית כל היום דיכול להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמו שיש לו להחליף והיינו דלדעה א' בודאי אסור בטלית של מצוה לקפלו אפילו שלא כדרך קיפולו כיון דהוי בטלית מצוה כמו שיש לו להחליף כנז' אמנם לדעה השני' הלז דשלא כדרך קיפולו לכ"ע מותר מ"מ מהמג"א והמחצה"ש נראה דראוי להחמיר גם בשלא כדרך קיפולו שלא לקפלו בשבת ועיי' ח"א ובשו"ת אבני צדק להגה"צ מסיגוט ז"ל (חאו"ח סי' ל') עיי"ש מה שלמד זכות על מנהגן של בעלי בתים שמקפלין הטלית בשבת שלא צוארו מ"מ להנצל מצינה שהוא סכנת נפשות כ"פ נזהרים כשיוצאים לחוץ להשים כמה מטפחות כשהוא מלא זיעה מרוב החום ונוח להתקרר ח"ו ובפרט על הצואר, ע"כ אין איסור. גם למי שיש בכיס לבושו גם במטפחות הנ"ל משום נקיות צואת האף וכיוצא, וכשיוצא לחוץ משימם על הצואר דאין שיעור לזהירות מפני הצינה כשגופו חם כנז' ומבואר בזה לקמן (סעי' ל"ו) דמותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה ע"ג זה בין לצרכו בין לצורך חבירו וכו' והרמ"א דאוסר שם בשני חגורות היינו משום שהוא לבלי תועלת כלל שני חגורות משא"כ בשני מטפחות או יותר להנצל שלא יתקרר שלא יכנס וישלוט הרוח הוי לתועלת ומותר. ומצאתי כן בחיי אדם (כלל נ"ו סי"א) שכ' בדרך אפשר להתיר לכרוך על הצואר כיון שלפעמים כורכים אותו בשביל הקור ומה דמספקא ליה להח"א פשיטא ליה להרב בעל התניא (סי' ש"א סעיף מ"ג) דהיתר ב' מלבושים או יותר אפילו שרוב פעמים אין דרך להתלבש במלבושים רבים כאלו מ"מ הואיל ובימות הקור דרך להתלבש בהרבה מהם ע"כ חשובים כל השנה מלבוש ומותר להוציאם אפילו לצורך חבירו א"כ כ"ש בזה המטפחות שהם דקים וצריכי' לעצמו כ"פ כמה מהם לכורכן בימות הקור ומותר כל השנה כנ"ל.

סעיף ל"ו. (ג) ויש אומרים שני חגורות זה על זה וכו'. עיי' בס"ק הקדום (ס"ק ב'). והנה שמעתי בשם גדול אחד ז"ל שהגיד עצה למי שיש לו מטפחת בחיקו (שהוא לנקות צואת האף כנ"ל) שיוכל לקשרה בהחגורה שלו שתהי' חגורה ארוכה ולא תהי' שני חגורות רק כחגורה א' קשורה וארוכה כעין דט"ז (ס"ק י"ד) עיי"ש. ע"כ שמעתי ולא אוכל להאמין שיצא זה מפי אותו צדיק וגאון מפני שיש חשש דילמא אחוכי עלי' ושלפא לי' ובוש הוא לצאת בו כדרך בנ"א כי החגורה הוא (על הרוב) שחורה והמטפחת באיזה מראה אחרת וכאשר יקשרם יחד לחגורה ה"ז כחוכא ואטלולא ולא דרך מלבוש כלל גם אצל היהודים. והלא יוכל ללבשו להטיכעל על הצואר שהוא שמירה מפני הצינה וגם יוכל ללבוש כמה מהם כנ"ל.

סעיף כ"ז. (ד) יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב וכו'. מקורו במתני' שבת (ודף ס"ז א') ופסק כן ברמב"ם (פי"ט הל' י"ג) וסיים בלשונו ובכל דבר שתולין אותו משום רפואה והוא שיאמרו הרופאים שהוא מועיל עכל"ה והוא בגמ' שם תועלתו וכן כ' הרמב"ם בכבודו ובעצמו בפי' המשניות שם כי אם יקחו שן של שועל חי ויתלו אותו על מי שארך שינתו יקוצו ואם לקחו משועל מת להיפך וכן יזמו מבעלי סגולות כי כשיקחו מסמר מעץ הצלוב ויתלו אותו על גרגרת מי שיש לו קדחת שלישית וכו'. וקשה איך כ' רבינו הרמב"ם על זה שכל דבר שהוא משום רפואה הלא זהו אינו משום רפואה מבחוץ מפני הרואים כמו בחלב שקדים מפני בב"ח שיניחו מהשקדים בסמוך על השלחן וכיוצא ובזה לא מצינו גזירה לגזירה בטילטול דרבנן ואין לנו לחדש דבר גזירה מדעתינו) והיו יכולין להובילו במטה ע"י נכרים אך יהי' בזיון המת ומצאתי בס' החיים להגאון מהרש"ק ז"ל (בסי' זה) שהתיר לטלטל מת ע"י ככר מבית המרחץ לביה"ח לאהל כנ"ל (לצורך טביבת נשים) והתיר רק ע"י ישראל כנ"ל ולא ע"י נכרים מפני בזיון המת והסכימו עמו אז חכמי עירו עיי"ש וכבר הורה זקן ההוראה הג' מהרש"ק כנ"ל. ע"כ יפה הוראתי בעה"י ע"י ככר וישראלים כנ"ל.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה