נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן רצח
סעיף ו' (א) אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה לאפוקי אור שהודלק לחי' ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו אבל אם הדליקו נכרי בשבת כיון שאם הדליקו ישראל הי' עובר לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי, עיי' ט"ז (ס"ק ג') שהקשה דהרי בסימן רע"ו הוי היתר לישראל להשתמש לאור הנר שהדליקו עכו"ם לצרכו כמו במדליק לצורך חולה כאן לענין ברכה שאני שצריך שלא יהי' שום צד עבירה עכ"ל הט"ז. והדברים האלו מרפסין איגרא ולא זכינו להבין טעם דברי רבותינו ז"ל בזה דאדרב' איפכא מסתבר' דהרי בנכרי שהדליק נר בשבת לצורכו אין בו שום צד עבירה כלל ואדרבה הוא מחוייב לעשות מלאכה בשבת כדין בן נח משום יום ולילה לא ישבותו ונכרי ששבת חייב מיתה. משא"כ ישראל שהדליק נר גם לצורך חולה או חי' מ"מ הרי הוא פלוגתא בזה אם שבת הותרה לגבי חולה או רק דחויי' כמ"ש הב"י לקמן (סי' שכ"ח) ועיי' בדברינו במנחת אלעזר (ח"ג סי' ס"ז) בביאור הדברים בעה"י וגם למ"ד הותרה גם לחולה מ"מ ל״ש לומר דאין בו שום צד עבירה כמו לנכרי בשבת דהא באמת אינו מצוה שיזדמן חולה לישראל ח"ו בשבת ורק מקרה אלא שבכה"ג התירה התורה לאיסור (וכמו שביארתי שם במנח"א ח"ג כנ"ל) משא"כ בנכרי שלא הי' מעולם שום צד עבירה לגבי' במלאכה שיעשה לצרכו אדרבה מחוייב ומצוה הוא לעשות מלאכה בשבת כנז'. ולחומר הנושא נראה לתרץ בעה"י דהנה צריכין בזה נר ״ששבת'' וכדאמרי' במקורו (בברכות נ"ב נ"ג) והנה שבת הוא שייך רק לישראל כיון דנכרי ששבת וכו' ולא נתתו ה"א לגויי הארצות כנז' וכנודע והנה אחז"ל ביומא (נ"ה ב') אמרה תורה חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ובאוה"ק הקדוש (פ' תשא) פי' בזה הכ' ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגו' וידוע מה שהקשו עליו דהא מסקנא דמילתא ביומא שם הוא משום וחי בהם דמחללין שבת אפילו על חיי שעה ועיי' בדברינו במנח"א (ח"א סי' נ') מה שיישבנו דברי האוה"ח בעה"י דבאמת יכולין לפרש בתורה עפי"ד ר' שמעון בן מנסיא דדריש וס"ל כן ועכ"פ אם מחלל שבת בעד חי' או חולה הוא כדי שיקום החולה הלז ויוכל לשמור שבתות הרבה כד' ר"ש בן מנסיא והאוה"ח כנז' א"כ ה"ז בעצמו שמירת שבת לגרום הרבה שמירת שבת של החולה או החי' הלז ע"כ שפיר מיקרי נר ששבת גם שהדליקו בהיתר בשביל חי' או חולה בשבת כיון שזהו גורם שמירת שבת לזה כשיקום ע"כ הוי נר ששבת שגורם שמירת שבת משא"כ כשהדליק נכרי שאין לו שום שייכות עם שבת וכנ"ל לא הוי נר ששבת. ובזה מיושב מה דקשה לכאורה מ"ש המג"א בזה (בס"ק ז') והפרמ"ג במשבצות (ס"ק ג') דאם הדליק עכו"ם בשביל חולה ישראל שאין בו סכנה ג"כ הוי נר ששבת ואם כפי ההחלט דלנכרי גם שהדליק לצורכו בהיתר מעיקרא עכ"ז לא הוי נר ששבת ולמה מהני כשהדליק נכרי בשביל חולה שאין בו סכנה וכפי דברינו ניחא דכיון שהדליק בשביל ישראל (חולה שאין בו סכנה) והותר השבות ג"כ אצלינו להדליק בשביל הישראל שיקום וישמור שבתות הרבה כנז' ע"כ הוי נר ששבת וא"ש.
סעיף ז'. (ב) ואם רובן ישראל או אפילו מחצה על מחצה מברכין עליו עיי' מג"א (ס"ק י"ג). וקשה דלעיל (סי' רי"ז סעי' ז') כ' מרן המחבר רק ברוב ישראל ולא הזכיר ממחצה על מחצה אם כי בגמ' מפורש כן דגם במחצה על מחצה מברכין, ומה שיש עוד לפלפל בזה כתבנו בעה"י בהגהות הירושלמי (ברכות פ"ח הל' ו') עיי"ש.