נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן רפז
א לנחם אבלים בשבת וכן יכולים לבקר את החולה וכו'. עיי' מג"א מהגמ' דבקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת נראה שהי' כן מנהגם בזמן חכמי הש"ס ובארצות המזרח לנחם אבלים בשבת ובימינו עכ"פ בזה אכשיר דרא שנמנעים בזה בש"ק והוא נכון עפ"י דין כיון דמבואר בשו"ע יו"ד (סי' שפ"ז בש"ך שם) דכשהמנחמים באים אל האבל צריך לישב ע"ג קרקע וא"כ בשבת בודאי אסור לישב ע"ג הקרקע וכל ענין ניחום בימינו הוא נהוג העיקר רק שאומרים המקום ינחם וכו' והאבל ר"ל יושב אז ע"ג קרקע וזהו אינו ענין בשבת כלל וגם המנחמים כשיבואו אז לומר נוסח זה הרי זה כמו אבילות דפרהסיא בימינו ועיי' יו"ד (סי' שפ"ה סעי' ג') בשם הרמב"ם ז"ל ואולי בימיהם הי' אז נהוג רק לילך בשבת לדבר עמו דברי שלום וידידות וענינים אחרים כדי להפיג צערו שלא יזכור מצרתו שאירע לו ל"ע אבל לא דרך ניחום כבימות החול אך לא נראה כן מש"ס ושו"ע ועכ"פ בטל זה בימינו בש"ק כנז'.
וגם בענין ביקור חולים בשבת כבר הזכיר המג"א בזה דלא כאותן שכל ימות השבוע אין הולכין רק בשבת עכ"ל המג"א והגם שיש לכאורה ללמד זכות על הבעה"ב הטרודים על המחי' ועל הכלכלה במסחרם כל ימי המעשה ואין להם פנאי רק בש"ק לבקר החולה גם ממכירם וידידם אך העיקר מצות בק"ח ובפרט לעניים מפני שצריך לפקח על צרכי רפואתם בהוצאות וכיוצא וזהו אי אפשר בשבת ע"כ אותן ההולכים רק אז בש"ק אולי הוא מחמת מדת קמצנות שבחול יצטרכו לתת ולסייע משא"כ אם ילכו רק בשבת יפטרו מכל זה כיון שאז יאסור לתת מעות וכיוצא עניני חול וה"ז דבר שקר ואכזריות. ולמזהיר ולנזהר, שלומים תן כמי נהר.