נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן רפד
סעיף א'. (א) מפטירין בנביא בענינה של פרשה כ"א פסוקים וכו'. הנה אעתיק בזה מה שהשבתי לת"ח אחד במי שהתחיל בהפטרה (בפ' בשלח) כמנהג אשכנזי' ודבורה אשה נביאה וגו' רק טעה וסיים ״את יבין מלך כנען' ועיקר הפטרה לכ"ע היינו ותשר דבורה וגו' לא אמר והתחיל ברכת הפטרה שלאחרי' והנה עוד שתים רעות עשה שהגיד פחות מכ"א פסוקים ופסקינן בשו"ע (סי' רפ"ד סעי' א') בזה דלא יפחות מכ"א אלא א"כ סליק ענינא וגם הבאתי מלעיל בש"ע (סי' קל"ז סעיף ד') כשקרא בתורה ט' פסוקים כל התלתא גברי כיון דא"א יותר כגון בפ' ויבא עמלק בפורים שפיר דמי. והנה מ״ש מד' המחצה"ש כיון דלא אפשר, לא הבנתי מעולם מה זהו האי אפשרות בזה אם יתחילו בפסוק ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם וקח אתך וגו' ובתוך קריאת הכהן יקראו בצירוף היש ה' בקרבנו אם אין (ומיד) ויבא עמלק כדחכז"ל, ומהו זה טירחא אם בר"ח שהוא יום מלאכה יקראו מקודם בפ' התמיד מכ"ש בפורים שהוא יום י"ד מנהג בביטול מלאכה כמבואר בשו"ע בכמה מקומות ובפרט מה שצריכין למחיית עמלק וקריאת המגילה. אז בעת התפלה. אמנם לעומת זה מ"ש מד' הכסא רחמים על המס' סופרים והגר"א. הנה כיון דאנן אין נוהגין כן רק לקרות ט' פסוקים ואין כופלין כלל הפסוק האחרון ופוק חזי וכו' בכל העולם ע"כ בודאי יש לסמוך בכה"ג עכ"פ בדיעבד. אמנם מ"ש כי בנידון שאלתך עכ"פ קרא המפטיר בענינא דפרשה ולא מענינא דשירה עכ"ד ותמהתי הלא איזו ענינא דפרשה הוא החלק ראשון מהפטרה שהוא רק (למנהג אשכנז) פתיחה לפני השירה (ותשר דבורה) שהוא ענינא דפרשה וכן מפטירין בז' של פסח שירת דוד המלך וכן בפ' האזינו (שחל בין יו"כ לסוכות) שהוא שירת האזינו ג"כ בשירה. וז"פ. אבל זהו הפתיחה לבד בלא ותשר דבורה ומהו ענינא דיומא דפ' בשלח הלא לא נזכר שם שום ענין הדומה אפי' במקצת לא ממפלת ע"כ יקראוהו בשבת שנעשה כבר בר מצוה וחיובא (וזהו מנהג בורות ממה שנהגו קצת שיקראוהו למפטיר בש"ק מקודם כמו חתן שמזמרין אותו ובש"ק שנעשה בר מצוה לא יקראוהו עוד) וזהו בעליי' לברך על התורה, אבל בש"ק כנ"ל שהסכסוך ביניהם הוא רק מי שיעלה מפטיר ומי שלא יעלה מפטיר יקראוהו עליי' אחרת מהז' קרואים, והנה מבואר ברמ"א יו"ד (סי' שע"ו סעי' ד') בשם כל בו שנוהגים שהאבל (תוך יב"ח וביא"צ) מפטיר בנביא ומתפלל ערבית במוצש"ק עיי"ש והנה המעלה של עליית מפטיר של האבל או בעל היא"צ יותר משאר העליות כי לכאורה ק שה דהרי המפטיר הוא פחות שבהם וקטן יוכל לקרא לכך מפייסין אותו ואחז"ל שמוסיפין לו שהמפטיר פורס על שמע ג"ב לפני הצבור אלא ודאי בע"כ משום שיש בו הרבה ברכות יותר היינו ברכו הפטרה זהו טובה לנפטר הברכות שאומר בצבור כמו שנזכר לעיל ברמ"א שם בשם מדרש כנ"ל ומעשה דרע"ק שהגיד הנפטר שיהי' לו טובה כשיאמר בנו קדיש וברכו (וכיוצא) בצבור וע"כ המפטיר משובח לזה שיש לו מעלות ברכות רבות כנז' (ולא תקשי מדוע לא תיקנו שיתפלל האבל לפני העמוד שיש בו ברכות יותר ברכות חזרת הש"ץ וקדישים של תפלה, לק"מ דהנה בתפלה לאו כ"ע גמירי להתפלל לפני העמוד בצבור ע"כ לא תיקנו לכל (וכן המנהג בביהכ"נ הגדולה והישינה בקראקא ונכתב בס' התקנות שם ובודאי בהסכמת חבר העיר מרן הרמ"א ז"ל בכבודו ובעצמו שם כי אבל לא יתפלל לפני העמוד שם גם בימות החול והטעם ידוע משום לא פליג ומשום שאינם בקיאים רק מעריב מתפלל האבל לפני העמוד שם שאין בו חזרת הש"ץ וא"צ ידיעה ובקיאות כל כך משא"כ שחרית ומנחה יתפלל רק הש"ץ הקבוע משא"כ מפטיר שמלמדין אותו כנז' להלן. אבל באמת למי שיכול כבר כ' הרמ"א שם שלהתפלל לפני התיבה עד עדיף יותר מקדיש שנתקן רק לקטנים עיי"ש) ואולי י"ל ג"כ הטעם שנוהגים להפטיר בנביא יותר משארי עליות משום שמפטיר יוכל לעלות גם קטן ע"כ בהיותו יתום מלמדים אותן והורגלו לקרותו למפטיר (כיון ששארי עליות אסור לו לעליות בהיותו קטן) ע"כ גם בגדלותו לא יסיר ממנו מחזקתו למפטיר (ליא"צ) כמו קדיש שתיקנו לקטנים כיון שאסור לו לעבור לפני התיבה בקטנות ע"כ גם כשיגדיל ויזקין לא יסיר ממנו מקדיש ויחזיקו ביא״צ ויב"ח חיוב יותר מהתפלה לפני העמוד [והאריז"ל באמת לא מצינו רק שאמר קדיש יתום בג' תפלות ביום שמת בו אביו ואמו או ביב"ח והוא הקדיש יתום בכונתו שם לתיקון וטובת הנפטר ולא מצינו כלל שהתפלל לפני העמוד אז ומי יוכל אליו להתדמות ולנכוח. וגם לאבותיו בקדושתם, וגודל נשמתם] עכ"פ זהו לכאורה נראה השערה קרובה כי המפטיר הוא הורגל בחיובא מפי הקטנים כמו הקדיש. אך מי עלה שמים וירד לאאזמו״ר זי"ע (הגה"ק מפה"ק) שכ' עובדא הוי ביום ב' בקה"ת הי' אחד שיש לו יא"צ (באותו יום) ואחד שאשתו באה היום לביהכ"נ (אחרי לידתה. הכי הוי עובדא, ושאלוני על ככה) מי נדחה בקה"ת מפני מי ביום ב' (שלישראל אין רק עלי' אחת היינו שלישי) ולכאורה נראה דמי שהולכת לביהכ"נ הוא קודם ומדחה להיא"צ וכן מפורש בלבוש או"ח (סי' רפ"ב ובמג"א שם) שמי שאשתו הולכת לביהכ"נ הוא קודם להיא"צ אמנם בלבוש ומג"א לא נמצא התקנה רק לשבת שאשתו הולכת לבית הכנסת כמ"ש שם כמה פעמים בלשונו בפירוש על שבת וכן לא נמצא בשום מקום התקנה על יום החול (ב' וה') והסברא לזה י"ל עפימש"כ בשער אפרים (שער ב' אות ד' בפתחי שערים) הטעם שמחוייב לעלות בשבת כשאשתו הולכת לביהכ"נ משום דכשהוא עולה ומנדר עבורה הוי כמו הקרבת קרבן עכ"ד וכיון שבמדינתנו אין המנהג לנדור בחול ע"כ לא נעשה התקנה ומנהג רק בשבת. ומטעם זה נ"כ גם אם ינהגו במדינתנו באיזה עיר מעתה לנדר במי שבירך גם בחול ג"כ אין הבעל חיוב אז לעלות ולדחות אחרים כיון שמעיקרא לא נתקנה ולא הונהג לימות החול כנז'. וגם כיון שהיא"צ הוא לטובת המת ע"כ כראה שהיא"צ קודם וגם אם נימא שהדבר ספק ג"כ היא"צ קודם כמבואר בש"ך יו"ד (סי' רס"ה ס"ק כ"ג) בשם מהר"ם מינץ לענין בעל ברית ויא"צ שכשאין מנהג קבוע אין לדחות את היא"צ ומי שמדחה את היא"צ כאלו מעכבו מלעשות מצוה וכאלו גוזל את המת עיי"ש ומשמע שכל שאין מנהג קבוע וברור אין לדחות את היא"צ ובפרט שבאמת כי בעל היא"צ אם לא יעלת היום יחסר להנפטר הטובה שמגיע לו והעליי' וברכות של בנו משא"כ בעל האשה יוכל לעשות בשבת הבא עכ"ל אאזמו"ר הנ"ל בשו"ת שם שלמה כת"י.
והנה נסתפקתי למעשה שנשאלתי כשאירע בשבת א' בבית המדרש שהי' בעל היא"צ בו ביום ובעל מצוה שנעשה בר מצוה ג"כ בו ביום ושניהם רוצים בהמפטיר. יען כי מבואר בלבוש שם וגם בשער אפרים ובשארי אחרונים וגם אאזמו"ר הנ"ל בשם שלמה כת"י סידר שם קדימות העולים וחיובן ושם נמצא דנער שנעשה בר מצוה (שנשלמו לו י"ג שנים ויום אחד) באותו יום הוא קודם הרבה ליא"צ אמנם י"ל דהתם מיירי בפשיטות מי קודם כגון שיש רק עלי' אחת ומי שידחה מפני מי ע"כ יא"צ שהוא רק טובת המת נדחה מן החי בר מצוה שבא היום לכלל חיוב מצות התורה ומברך נמי ויודה ברבים (באותו יום) להש"י על התורה שבא לכלל חיובה כאלו קבלה היום מהר סיני ובא לכלל ברית הקהל והעדה בנ"י שקבלוהו לשמור מעתה ועד עולם ע"כ החיוב לקרותו לתורה בש"ק גם כשנעשה בר מצוה בתוך ימי השבוע באותו יום שלא הי' קה"ת משום לא פלוג כי לאו בכל יומא הוא קה"ת בימות החול שונאנו בים, או מענין פ' המן, ומחיית עמלק, כלל וכלל לא מיני' ולא מקצתי'. ע"כ בודאי כשנזכר אחר ברכה א' דברכות שלאחר הפטרה י"ל דלא הוי הפסק שיגמור אז ההפטרה וכמו שביארתי. וכן הדעת נוטה, אך מה נעשה אם נזכר רק לאח"כ בשעת תפלת מוסף והוי לענ"ד כמו אם אמר בטעות הפטרה של שבת אחר היינו פרשה אחרת שאין לה שום שייכות עם פרשה זו לא בערך והדומה, מענינא דהאי פרשה או האי יומא.
והנה כשאירע כזה לא נמצא מבואר בשו"ע, אלא נראה מסברא דיקרא אח"כ אחר התפלה ההפטרה של השבוע בברכותי'. כיון שלא קיימו דחז"ל והשו"ע לקרות הפטרה מענינא דיומא והפרשה.
וזהו לאפוקי ממה שהעידו לפנינו ת"ח במעשה רב ורבי מהגולים למדינתנו בתחלת המלחמה שאמרו בפ' נח שחל ר"ח חשוון ההפטרה של נח ולא של שבת ור"ח ונזכרו בעת תפלת מוסף וצוה לקרות בתורה עוד הפעם ז' גברי וגם מפטיר ולומר ההפטרה של ר"ח בברכות הפטרה. והנה אם לא אמרו מענינא דיומא כלל י"ל כסברא דלעיל דנראה דצריך לומר עוד הפעם ההפטרה מענינא דיומא בברכותיה. אבל בדבר הוראה מוטעת הנ"ל שתים רעות עשה. א' כי התם לא טעו לומר של פרשה אחרת רק שלא אמרו של שבת ור"ח ועכ"פ הוא מענינא דיומא של הפ' (נח) שקראו אז ע"כ בודאי אין לומר עוד ההפטרה בברכותי' (ודי אם יחמירו לומר בצבור הפטורה של שבת ור"ח בלי ברכות) שיהיו לבטלה דהא אין מזכירין בשבת של ר"ח בברכת הפטרה של ר"ח כלל כמ"ש מרן המחבר בזה (סעי' ב') וכיון שאמרו הפטרה של שבוע זו מה שייכות עוד לברכות לבטלה בפעם ב'. ב', מהו הצורך לקה"ת עוד הפעם ולברך כ"כ ברכות לבטלה בכל הקרואים כיון שהי' אחרי חצות היום כבר וכבר שמעו כולם קה"ת והגם שכ' הרמ"א בזה דלא נתקנה ההפטרה בברכות רק אחרי שקראו בצבור בס"ת ובמקום שאין ס"ת לקרות בצבור אין מפטירין בנביא ג"כ אבל אין הקריאת ס"ת בהפטרה. ולא גרע ממ"ש המג"א בזה (ס"ק ו') דאם אין עירוב שיכולין להביא חומש בביהכ"נ הולכים ומפטירים בבית שיש בו חומש והיינו בברכות כמ"ש הפרמ"ג בזה (במשבצות ס"ק א') עיי"ש. וא"צ לקרות בבית ההוא אם כי בס"ת קראו במק"א רק שלא אמרו שם הפטרה מפני שלא הי' שם חומש א"כ ה"נ פשוט שייצאו בקה"ת מקודם הגם שלא אמרו אז ההפטרה של השבוע יוכלו לומר אח"כ במקום אחר בחומש הפטרה הראויי' כנ"ל מכ"ש בכה"ג שאמרו הפטרת פ' נח כנ"ל של אותו שבת שא"צ לברך ג"כ על הפטרה של שבת ור"ח שיאמרו אח"כ וז"פ וברור, עכ"ד תשובתי הנ"ל.
סעיף ז'. (ב) וגם נוהגים לומר אב הרחמים וכו' כו' כשיש חתונה או מילה. עיי' באשל אברהם (להגה"ק מבוטשאטש ז"ל) בזה דכשיש יא"צ בחול יזכירו נשמות אחר קה"ת (במקום שנהגו כן) והגם שבש"ק כשחל מילה לא יזכירו נשמות כנז' שאני התם (דתרתי לטיבותא) משום שמחת ש"ק ושמחת המילה ע"כ נמנעים מלהזכיר (כנ"ל ברמ"א) משא"כ בברית מילה בחול עכת"ד והוא תמוה קצת לכאורה דהא חזינא דש"ק לא אהני לזה כלל דהא מזכירין נשמות בכל שבת במקומותם ורק משום המילה מדחין א"כ מהו גריעותא דכח המילה בחול, ואי משום שהוא יא"צ בו ביום הא גם אם חל היא"צ ביום ש"ק כשיש מילה אין מזכירין, ובפרט א"ש שיש להזכיר אז בחול (גם כשיש מילה) היא"צ ועי"ז יזכיר גם כן הנשמות שאין זמנם נחוץ אז עכ"ל ואינו מובן כלל ופשוט דאין לדמותו (אולי) למתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה שלא לצורך וכיוצא ואין להאריך. וגם מ"ש החילוק דבחול אין מלין אחר הזכרת נשמות וקה"ת רק קודם עלינו משא"כ בשבת דמזכירין נשמות ואח"כ מלין מיד כגון בר"ה ונזכר ז"ל בכבודו ובעצמו מיד דבר"ה אין מזכירין נשמות אך הול"ל עדיפא מיני' דביוה"כ כשיש ברית מילה מלין מיד אחר הזכרת נשמות קודם אשרי ואז ביוהכ"פ מזכירין נשמות בכל המקומות גם כשחל בש"ק וגם כשחל ברית מילה אז ומלין אז מיד כנז' א"כ אין מזה ראיה כלל לשאלתו. אך מ"ש כיון שבש"ק שיש בו ברית מילה בשחרית יכולין להזכיר נשמות במנחה משא"כ בחול וביום היא"צ דעבר זמנו אם לא יזכירו אז (דאין מזכירין במנחה בחול) זהו טעם הגון וחילוק קצת. וגם יש לי עוד להביא קצת ראיה לדבריו ולהזכיר עכ"פ את היא"צ שלו (לבדו) דכיון דבימי הספירה והוא ש"ק וניסן ומברכי' אייר וגם יש בו ברית מילה והוא ג' לטיבותא (מלבד ש"ק) [ולפעמים גם ד' לטיבותא כשיש שם חתן שנשא קודם ר"ח אייר במקום שנוהגי' כן] ואעפי"כ אומרים אב הרחמים כמ"ש בזה ברמ"א ועיי' מג"א ובלבושי שרד נועם ימי הספירה כיון שאז נהרגו לאלפים ורבבות מישראל על קידוש השם בימי הספירה וכמעט אין יום שאין בו יא"צ מהקדושים האלו ע"כ הוי כמו יא"צ (ועדיף יותר ביא"צ דקדושי ישראל רבים) ואומרים אה"ר כנז' גם במילה וש"ק (וג' לטיבותא כנ"ל) עכ"פ ביא״צ של יחיד בחול שיש להזכיר (במילה לבד). וכיון שאין זה נהוג כלל להזכיר נשמות בחול במקומותינו ובגלילותנו על כן לא אאריך בזה.
ג מלבד בימי הספירה. עיי' מג"א (וא"א ס"ק ח') דגם כשמברכי' ר"ח סיון אומרים אב הרחמים ועיי' בזה בדברינו (בס"ק הקדום) ויש להסתפק כשחל ערב שבועות בשבת אם יאמרו אה"ר לאשר בכל עיו"ט אין אומרים תחנה ע"כ גם אה"ר אין אומרים. אך ז"א דזיל בתר טעמא שאומרים אה"ר בכל שבתות הספירה (גם כשיש ג' או ד' לטיבותא כנ"ל) משום הגזרות והריגות שהיו בהם וא"כ ה"נ ערב שבועות שהיו הריגות ר"ל ביותר מכמה קדושים כנודע (וכנראה מהפיוט שלפני שבועות שהיו החורבנות ר"ל מקדושי עליון בר"ח סיון ובסמוך לי' וכנודע בספרים וסיפורים מזה) וי"ל דלא עדיף עיו"ט זה מיו"ט ב' דשבועות שמזכירין נשמות ואה"ר הוא ג"כ הזכרת נשמות והגם שלפעמים כשמאריכין ומרבים בהוספות בקה"ת פ' במדבר אומרים אה"ר כשהוא כבר אחר חצות היום והוי עיו"ט אחרי חצות כבר מ"מ כיון שנתקן לאומרו בבוקר קודם חצות (והוי כמו ער"ה שאין אומרים נפילת אפים ותחנה בבוקר רק בסליחות זכור ברית אומרים וגם כשמאריכין בסליחות ער"ה עד היום עכ"ז נופלים על פניהם כמו שנתקן לאומרו בלילה אז כמ"ש במג"א [סי' תקפ"א ס"ק י"ג] עיי"ש) ועכ"פ יום הוא מימי ספירת העומר שאומרים אה"ר בשבת ע"כ נוטה יותר שיאמרו אה"ר כנז'.