אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן רעד

סימן ערב

סעיף א'. (א) בוצע על שתי ככרות (שלמות) שאוחז שתיהן בידו ובוצע וכו'. הנה כן היה מנהגו של רבינו הגדול והקדוש בעל דברי חיים זי"ע שהי' אוחז בידו החלה הב' בשעת (ביצועו) חתיכתו את הא', (וכן מנהגינו) כי כן הוא מוכח לישנא דגמ' (שבת דף קי"ז ע"ב) חייב אדם לבצוע על שתי ככרות היינו בשעת ביצוע ג"כ יהיו לפניו ב' ככרות ולא שיהי' בידו רק בשעת הברכה (המוציא) בלבד וכן משמע ברור פשטות לישני' דהש"ע בזה כנז' שאוחז שתיהן בידו ובוצע היינו בשעת ביצוע יהי' אוחז בשתי הככרות ובנו הוא אדומו"ר הה"ק משינאווע זי"ע פקפק ותמה על זה דהא בהא פירש"י שם בשבת חייב לבצוע, ברכת המוציא, ונראה מזה דצריך הב' ככרות רק בשעת ברכת המוציא בלבד עכד״ה, אמנם האמת נראה כי דברי אביו הוא דברי אלקים חיים, כי אם נפרש בזה לפי"ד רש"י כי בוצע היינו הברכה מה נפרש להלן שם בסמוך ר' זירא הוי בצע אכולא שירותא א"ל רבינא לרב אשי והא מיחזא כרעבתנותא וכו' עיי"ש ואם נאמר דבצע היינו רק מברך ואיזו רעבתנותא הוא שמברך על כל השירותא הפרוסה, או על כל הלחמים הברכה א' הוא רוחנותא, ולא רעבתנותא, א"ו דהיינו בוצע חותך וז"פ וברור. וכן נראה בפשיטות מ"ד רב אשי שם חזינא לר' כהנא דנקט תרתי ובצע חדא היינו חותך כנז'. ולא מצינו גם בדחכז"ל לפרש או אפילו לדרוש על תיבת בוצע דהיינו מברך ואדרבה כתיב בוצע ברך ודרשו היינו בוצע גוזל ומברך אבל בוצע לאו היינו מברך וז"פ.

והנה מה דכ' רש"י בלשונו הזהב שפי' חייב לבצוע, ברכת המוציא. י"ל דאשמעינן דלא יבצע מקודם הברכה ויחתוך הככר קודם הברכה כמבואר לעיל (בסי' קס"ז סעיף א') ועיי"ש בט"ז (ס"ק ג') הטעם כדי שלא יהי' הפסק בהחיתוך בין הברכה לאכילה אבל בשבת דצריך שתי לחם שלמים ע"כ לא מדקדקים ע"ז ומברכים כשהם שלמי' וחותכים הככר אחר הברכה עיי"ש וזהו דאשמעינן רש"י ז"ל לברך על ב' ככרות (היינו כשעודם שלמים) כנז'.

ב על שתי ככרות. עיי' בשע"ת בשם מחזיק ברכה שהנוהגים כהאר"י ז"ל לוקחים י"ב חלות ומה שתמה על השל"ה שכ' ליקח בלילה י"ב חלות ובשחרית רק ח' (היינו כיון שאכל מהם ד' בלילה) וכו' הנה זה לא יפלא כי נודע דרכו של השל"ה הקדוש להביא דברים שבסתר רק מכתבי הרמ"ק ז"ל (ואך במקומות מועטים מזעיר שהביא שבא לידו מכהאריז"ל אבל רובן ככולם מכתבי הרמ"ק ז"ל) והרמ"ק כ' בסידור שלו (תפלה למשה) כן הפי' ברע"מ בזוה"ק ליקח בלילה י"ב חלות וביום ח' וכו' כנ"ל וכ' שזהו הסברא נכונה וראוי לעשות כן וכן נמצא בפע"ח (שער הסבת פ"ז) מהחברים. ובכנפי יונה להרמ"ע מפאנו ז"ל (ח"ב סי' ג') [ואשר בודאי לא הי' לפני הכנפי יונה בעת כתבו זאת כהאריז"ל רק של הרמ"ק ז"ל] וכן נמצא בקצת ספרי קיצורי כונת האריז"ל כמו ס' לחם מן השמים אשר העט"ז מביאו כ"פ (ונדפס מכת"י עקד שלנו] ועוד כיוצא. אמנם בכהאריז"ל הברורים שנתגלו לפנינו היינו שעה"כ מח' שערים טהרת לשונו של מהרח"ו והועתק ע"י בנו מהר"ש ווינואל כנודע] כ' בפירוש ליזהר ליקח בכל סעודה י"ב חלות. וכן נוהגים אבותינו ורבותינו זי"ע. וכן ראיה מלשון הזמר שתיקן וחיבר רבינו האריז"ל בכבודו ובעצמו אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא וכו' יגלה לן טעמיה דבתריסר נהמי וכו' (וזהו מיוסד לסעודה ב' בשחרית או צהרים) ואם כד' הקיצורים הנ"ל בשם האריז"ל הרי אז לחתוך בלילה ד' מהי"ב חלות א"כ אין אז עוד תריסר נהמי. ואין לומר דהכונה על תחלת הנחתן י"ב בליל שבת א"כ הו"ל למימר ולייסד זאת בליל שבת בזמר אזמר בשבחין שאז הם עוד הי"ב חלות שלימות א"ו דגם ביום הם עוד שלימות כנז'.

ומ"ש בשע"ת בזה לתמוה על אגרות הרמ"ז שכ' שאין לבטל סעודה שלישית אפי' ביו"ט שחל בשבת שחל בו ר"ה או בשבת ע"פ. ונתפלא השע"ת דלמה יחסרו בשבת שחל בו ר"ה. הנה לק"מ למי שמעיין בהך מילתא בזוה"ק פ' אמור סוגיא דהך מילתא בסעודה ג' ביו"ט שחל בשבת ועליו כל שלטי הגבורים. ראשי הפי' וביאורים. האור החמה שם (בכמה דעות ופירושים באורך) וכן עיי' בהגהות קהלת יעקב (להגאון מלא הרועים ז"ל) שם, וכן בהיכל הברכה על החומש (שם פ' אמור) באורך. ותמצית הדברים אשר האריך זה באוה"ח שם וכן כ' בהיכל הברכה כי מפני כבוד אושפיזא שהוא יו"ט, השבת מוותר, וגם היו"ט מוותר ונוהג כבוד בשבת שחל בו. וזהו ביו"ט שחל בשבת. אמנם אם חל יו"ט במוצאי ש"ק וכשיעשו סעודה ג' אחרי פלג המנחה בש"ק ועי"ז לא יוכלו לקיים סעודת יו"ט בערב ולא יאכלו לתיאבון בליל יו"ט שלאחריו (היינו במוצ"ש) ואז היו"ט הלז אינו מבטל כח כבוד אושפיזא שלו מפני השבת שהי' ביום כיון שהיו"ט הלז לא הי' חל בו בשבת עיי"ש ע"כ אין לעשות אז סעודה ג' בשבת מפלג המנחה ולמעלה מפני כבוד יו"ט שלאחריו הבא במוצח"ק כנז'. [וכן נהגנו מאבותינו הקדושים זי"ע כשחל יו"ט לאחריו בשבת ויו"ט שלא לעשות סעודה ג' מפלג המנחה והלאה רק לחלק סעודת הצהריים לשנים בבהמ"ז והפסק מנחה באמצע וכיוצא ועי"ז יוצאין חובת ג' סעודות בשבת ואין מאריכין בה בזמירות עד הלילה מוצש"ק (כנהוו בשארי שבתות משנה בסעודה ג' עד מוצש"ק) רק מחלקי' הסעודה ביום מפני כבוד האושפיזא היו"ט הבא משא"כ ביו"ט האחרון שחל בשבת כגון יום ב' דשבועות או אחרון של פסח אז יכולי' להאריך בסעודה ג' עד הלילה כיון שאין לאחריו יו"ט בלילה הבאה כמובן ואכמ"ל]. והנה כ' באוה"ח שם דע"כ פלוגתיי' דחברייא דרשב"י הי' אז באה"ק ששם אין יו"ט שני ע"כ שקלי וטרי בזה רק בר"ה שגם בא"י הוא שני ימים אם לעשות סעודה ג' ביום הא' מפני כבוד יום שני בלילה שלאחריו עיי"ש. ומעתה מיושבים היטב דברי האגרות הרמ"ז ז"ל דיכולין להקל בסעודה ג' כנ"ל רק בע"פ שחל בשבת או בר"ה כיון שאז הדרך שמאריכין בתפלה ופיוטים עד אחרי חצות היום ועיי' במהרי"ל (הל' ר"ה) שמצוה להאריך בתפלה בר"ה עד חצות היום לכל הפחות עכל"ה משמע דיותר ראוי לנהוג להאריך גם אחרי חצות היום אלא ״שלכל הפחות יאריך עד חצות] ואח"כ יעשו סעודת הצהרים וממילא יעשו סעודה ג' אחרי פלג המנחה וזה אינו רשאי כנ"ל וכיון שנמשך הרמ"ז אחרי דברי הזוה"ק הנ"ל ושם המדובר בע"כ רק בע"פ שחל בשבת או בר"ה שחל יום א' בשבת כנ"ל מהאוה"ח ע"כ שפיר כ' באגרות הרמ"ז כנז'. [ועיי' בדברינו בזה בחמשה מאמרות מאמר נוסח התפלה אות כ"א עיי"ש].

ג ובוצע התחתונה ודוקא בליל שבת אבל ביום השבת וכו' והטעם עפ"י קבלה. עיי' ב"י וב"ח וט"ז בזה. אולם מה שהוא ענין סוד וקבלה אין לנו אלא ד' רבינו האריז"ל שהוא בזה הפוסק ומכריע ומגלה האמת בחכמת האמת כנודע. וכן קבלות הדורות שלאחריו. וכיון שלא נמצא בהאריז"ל בזה שום חילוק בין סעודת לילה ליום (וגם הוא חשש עפ"י הלכה לבצוע על התחתונה משום אין מעבירין על המצות כמ"ש הנו"ב בזה עיי"ש רק שיבצע על הימנית) ע"כ כן נהגנו הכל בלי שינוי.

סעיף ב'. (ד) מצוה לכצוע בשבת פרוסה גדולה וכו'. כדאמרי' בגמ' שם (קי"ז ע"ב) ר' זירא הוי בצע אכולה שירותא ופירש"י פרוסה גדולה ודי לו בזה על כל הסעודה ופריך רבינא לר' אשי והא מיחזי כרעבתנותא ועיי' לעיל בזה בדברינו ס"ק א'] ותי' כיון דבכל יום לא עביד הכי לא מחזא כרעבתנותא וזהו שכ' מרן המחבר בזה כד' רש"י לבצוע פרוסה גדולה וכו'. אולם ד' הרשב"א לבצוע ולחתוך שתי הככרות וכן דעת הגר"א מווילנא ומנהגו כן כמ"ש בשערי רחמים וכ' שהגר"א הי' לפניו כמה חלות על השלחן ובצע כולם ועיי' בדבריו בביאור הגר"א בזה שאם כפירש"י בצע אכולא שירותא היינו הפרוסה גדולה הוא דוחק לפרש מ"ש אח"ז והא מיחזי כרעבתנותא א"ו כד' הרשב"א היינו כולה שירותא כל הסעודה כמה חלות שיש לפניו לבצוע ולחתוך כולם וזהו מיחזי לכאורה כרעבתנותא עכ"פ אך באמת ז"א ראי' כלל לד' הרשב"א דגם אם יקח פרוסה גדולה שיהי' די לכל הסעודה ג"כ יש לפרש שפיר דמיחזי כרעבתנותא כיון שבכל פעם נהגו שבשעת שיצטרך פרוסה לכל מאכל יחתוך מהככר ולא ליקח מיד פרוסה גדולה בשעת המוציא שיהי' די לכל הסעודה ע"כ מיחזי כרעבתנותא וז"פ. ע"כ מנהגינו כהמחבר ליקח פרוסה גדולה ולבצוע רק א' מהככרות כנ"ל.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה