אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן רכה

סימן רכד

סעיף א'. (א) הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו וכו' והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו. בגמ' אמרו רק הרואה את חבירו ובתוס' הוסיפו דוקא החביב עליו נראה כונתם פשוט דא"כ יהי' מחוייב לברך כל היום בפרט כשהולך לפעמים ביומא דשוקא כשלא ראהו שלשים יום וכל ישראל חברים ואחים א"כ ה"ז הרואה את חבירו וכו' ול"צ למיפסק פומי' כל היום מלברך על כל א' שהחיינו (כשלא ראהו שלשים יום) ע"כ כ' התוס' דהיינו החביב עליו שזהו ידידו והשמח ונהנה בראייתו כמ"ש הרא"ש בלשונו שם. והנה באשל אברהם (להגה"צ מבוטשאטש ז"ל) כ' שנשתקע הלכה זו ולא נהגו כלל לברך בכה"ג, ומ"מ קשיא למה לא נהגו כן וכבר כ' המג"א לעיל (סי' רכ"ג ס"ק ג') דאין לבטלה בחנם כיון דאיתמר בש"ס ועיי' בדברינו שם בזה. וי"ל טעם לזה כיון דבעינן דוקא חבירו החביב עליו הרבה כנז' והנה בעוה"ר בגלותנו קנאת איש מרעהו ושנאת חנם או תולדה דקנאה וכיוצא ולפנים יסביר לו ויגנוב דעתו ורובם ככולם נתפסו ר"ל בשקר הלז וקראוהו פוליטי"ק (וזהו משורש פורה עונות המעכבים הגאולה עיי' כלי יקר פ' בחקותי עה"כ ורדף אותם קול עלה נדף וכו' ואכמ"ל) וכשיהי' המנהג הזה עפ"י הלכה לברך על חבירו החביב עליו כנז' שהחיינו אז יברכו ברכות לבטלה מאה פעמים ויותר בכל יום כי אם לא יברך אז יראה בע"כ כי אינו חביב עליו ואז יגרום לו רעה במסחרו וקנינו או במצבו ויוכל כ"פ לגרום רעת הקהלה הדתיות כ"פ וע"כ יתירו לעצמן משום דרכי שלום לברך בכ"ע כדי שיראה חבירו שהוא חביב עליו ובאמת יברכו ברכות לבטלה לאין קץ (ובפרט כשלא ראהו יב"ח דיברך מחי' מתים דצריך ג"כ רק החביב עליו וברכת מחי' מתים לא אמרו בגמ' דהוא רשות וא"כ הוי בודאי ברכה לבטלה כשא"צ לברך אותה) ומשום לאו דלא תשא לשמו הגדול ית' ע"כ מנהג ישראל תורה אולי מטעם חכמי הדורות משום לא פלוג שלא לברך כלל בזה כנז'.

וי"ל אולי לכאורה דיוצאין בזה (כשא' חביב עליו באמת) שאומרים גילויבט השי"ת מיר זעהין זיך וכיוצא בשאר לשון (שנאמרו ברכות בכל לשון) הנה באמת אמרו דנאמרו גם בשארי לשון וכדפסקינן לעיל (סי' קס"ז סעי' י' וסי' קפ"ז סעי' א') במחבר בלישנא דבנימין רעיא בריך רחמנא וכו' אמנם עיי' מ"ש שם לעיל בזה (ועיי' לעיל סי' רי"ט סעי' ד') וכיון דפסקי' שם דצריך לומר גם מלכ"א כהא דצריך להזכיר שם ומלכות וכיון שאין אומר (בל"א) קעניג דער וועלט לא יצא. הגם שנאמר דא"צ לתרגם הברכה מדוייק כמו בלה"ק כיון שלא אמר בנימין רעיא ״דאפקא פיתא מארעא'' ואעפי"כ אמרי' שם דיצא (וכנ"ל בדברינו בזה לעיל סי' קס"ז) מ"מ כיון שלא הזכיר לשון מלכות (בל"א) לא יצא וכנז'.

ב שחביב עליו הרבה. הלשון ״הרבה" לא נמצא בתוס' שם רק שחביב עליו כנ"ל ומנין לו למרן המחבר להוסיף דוקא כשחביב עליו הרבה אז יברך וי"ל דס"ל למרן דחביב עליו זהו מצוה לאהוב כ"א מישראל כמ"ש ואהבת לרעך כמוך (זולת למי שהוא רשע ועבריין ועושה מחלוקת וע"פ וכיוצא שמותר או מצוה לשנאתו. אבל בסתם) ורובן ככולם בחזקת כשרות גמור (ועיי' יו"ד סי' רנ"ו סעי' ט"ז וט"ז ס"ק ט"ז וש"ך ס"ק י"ח) א"כ הדרן לעיל (לס"ק הקודם) בכונת התוס' דא"כ יצטרך לברך בשוק כל היום משום דצריך להיות חביב עליו כ"א מישראל ע"כ כ' מרן שפיר ״שחביב עליו הרבה״ (והיינו דס"ל שזהו כונת התוס' הנ"ל) והיינו שחביב עליו הרבה ביחוד באהבה וזהו מאנשי בריתו ועיי' מ"ש בד"ת (מהדורא תניינא אות ל"ט) ובמהדורא רביעאה (אות נ"ד) אך צריכין לשער ולחלק בנפשו בענין מצות ואהבת לרעך כמוך למי שיאהב ביותר וביחוד עיי"ש.

ג ושמח בראייתו הנה הרא"ש כ' בלשונו (כנ"ל בס"ק א') הנהנה ושמח בראייתו, ועפי"ז יפלא לכאורה מ"ש בב"י בשם תשו' הרשב"א דאין חילוק בזה בין זכרים לנקבות והלא איך שייך לומר הל' בנקבה דנהנה ושמח בראייתה" ח"ו לומר ולברך על זה שהחיינו בשם ומלכות על שנהנה מראיית אשת איש וכנראה נשמר שפיר מזה באלי' רבא (אות ג') וכ' אפי' ראה אשה שהיא אהבתו מברך עכ"ל והיינו שהאשה אוהבת אותו וע"כ גם הוא דורש טובתה ביחוד ושמח בשלומה שרואה אותה בבריאות הגוף וחיים אבל לא בהסתכלות בפני' שזהו אסור בא"א ובפרט נהנה וכו' ולברך כנ"ל. היינו דס"ל להאלי' רבא דאין הפי' נהנה בהסתכלות זיו קלסתר פנים דהא גם באדם מכוער בפניו (אם הוא נאה במעשיו) שייך ברכה זו ועכ"ז לא יתכן לשון אהבה. והסתכלות באשה בפני' ע"כ פי' שהיא אוהבתו אותו כדי לתקן גם הלשון כנ"ל וע"כ תמהתי על מרן הפרמ"ג בזה (בא"א ס"ק ב') וז"ל ואין חילוק בין איש לאשה עב"י ולבוש ובא"ר אות ג' ולא הבינותיו וכנראה שהוא אוהבה אף ערוה עליו מה בכך שאוהבה כך מברך עכ"ל הפרמ"ג ולא הבינותי תמיהתו על האלי' רבא וכנראה הפרמ"ג מפני רוב קדושתו לא יכול להבין אפי' בקס"ד פי' אחר זולת היינו שהוא אוהבה ודורש טובתה בכל לבו כדברינו הנ"ל ע"כ תמה על הא"ר ובאמת צדקו דברי הא"ר ליישב לשון רבותינו הראשונים הפוסקים ז"ל אשר מפיהן אנו חיים כנ"ל.

סעיף ג'. (ד) הרואה פרי חדש וכו'. עיי' לקמן סי' רכ"ז (בט"ז ס"ק ב') בסופו בשם הירושלמי, עיי' בדברינו בדברי תורה (מהדורא תניינא אות ס"א) מ"ש בזה באורך בעה"י.

סעיף ח'. (ה) ואת הפיל ואת הקוף בא"י אמה"ע משנה הבריות. הנה בהיותי בברלין בגן המלך של חיות ודגים (במים חיים וכל מיני תנינים נחשים גדולים שם ויחימו להם שם האויר כמו בשפת הנהרות ויערים בארצות החמים אשר שם תולדותם וכן האקוואריו"ם בשרץ המים למיניהם מה רבו מעשיך ה' נפלא מאוד אין לתאר בחרט על גליון) והנה שם קופים (למכביר מאוד) וגם פילין כנודע וזכרתי שצריכי' לברך ברוך משנה הבריות על הפילין ועל הקופין ומקודם הי' שם לראות בית הקופין (שקורין אפענהויז) וברכתי הברכה וחשבתי בדעתי לצאת בזה גם על הפילין אח"כ. והנה נראה פשוט דזהו מהני כשהי' בדעתי בברכה גם על הפילין גם אם הם בבית אחר בגן הגדול הלז וכמבואר בסי' רע"ג (סעיף א') בשם י"א וכן פסק הרמ"א שם לעיקר דאם קידש במקום זה על מנת לאכול במקום אחר מהני ואף דשם צ"ל ב' המקומות בבית א' כגון מחדר לחדר וכן מאיגרא לארעא. היינו משום דצ"ל קידוש במקום סעודה עכ"פ בבית הלז (תחת גג א') אבל באמצע הסעודה יכול לעקור כשהי' בדעתו בתחלה לעקור למקום אחר כמבואר בסי' קע"ח (סעי' ב' ברמ"א) ועיי"ש במג"א (ס"ק ח') ובשם הב"ח ויצא בברכה ראשונה במקום הראשון ויותר דמי לזה שם (סי' קע"ח סעי' ג') במחבר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן והיה בדעתו בשעת ברכה על כולם כיון שבירך על אילן א' א"צ לברך על האחרים אבל מגן לגן אחר צריך לברך עיי"ש וה"נ הם תחת גן א' כל החיות והפילין והקופין בכלל אם כי הם כל א' בבית מיוחד עכ"ז יש לדמותו לאילנות הגן משום דהכי אורחיי' בע"כ להיותן אסורים בבתים של הגן משום שהם חיות דורסות וטרף ומסוכנים לילך חפשי בתוך הגן כמובן אבל בכוללתו נקרא גן החיות (טהיער גארטען) כנ"ל. אך עדיין צע"ק בזה דהתם יוכל לילך לאכול מפירות האילנות כרצונו אבל הכא יש רשות אחרים עליו הם פקידי הגן והחיות אם כי ניתן הצעטעל על כל הגן עכ"ז יש להם זמנם ותפקידם ומשום מעשה שהי' אז בימות החורף שהלכתי אחר מנחה וטרם הגעתי לבית אשר הפילין שם כבר חשכה לילה ושם אין מאור הנר ולא יכלו עוד ליכנס שם לראות הפילין ע"כ גם אם הייתי נכנס אז יש להסתפק אם יוצאי' בברכה ראשונה משנה הבריות כנ"ל שברכתי על ראיית הקופין כיון שלא נודע בבטח אם יוכלו ליכנס כנ"ל ויש לדמותו למ"ש בסי' קע"ד (סעיף ה') ברמ"א דמי שאינו יודע אם יגיע הכוס אליו צריך לברך על כל כוס וכוס דהוי כמו נמלך הכא נמי לא ידע אם יוכל להגיע לבית הפילין כנ"ל ע"כ לא מהני גם כשכיון בתחלה בברכה כנ"ל ועדיין צ"ע.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה