נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן רכד
סעיף ח'. (א) ועל מלכי או"ה אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם. עיי' מג"א (ס"ק ח') דעל השרים שממנה המלך בכל עיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות:
ועל השופט הגדול שהוא הקאד"י אין מברכין כלל (רדב"ז חלק ב' ג') עכ"ל המג"א, והדברים האלו בלתי מובנים בנו כי איך יתכן דעל השרים שממנה המלך בכל עיר (שאינם שרים גדולים) יברך בלי שם ומלכות ועל השופט הגדול שנקרא קאד״י לא יברך כלל (וה"ז כמו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא) ומה שכ' זה בשם הרדב"ז ח"ב סי' ג' וחפשתי שם ולא מצאתי כלל זה ולאשר רוב ציוני המג"א מספרי התשו' שאינם שכיחים כ"כ הם מדברי הכנה"ג ועיינתי שם בס' כנה"ג הביא ג"כ זה בשם הרדב"ז (ח"ב סי' ג') הביא זה בשני פיסקאות דעל השרים בכל עיר יש לברך עכ"פ בלי שם ומלכות ועל השופט הגדול (קאד"י) אין לברך כלל וציין ג"כ ב"פ שם רדב"ז במקום הנז' ואינו שם כלל רק ברדב"ז (ח"א סי' רצ"ו) נמצא שם מענין זה ולא כ' שם כלל מלשון הקאד"י שהביא הכנה"ג והמג"א רק חילוק בין השופטים שבמצרים של"ה נותן המלך רשות לדון (גם דיני נפשות) לבדן ע"כ יש לברך רק בלי שם ומלכות מחמת שס' ברכה אבל על השופט (וכ' סתם שופט ולא הזכיר תיבת קאד"י כלל) לא מסתברא כלל (לברך) שהרי אעפ"י שהוא פוסק הדין מ"מ אינו יכול להרוג אלא בהסכמת השר עכ"ל הרדב"ז ז"ל כנ"ל, ומ"מ קשיא כנ"ל. ואולי נחסר ע"י הצענזור תיבת קאד"י וכ' סתם השופט וכפי לשונתם נודעת כי הקאד"י היינו מלמד שלהם בלשונותם ולפי"ז השופט הגדול קאד"י היינו פראפעסאר המלמד חוקיהם וחכמתם וכפי הנראה שהוא אינו פוסק הדין למעשה רק יושב במקום השר ודן לפניו בדעת חכמתו מציע חוו"ד והשר פוסק ע"כ אין לברך עליו משא"כ השרים בכל עיר שיש להם רשות לדון בפ"ע ברשות השר או המלך שנתן להם בע"כ לפי המקום וגבולו ע"כ י"ל שיברכו (בלי שם ומלכות) כן יש לתרץ.
והנה בא לפנינו שאלה בעת מלכות עסטרייך אונגארן שבא היורש עצר בחיי דודו המלך הזקן והרבנים ברכו עליו ברכת שחלק מכבודו לבו"ד בשם ומלכות והי' לפענ"ד חשש גדול של ברכה לבטלה כיון שאינו בידו (בחיי המלך) להרוג או להטות חסד גנאדען) וכיוצא רק להמלך לבדו. אם כי הוא ביחוסו עתיד למלאות מקומו. שמא ימות חיישינן ומי יודע אם לא יאריך המלך ימים יותר ממנו ול"ש בזה כל העומד וכו' כיון דאינו ברור כנז'.
סעיף י"ב. (ב) הרואה קברי ישראל אומר בא"י אמיה אשר יצר אתכם בדין וכו'. הנוסחא בגמ' (ברכות נ״ח ב') ״ואסף" אתכם בדין ויודע מספר כולכם וכו' וכן הוא הובא בב"י בזה מלשון הגמ'. אמנם בפוסקים הראשונים והטור בזה הנוסחא כבר נמצא בהם ״והמית'' (במקום ״ואסף״) אתכם בדין. ולא ידעתי למה החליפו תיבת ״ואסף״ שהוא לשון הראוי לומר על קברי צדיקים בכבוד (וכדחז"ל שנא' בהם אסיפ"ה) וממילא יוכלו לומר כזה גם על קברי בנ"י פשוטים כיון שזהו לשון הגמ' ושגם זהו לשון מיתה ולא לשון והמית (להדיא) שהוא לשון עונש ר"ל. וכן דרכי ומנהגי לומר על קברי צדיקים זי"ע.
ג הרואה קברי עכו"ם אומר בושה אמכם וכו'. עכשיו לא נהגו כלל לומר כזה כשעובר על קברי עכו"ם. וי"ל הטעם דאז בימיהם לא היו נהוג להעמיד צורת ע"ז על קבריהם (וכאשר רואים בארצות הקדם על קבריהם חדשים וגם ישנים שאין שם צורת ע"ז) משא"כ עתה שמעמידיה הנוצרים צורת שו"ע על כל קבר וקבר, וכנודע משו"ת תרומת הדשן כי צורת שו"ע הוי ע"ז. ועיי' שו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' קנ"ב) דזהו עבודתה וכבודה שמעמידים שו"ע על קברם כאלו יחסו מתיהם בצילה ועיי' בדברינו במנח"א (ח"ב סי' כ"ז) ועוד בכמה דוכתי ואכמ"ל. וע"כ כשישראל העובר יאמר איזה פסוק שם (גם לגנותה) הוי קצת כמו סגולה שמחשיב אותה או שמתיירא ממנה וכדאמרי' בירושלמי ברכות ושקלים מנהו מעביר קמי אהדור צלמא א"ל מה איתפלג לה יקר עיי"ש בפנ"מ ובדברינו במנח"א (ח"ג סי' מ"ד) עיי"ש ע"כ הוי קצת נראה כחולק לה כבוד לע"ז ע"כ יפה מנהגן של ישראל בזה בשוא"ת עדיף. ועיי' בדברינו בזה בנימוקי להלן (סוף סי' תקנ"ט) ולקמן (סי' תקע"ט) בדברינו. [ומה שנוהגי' קצת בפולין כשעוברים על בתי ע"ז מבחוץ ואומרים הפסוק שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. הנה לפי"ד הירושלמי הנ"ל ומנח"א שם גם מזה ראוי ליזהר שלא יהי' נראה כאלו מתיירא ונותן לה יקר ע"י הפסוק שאומר כאלו הוי לשמירה (הגם שכונתו לבזותה וכמה מהם יריקו אז באמרם הפסוק, והוא סכ"נ נגד הנכרים להיות ירק בפניה.) אך לא ראינו ולא שמענו מרבותינו שיאמרו הפסוק הנ"ל מדי עברם על פתח ע"ז כנ"ל ע"כ לא אאריך בזה].
שוב נתיישבתי כיון שבירושלמי ברכות (פ' הרואה הל' א') מבואר לומר העובר על בתי תפלות ע"ז (היינו מבחוץ כמבואר בב"ח בזה) בית גאים יסח ה' וכן פסקינן לומר בזה (סעיף י"א) לעיל בסמוך ע"כ י"ל בית גאים יסח ה' כדרז״ל בירושלמי כנז'.
סעיף י"ג. (ד) בתוך שלשים אינו חוזר ומכרך. עיי' שע"ת (ס"ק ט') ועיי' בשו"ת יד אלי' (סי' ל"א) בענין ההולך על בית הקברות אחר תוך ל' יום, אם צריכי' לברך, והנה קיי"ל ספק ברכות להקל אך נ"ל בכה"ג כשעובר על ביה"ק אחר בעיר גדולה אשר לא ימלט. או גם בעיר קטנה, אך] שברור לו שנקבר במשך הזמן הלז תוך שלשים יום מת חדש שדעת הרדב"ז (ח"ג סי' תקע"ט) בלא"ה דצריך לברך וא"כ הוי ס"ס לחומרא דיברך, ספק אם הלכה כהרדב"ז כנז', ואת"ל אין הלכה (כמו שיש חולקים שאין לברך גם כשנתוסף באותו ביה"ח תוך ל') מ"מ ספק שמא הלכה דביה"ק אחר ובעיר אחרת לא הוי כראוהו תוך ל' וע"כ י"ל בכה"ג דיברך כנז'.
ה אינו חוזר ומברך. ראיתי בשו"ת (כת"י ישן) דברי מרדכי להג"מ מרדכי העכ"יא ז"ל דומ"ץ דק' המבורג ע"ד ההולכים על קברי צדיקים בכל ער"ח אם יברכו כיון דאותו יום ער"ח הוא בכלל הל' יום וכ' דתליא בפלוגתא דרמב"ם ורא"ש לענין ל' יום ושל פרקים צריך לסדר וכו' אם אותו יום מצטרף להשלשים יום והאריך שם קצת בזה והעלה דס' ברכות להקל ע"כ יברך בלי שם ומלכות והכריע דבער"ח א' יברכו בלי שם ומלכות ובחדש השני יברכו בשם ומלכות ובהשלישי בלי שם ומלכות וכו' וכן חוזר חלילה דכיון דבחדש השני הם כבר כמו ששים יום (עכ"פ הרבה יותר משלשים) שלא בירך בנתיים כיון שהברכה שבירך בהחודש הקדום בלי שם ומלכות אינה ברכה והוי כאלו לא בירך ע"כ יברך בער"ח השני שלאח"ז בשם ומלכות דהגע בעצמך אטו כא יברך לעולם מי שהולך בכל ער"ח על קברי צדיקים כנ"ל עכת"ד בס' כת"י שו"ת דברי מרדכי. ולענ"ד במחכ"ת מה דפשיטא לי' דתליא מילתא בהברכה אם בירך בנתיים, ז"א דעיקר הוא רק אם ראה הקברות תוך שלשים יום אז לא תקנו חכמים ברכה דכיון שראהו תדיר ובהרגל אינו נתעורר וא"צ לברך ע"כ גם לא בירך בנתיים כ"פ כשראהו תוך שלשים ואין הפסק ביניהם שלשים יום רצופים ושלמים (ושוב הוי ס' ברכה אם נצטרף יום הל' כנ"ל) וא"צ לברך ומה שהקשה דא"כ לא יברכו לעולם, י"ל אה"נ מי שרגיל בכ"ע על הקברות כגון שהוא שמש ממונה שם א"צ לברך רק למי שהפסיק בנתיים ל' יום כנז'. (זולת לד' הרדב"ז הנז' בס"ק הקדום דכשנתוסף קבר יברך) ושמעתי מאאמו"ר הגה"ק זי"ע שהגיד למי שהולכ' בכל ער"ח על קברי צדיקים שינהגו כן וכן נהג הוא בעצמו ז"ל שהי' דרכו בקודש לילך על אהל ציון אביו הגה"ק זי"ע בפה"ק כמעט בכל ער"ח, דבחדש מלא שהולכים ביום כינו (ער"ח) על הציונים ושהוא ב' ימים ר"ח נמצא בער"ח השני כבר עברו שלשים מלבד יום הברכה משא"כ בחדש שלאחריו שהוא חסר ואין הפסק ל' יום רק עם יום הברכה ע"כ הוי ספק ברכה לא יברך ונמצא כדברי שו"ת דברי מרדכי כת"י הנז' דבחדש א' יברך ובחדש השני לא יברך אבל לא מטעמי' כנז'.