אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן רכג

סימן ריט

סעיף ב'. (א) מת אביו מברך דיין האמת הי' לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך ג"כ שהחיינו ואם יש לו אחים במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב. עיי' בט"ז (ס"ק ב') די"ל כמ"ש הטור דלא נמצא שם תיבת ״במקום״ שהחיינו אלא שי"ל דס"ל כהרשב"א דמברך שתיהן שהחיינו וגם הטוב והמטיב. ועיין לעיל (סעיף א') ברמ"א בזה ובמג"א (ס"ק ג') דמקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו (היינו לענין ילדה אשתו זכר וכו' עיי' בפנים) כיון דהוא רשות ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר עכ"ל המג"א ולענ"ד פשוט מנהג העולם כולו בין צדיקים ת״ח או בינונים ופשוטים לא שמענו מעולם כשמת אביו ר"ל שיברך אז (שתים או א') שהחיינו או הטוב והמטיב גם כשהניח אביו ירושה בעדו או בעד אחיו לא שמענו כזה ויהי' מיחזי כאכזריות נורא ופגם בכבוד אביו ששמח בסיבת מיתתו בריוח ירושתו. וגם כשהוא אז אונן (כיון דצריך לברך על אחר ג"כ זה כנז') וצריך לקרוע ר"ל ואיך אז יברך שהחיינו והטוב והמטיב על הממון שיגיע לו כזה לא שמענו (ושום ברכה אסור לו לברך ולא להתפלל אז זולת דיין האמת שהוא שייך להקריעה ר"ל מיד כמו שנהגו ואיך יברך שהחיינו אז לחשוב בעסק ממונו ושיגיע לו אח"כ ועיי' בשו"ת חתם סופר [חיו"ד סי' שכ"ד] שכ' שבעת אנינות לענות אמן על ברכה אינו יכול ולמכור סחורתו מי יתיר עכ"ל עיי"ש ובזה י"ל לכאורה דמיירי רק כששור ממרחק אח"כ שאביו מת שאז אינו מוטל עליו לקוברו ואינו אונן ע"כ יוכל לברך שהחיינו אך ז"א דא"כ הו"ל לש"ע לפרש בכה"ג דמיירי רק כשאינו בעיר הזאת) וגם הלא קיי"ל דאבל ר"ל אינו מברך שהחיינו כמ"ש הט"ז בהל' חנוכה (סי' תרע"א ס"ק ח') עיי"ש והגם דתליא בפלוגתא דרבוואתה ועיי' מג"א (סי' תקנ"ב ס"ק מ"ב) וביד אפרים שם בשם גדול א' שהביא ראי' מכאן דמת אביו מברך שהחיינו כשהניח ירושה אפי' כשהוא אבל וכ' שם כיון דבשעת שמיעה חל עליו הברכה ע"כ לא יחמיצנה וע"כ אין ראיה לשהחיינו לענין אחר שצריך לברך ועיי' בדברינו בעניותן במנח"א (ח"ב סי' ל"ב) ואכמ"ל. והנה אין לנו רשות להרהר אחרי דברי חכז"ל בברכות במקורו שהביא השו"ע בזה אך הם אמרו והם אמרו (בעירובין דף מ"ב ב') וכללא כיילו דברכת שהחיינו הוא רשות ועיי' מחצה"ש בזה ע"כ בודאי מנהג ישראל תורה שלא לברך בכה"ג לא שהחיינו ולא טוב ומטיב כלל כנ"ל דאיך יברך שהחיינו וכו' לזמן הזה וה"ז אצלו יום מר ר"ל כמ"ש ביחזקאל באונן (ואחריתו) כיום מר וכדחז"ל ואיך יברך ויודה שהגיעו לזמן הזה ולבו מלא מרירות ואנינות. רחמנא לישזבן. וגם הוא כבוד אביו דאורייתא מכבדו בחייו ומכבדו במותו ואיך שייך (דרכיה דרכי נועם) שיברך שזכה ושהחיינו וכו' (או הטוב ומטיב כנ"ל) ליום מיתת אביו. ע"כ (וכיון דהוא רשות כנ"ל) המברך בימינו בכזה אינו אלא מן המתמיהים. ואין לומר דמיירי שהי' אביו רשע וזקן ומיתתו היא כפרתו ז"א דא"כ הו"ל לפרש בשו"ע דרק בכה"ג יברך שהחיינו וזפ"ו.

שוב מצאתי בס' חסידים (סי' תתל"ט) וז"ל כל התפלות וברכות תיקנו בלשון רבים וכו' וכן אם היו מברכי' שהחייתני וקיימתני והגעתני לזמן הזה איך יתכן למרי נפש שמת לו מת ביום לברך כן (היינו שנפלה לו ירושה מאביו כנ"ל) ואיוב אמר למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש ואיך יאמר מי שהוא מר נפש ברוך שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה אבל כשיאמר שהחיינו וקיימנו והגיענו (בוא"ו בסופו בלשון רבים) לזמן הזה לא בשבילו לבד אומר אלא בשביל אחרים עכל"ה. והרי כונתי לדעת גדול הראשונים רבינו יהודא החסיד זי"ע שהרגיש בקו' הנ"ל איך יברך אז באנינתו שהחיינו אך תירוצו לא זכיתי להבין כ"כ כי עדיין קשה איך יתכן לומר שמברך על אחרים והלא אחרים לא נפלה להם שום ירושה ואצלם לא שייך כלל לברך שהחיינו ולא דמי כלל למ״ש שם בס"ח לברכת אשר בחר וכו' ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו איך יאמר העבד וכ' דכשהוא בלשון רבים יש לו שייכות והיינו בצווי ל"ת וגם כשיברך זה בקידוש שבת ויו"ט תרי יש לו חלק שצריך לשמור שבת ויו"ט כמו אשה. משא"כ בירושת אביו של זה לשמחה מה זו עושה ומה שייכות לאחרים בזה.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה