אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן קסא

סימן קנט

סעיף ב'. (א) והיו ידיו צבועות וכו' עיין בהלכות קטנות למהר"י חאגיז ז"ל ומובא בזה בבאה"ט וגם בברכי יוסף במוהל שנתייבש הדם על ידיו אינו חוצץ ושבח הוא לו כמ"ש בזבחים [דף ל"ה] גבי כהנים דאין מקפידין ע"ז עכ"ד הלק"ט והנה ביד אהרן כ' דאין ראי' כ"כ מהתם וציין למג"א (ס"ק ז') ואי משום הא דברי אדוננו המג"א בזה לא אריא לסתור דברי הלק"ט דהא המג"א ציין רק לסוף פי"א דזבחים (צ"ח ע"ב, כצ"ל ועיי' מחצה"ש) דאיבעיא בטבח במעורב דם ושומן וא"כ מה זה סתירה למוהל דאין על ידיו רק דם (שנתייבש) אבל לא שומן (ואין לומר דיש על ידיו של המוהל מלוכלך ויבש מאספלנית שנתן על המילה וכיוצא דבזה לא מיירי הלק"ט כלל וזהו לא שכיח) ויותר יש סתירה ממ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ס"ט) דשם בגמרא (זבחים ל"ה א') מוכרח דיש חילוק בין דם יבש ללח דיבש חוצץ א"כ מה זה ראי' משבח הוא לבני אהרן וכו' דשם הוא כח והכא מיירי השאלה בהלק"ט שנתייבש הדם כנז' וז"ב.

אולם מלבד זה אין ראיה משם דהתם שבח הוא לבני אהרן וכו' משום שרוב בהמות היו שם וזהו מצותו כי הדם בנפש יכפר על המזבח ע"כ שבח וכבוד הוא להם מריבוי הדם משא"כ במוהל כפי שביארנו בעה"י באות שלום בכמה דוכתי באומנת המילה אם עושין בהשגחה הראוי' לחתוך בשפוע רק במקום הראוי וגם הפריעה בזריזות אז על הרוב ורובו ככולו לא ימצא מקום דם אפילו כל דהו על אצבעותיו וא"כ מהו שבח הוא לו להמוהל שיראו עוד דם שנתייבש על צפורניו הרי מזה שאינו אומן רק מקלקל ומאריך בהפריעה עד שכל אצבעותיו וגם בצפורניו נשאר דם מלוכלך עוד שנתייבש א"כ לא שבח הוא לו רק גנאי ומקפיד ע"ז המבין ובודאי חוצץ כמובן, וגם בסידורים כ' לנקות ידיו המוהל אם נשאר קצת דם קודם הברכה אשר קידש וכו' כדי שיברך בנקיות הגם שכתבנו כבר שמדינא א"צ זה דאי בשביל הערלת קטן הרי צריך לתפוס בשעת הברכה כמ"ש באות שלום ואינו נחשב לערוה, ואי בשביל מעט דם שימצא לפעמים בצפורניו ג"כ אינו מעכב כלל ואף על פי כן כיון שכ' בסידורים לרחוץ זה משום נקיות א"כ שוב הוי חציצה כשנשאר נתייבש וז"פ, ועיין בש"ע הל' ר"ה (סי' תקפ"ד) בט"ז (ס"ק ב') בשם הגאון מ' פייביש מקראקא ז"ל שהיה מל בר"ה ולא קינח פיו קודם התקיעות לערב מצות מילה בשופר והדגול מרבבה פקפק שמא יתייבש הדם ויהיה חציצה בין הפה לשופר ועיי"ש בסע"ת (ס"ק ד') ומ"ש האחרונים שם בזה ואכמ"ל דשם מיירי לענין הפה ממציצה אבל באצבעותיו בודאי אינו שבח לו כנ"ל, בפרט כשנתייבש כנז' דהוי חציצה.

ומ"ש בענין שבח הוא לבני אהרן וכו' הנה בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סוף סימן מ"ג) ואם שחט בבית המטבחיים שאין שם טינופת מצואה וממי רגלים או ריח רע רק לכלוך דם אינו מעכב את הברכה ראי' בשעת שחיטת הפסח הי' פוקקין את העזרה וכו' עד שנתמלאה דם ושבח הוא וכו' והיו אומרים שם ההלל, ומברכין על השחיטה עכת"ד (ומובא בדרכי תשובה סימן י"ט ס"ק כ') ולע"ד אינו ראי' כלל לבית המטבחיים הנהוג שיש שם דם דבוק הרבה מאוד בכל כותליו והרצפה ודם ישן גורם ריח רע מאד משא"כ בעזרה שלאחר שחיטת הפסח היו פוקקין ונכנס אמת המים עד שנתמלאה העזרה ממים ונקתה המים את כל העזרה מכל לכלוך דם ונשאר הכל זהב טהור וכל הרצפה ודפנותיו וא"כ לא היה שם שום ריח רע (וא"ת הלא אמרו באבות עשרה נסים נעשו לאבותינו ואחד מהם שלא היה נראה זבוב בבית המטבחיים בביהמ"ק משמע לכאו' שהי' איזה סרחון דא"כ אינו נס שלא נראה זבוב, ז"א. דטבע הזבוב לבא בבית המטבחיים גם בדם חדש בלי סרחון וגם אצל מאכלים טובים וזהו הנס שלא היה בבית המקדש שום זבוב) ואי משום הדם שיצא בשעת שחיטת הפסח והקרבנות זהו הדם על אתר אין לו ריח רע כמובן, ע"כ אין שום ראי', וכ"כ באמת בכנפי יונה על היו"ד דגם ריח רע מהדם מעכב הברכה וכמובא שם בדרכי תשו' ואכמ"ל.

ב שהדיו היבש חוצץ, ומי שכותב תדיר אין הדיו חוצץ עכ"ל המג"א (ס"ק ז') ויש לידע מהו התדיר בזה ופשוט דאינו תדיר אם הוא כותב רק פ"א בכל יום או ב"פ כמו תדיר דקרבן תמיד וכיוצא אלא מי שהוא אומן ודרכו לכתוב כמו אומן צובע שהצבע נשאר על ידו נמצא מי שדרכו לכתוב הרבה שעות ביום ואולי רוב היום לכתוב ח"ת הוי בכלל כותב תדיר ואאמו"ר הקדוש זי"ע הי' בכלל זה בודאי כנודע שהיה כותב ממש רוב היום והלילה את חידושיו וחיבוריו הגדולים הנודעים בעולם עכ"ז הי' מייגע א"ע ומנקה ורוחץ ידיו קודם הנטילה כדי שלא יהיו עליהם לכלוך דיו כלל ואיהו לגרמי' דעביד מרוב יראת ה' אשר בקרבו וכמנהג רבא כאשר שמעתי מפה קדשו כי רבינו הגדול והקדוש בעל דברי חיים זי"ע היה נוטל הקולמס בידו למעלה רחוק ממקום הכתיבה והדיו בפרט כשהיה אז קודם סעודת צהרים כדי שלא ילכלך בדיו מפני שיצטרך לנט"י (ועל כן היתה כתיבתו של הד"ח באותיות גדולות מאוד וקשים לקרות מפני שלא היה אוחז היטב בקולמס למטה כנ"ל) וכ"ז מחומרתן, אכן לדינא ולהלכה נ"ל הכותב ח"ת הרבה כנ"ל מותר ואינו חוצץ.

סעיף ד'. (ג) שיעור נט"י כל היד וכו' וי"א עד מקום חיבור האצבעות לכף היד וראוי לנהוג כדעת הראשון. והיינו כל הכף יד ולא האצבעות בלבד והוא פלא למה החמיר בזה במחבר כי הלא דיעה שני' דדי עד קשר אצבעותיו כ"כ גם בזוה"ק ובמקובלים כמו שכ' המג"א (בס"ק י"ב) וכיון דקי"ל היכא שמחולקים הפוסקים אז הזוהר יכריע וכמו שהבאנו כ"פ בחיבורנו במקומות רבות בעה"י וא"כ למה החמיר בזה מרן המחבר לפסוק שראוי לנהוג ליטול כל היד כנזכר וי"ל כיון דממילא צ"ל בזה לכתחלה מים הרבה משום מלא חפני וכו' כנ"ל בדברינו (בסי' קנ"ח ס"ק א') ע"כ יגיע גם לכף ידו כולו והוא ג"כ בכלל מלא חפני וכו' וק"ל.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה