נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן קנט
סעיף ז'. (א) צריך שיבואו המים מכח נותן לפיכך צנור וכו' ואם משים ידיו קרוב למקום שפיכה אף על פי שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש עלתה לו נטילה. צ"ע מהו שיעור מקום קרוב דכ' הטעם בזה במחבר דכל זמן שהם קרובים למקום שפיכה עדיין מכחו הם באים, והנה בב"י הביא זה בשם רבינו יונה, ומה דמדמה אותה (רבינו יונה ז"ל) לש"ס חולין (ט"ז א') השוחט במוכני וכו' דסביבה ראשונה כשר דהוי כח אדם משא"כ סביבה שני' [וכן פסקינן ביו"ד סימן ז'] הנה התם יש להפריש ולראות בין סביבה ראשונה לשני' משא"כ הכא מאן פליג לך וכיון שא"צ להיות דוקא תחת השפיכה ממש וסמוך אם כן איך נדע לומר מהו רחוק ומהו קרוב. ופשוט דלשיעור ד' אמות של אדם שקונות לו לזה לא שייך לדמותו כלל. ולשיעור שאיבה שהמשיכהו דכשרה דשיעורה בג' טפחים (כדפסקינן ביו"ד בסימן ר"א סעיף מ"ה) גם כן אין לדמותו דשאני התם דלאו מדין רחוק או קרוב אתיין עלה רק כך קים להו לחכז"ל, ולמאן דס"ל דגם אם נאמר דנתערב שאובין בתוך מ' סאה והוי רק דרבנן מ"מ כל המקוה כולו של שאובין הוי איסור דאורייתא ואם כן בהמשיכוהו לשאובה כולה בע"כ כך הוא הלכה למ"מ דבג' טפחים שהמשיכוהו כשרה למקוה, משא"כ הכא איככה נידן מהו רחוק או קרוב כנ"ל ואיזו שיעור יש לו לזה. ומצינן כן בש"ס סנהדרין (ע"ז ב') האי מאן דכפתי' לחברי' ואנח עלי' בידקא דמיא גירא דידי' הוא ומחייב הנ"מ בכח ראשון אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא ופירש"י בכח שני שהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתן מגדרותיהן עליו וכו' עכל"ה הרי דס"ל כח שני היינו רחוק קצת גם במקום שלא יוכלו להכיר ולהפריד כמו מסביבה ראשונה לשני' כנ"ל אבל גם בזה לא ביאר רש"י ז"ל כלל מהו השיעור רחוק קצת וגם הרמב"ם ז"ל (בהל' רוצח פרק ג' הלכה י"ג) פסק זה הכופת את חבירו וכו' והציף עליו מים ומת הרי זה נהרג עליו והוא שימות מכח ראשון הבא ממעשיו עכל"ה ולא חילק כלל בלשונו בין רחוק קצת או לא וי"ל דהיינו הך עם דעת רש"י ולא פליגי כלל דהיינו שצ״ל שחייב מיתה רק כשבא מכח ראשון הבא ממעשיו שהניחו במקום התחלת שפיכת המים ממש עבר עליו בלי הפרש כלל משא"כ כשהיה רחוק (גם) קצת כד' רש"י ממקום שפיכתן בתחלה ממש אז אינו נהרג והיינו לחומרא משום ושפטו העדה וגו' וספק נפשות להקל שלא להורגו משא"כ הכא לענין נטילת ידים וגם שרבינו יונה כ' כנ"ל דלאו דוקא במקום שפיכתו בתחלה ממש רק במקום קרוב אם כן נתת דבריך לשיעורים אשר נפלאו מאתנו ולא ידענו אותם כלל, והי"ע בכ"ע. (ב) אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה ובעוד ששופך דרך פיו לצינור ק"ח מאחוריו ליאור מטביל בו את הידים וטהורות דחשיבי כאלו הטביל ביאור דנצוק זה מחבר הכלי ליאור וכו'. הנה לענין הפלומ פען אם כשרים לנטילת ידים כתב בבאר היטב (סוף ס"ק ח') בזה וז"ל והוא הדין דאין ליטול מפלומפען שאינם כלי, ס"ב. עיין שם עכ"ל הבאה"ט, ולא ידעתי היכן לעיין שם בס"ב (מהו ר"ת) וטעמו ונימוקו מהו כי גם במגן גבורים להגאונים מפה"י ז"ל הביא הך בשם ס"ב ולא ידעתי כונתם לאיזו ס' או אולי העתיקו רק דברים ככתבם מבאר היטב. אמנם גם במור וקציעה כ' בקצרה לאסור נט"י ע"י הפלומפע דאינו כלי והנה בפרמ"ג בזה (במ"ז ס"ק י"א) כ' ע"ד הפלומפען לא ראיתי בתוכו מלאכת המים אם הכלי ששואב המים שם כלי עלי' ואין נקוב י"ל כשר לנט"י אם הניח ידיו לתחת הקלוח דאפשר דהוי כמקרב ידיו לגבי דוולא ואם אין שם כלי עלי' בנטילה אין כלום ובטבילה מהני דהיינו אחר שינענע בידו העץ שבולט (בית יד או עץ או מתכות) וישפוך הרבה מים על הארץ ויטבול ע"ג קרקע וכצוק כזה חיבור לכ"ע ואם כן אם יעשה שניהם נטילה וטבילה יוצא ממ"נ. וי"ל חדא דא"י איזו הוא מקרב ידיו לדוולא כה"ג ושמא כבר פסק כח הנותן ועוד דזוחלים הם ובסעיף ט"ו מסופק אם זוחלין מהני ומיהו הפלומפען הם מעיינות וכשרים בזוחלין וצ"ע עכ"ל הפרמ"ג. והנה לענ"ד כפי שידענו תכונת הפלומפען כיון שהוועכנויל למטה של עור והוא נקוב היינו פתוח בסדק כשמוציאין האויר אז הוא נפתח במקום הסדק ובאו המים למעלה עליו ולפעמים סגור ועכ"פ אין שם כלי עלי' שאינו נקוב כמ"ש רבינו הפרמ"ג בלשונו היון שזהו נקוב ונסדק הווענטיל למלאכתו למטה כנ"ל ואינו כלי לנט"י וגם יש לו נקבים בצדו מצד הסלון (רעהר) למטה שם והוא ניצוק חיבור בע"כ עם המעיין כי אם אין מחובר עם המים דרך הנקבים ודרך הסדק בהעור כנ"ל אז אינו (הפלומפע) ממשיך המים למעלה (וכמו שאומרים כשנפלו המים למטה אז לא ישתמש הפלומפע במלאכתו להעלות המים) וכיון שדבוקים המים על ידי הנקבים והוי ניצוק חיבור אם כן הוא כמ"ש מרן המחבר בזה בלשונו כנ"ל אם הדלי נקוב וכו' והוי ניצוק חיבור וא"צ שיהיה הניצוק כשפופרת הנוד כאן גבי נט"י וכמ"ש המג"א בזה (ס"ק י"א). והנה מרן המחבר בזה כ' ויש חולקים דגם לנט"י לא חשיב חיבור. וכיון דקיי"ל בכללי הנהגת או"ה כי דרך מרן כשמביא דעה הראשונה בסתם ודעה השני' בשם י"א אז דעתו לפסוק כדעה הראשונה שמביא בסתם וגם בכאן כן הוא וכיון דהוי הפלומפע ניצוק חיבור המים בתוכו להמעיין למטה ואם כן יוכל להניח ידיו סמוך לדוולא היינו מקום שיוצאין המים מסילון הברזל בהפלומפע והוי מטביל בו את הידים. ומה שפקפק אדוננו הפרמ"ג כנ"ל דאינו יודע אי' מקום מקרב ידיו לדוולא, לא ידעתי להבין הלא כיון שמשים ידיו סמוך ממש למקום יציאת המים והלא כיון שפסק מרן המחבר גם אם משים ידיו רחוק מעט היינו לא ממש סמוך להשפיכת המים מהסילון מהני בנט"י (ועיין מ"ש על זה בס"ק הקדום והסמוך) מכ"ש אם משים ידו סמוך ממש למקום יציאתן מהסילון כיון דבשרשו ניצוק חיבור מהמעיין. ומ"ש הפרמ"ג כנ"ל כיון שיש לחוש דהוא זוחלין אך הראה להלן (סעיף ט"ו) דמעיין מטהר בזוחלין ותמהני למה הביא ממרחק ולהלן הלא ממקומו שם בזה בסעיף הלז מוכרע כשמקלח לאחוריו ליאור מטבילים בו את הידים וטהורות דחשיבי כאלו הטביל ביאור דניצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצנור מחוברים למימי היאור וכו' עכ"ל מרן המחבר וכמ"ש לעיל אם כן ממקומו בזה הוא מוכרח דמהני ניצוק בזוחלין בזה. וגם אם כד' הפרמ"ג שציין לקמן (סעיף ט"ו) היינו מדין מעיין שמטהר בזוחלין והא פסקינן למעשה שלא נסמוך בימינו שיש לנו דין מעיין וכמ"ש בשו"ת משכנות יעקב (סימן מ"ג) והביא כן בשם מהרי"ט והובא בפת"ש יו"ד סימן ר"א (ס"ק כ"ח) והגם כי הגאון מהרש"ק בשו"ת טוטו"ד תניינא (בקו"א סי' מ"ד) השיג על המשכנות יעקב מ"מ נהוג עלמא ורבותינו גדולי המורים האחרונים ז"ל להחמיר כן שאין לנו דין מעיין משא"כ בזה במחבר מפורש גם כשמחובר ליאור מהני ניצוק לגבי נטילת ידים בזה כנז'. אך יש לדון בזה בנטילת ידים כיון דבאנו לדון על הבאר של הפלומפע שהוא ניצוק חיבור כנז' י"ל דלא דמי ליאור שכ' מרן המחבר כיון דלגבי באר פסקו גדולי האחרונים כמובא בפת"ש יו"ד (סימן ק"כ ס"ק ד') בשם משכנות יעקב שהביא בשם מהרי"ל שאין לטבול כלים בבאר מטעם כשמנקים אותם נפסלו בשאובים ועיין שם בדרכי תשובה לאאמו"ר זי"ע (ס"ק כ"ג) מ"ש מהכנה"ג ומה שתמה אאמו"ר שם ומה שסיים בסוף הס"ק בשם אביו הוא הקדוש בשו"ת שם שלמה כת"י דבכפר שאין שם מקוה או נהר יכולין לסמוך לטבול בבאר ואין לחוש שמא כששאבו אותו נפל ג' לוגין מים שאובין עיי"ש עכ"פ הדברים צ"ע להלכה למעשה לענין נט"י גם אם מקרב ידיו לדוולא הפלומפע כנ"ל מ"מ י"ל דצריך בפשיטות לברך על טבילת ידים כמו שהכריע רבינו הרמ"א בסוף סימן זה (סעיף כ') והעולם לא הורגלו בזה לברך על טבילת ידים, וגם עוררוני היודעים ואומנים בזה כי יש בימינו הפלומפען החפשים שנקראו צילינדער פומפען ולהם יש דאפעלט ווענטיל ושם יש כ"פ שמתחלקים המים ואינם ניצוק חיבור עם הבאר דלמטה זולת כשמנענעים בהבית יד המשך זמן רב אז יתחברו המים בטח עכ"ד וגם כיון שלא נהגו העולם לנט"י בהפלומפען אך במקום שלא ימצא כלי בשום אופן רק פלומפע יש לתקל אם הוא מפלומפען הנהוגים אצלנו (ואינו צלינדער כנ"ל) ודברינו המה בזה להלכה, ולמעשה צ"ע כנז'.
והנה עיין בשו"ת פנים מאירות (חלק ב' סי' קפ"ב) לענין פלומפע למלאות מקוה עיי"ש ובזה רבו הדעות בגדולי האחרונים. ולאשר כאן בנט"י הוא להיפך מדין מקוה כי בזה צריך כלי ובמקוה קיי"ל אין טובלין בכלי ע"כ לא אאריך בזה לנידון דידן כמובן.