אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן קנח

סימן קנה

סעיף א'. (א) יטול ידיו. עיין מג"א בשם הריקאנטי שצריך ליטול יד ימין תחלה כדי שתשמש השמאל לימין ועיין סימן ד' סעיף י' (היינו כמו דלעי' בנטילת שחרית) עכ"ל המג"א ועיין באה"ט. והנה חזות קשה ראיתי בקב הישר (פרק י"ג) שכתב שבנטילת ידים לסעודה צריך ליטול יד שמאל תחלה ולא כמו בנטילת ידים שחרית שצריך ליטול יד ימין תחלה והטעם תמצא בכתבי האריז"ל עיין שם בענין מים הראשונים עכ"ל הקב הישר, ותמהני מאוד כי במחכת"ה לא נמצאין בכהאריז"ל ואדרבה כ' שם בכוונת בסידור האריז"ל כתב תחלה כונת יד ימין יד הגדולה שהוא חסד וכנודע וז"פ.

סעיף י' (ב) אעפ"י ששיעורם ברביעית וכו' יוסיף ליטול בשפע וכו'. הנה בספר אשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש ז"ל (בסימן קס"א) וזה לשונו:

ושמעתי מהרב מ' אבא ז"ל מ"כ בק' בוטשאטש יצ"ו (במק"א הזכרתי בשמו) שפקפק על המרבים בנטילת ידים לסעודה מ"ש בשו"ע על פי משחז"ל מלא חפצא וכו' כי אין הכונה להרבות רק במה שיש בו צד תועלת אם מצד שיהיה רביעית בכל שפיכה שיש בזה תועליות כבשו"ע אם מצד שיהיה בטוח שיהיו המים בשפיכה אחת על כל מקום כל דהו השייך לנטילת ידים ויותר אין להרבות. מעין זה שמעתי קצת מדומה אצלי שמהנ"ל שמעתי ואולי יש סמך קצת לזה ממה שאמר הכתוב רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ולדעת הרא"ש ז"ל יש לפרש מלא חפנא על למטה באצבעות וכנ"ל ואין צריך כלל להרבות מרביעית לתועלת כלל היטב עכ"ל בא"א הנ"ל. ודבריו במחילת כת"ה (היינו ממאן שהביא זה, לא ידעתי מנו. והביא בשמו ר' אבא לא אמר מילתא דתתקבל רק מאן דאותיך עלי' לא משתבש כי המה) תמוהים וזרים, וכי יש חשש בל תוסיף אם מוסיף ליטול מים מהצורך לידים בצמצום, ומה זה צריך לחשוב שלא יוסיף (חלילה) טיפה אחת ויעבור על בל תשחית הלא לא שייך זה בימינו שהמים מצוי, או אולי בבל תוסיף, הרי זה מביא לידי צחוק מכאיב, ואיזו פקפוק וקפידא שייך בזה (מ"ש בשם הנז') שלא להוסיף מים בנט"י וכי זוטר משארז"ל מלא חפני מיא ויהבין ליה מלא חפני טיבותא, ולא צוו לצמצמם ואדרבא להוסיף, ועל זה נדחק לפרש בדרז"ל הנז'. ובפרט בהכתוב רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. שעל זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא שלא ירחץ במים רבים נט"י, זהו בודאי ובאמת לא היה כונת הכתוב כלל ח"ו אפילו ברמז כל דהו לזה. ומצינו לחכז"ל (ברכות ח' א') כמה דרשות עה"כ הלז על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא עיין שם [ועיין בדברינו במאמר זכרון צדיקים בהספד על אאזמו"ר הקדוש מהר"ש זי"ע (בדף י"ב וי"ג מהנדפס) בהגה' למטה] אבל שיהיה ״לעת מצוא״ נדרש על נט"י בודאי לא שמענו כלל.

אולם אדרבה כן מפורש בסידור האריז"ל וז"ל יזהר לערות עליהם מים הרבה ובגמרא אנא משאי מלא חפנאי וכו' עכל"ה וכן שמענו וראיתי מאבותינו ורבותינו הקדושים זי"ע שנטילת ידים היה כמשמעו מלא חפנא בהרבה מים בכלי ומהרבה קדושים שמענו שהפליגו בזה בהרבה מים כנ"ל ובתוכם הגה"ק בעל ארי' דבי עילאי זי"ע מווישניצא אשר היה כשמו וחיבורו ארי' דבי עילאי ארי שבחבורה, שר התורה. ועובדא ידענא כי אאמו"ר הקדוש זי"ע היה נוהג לעצמו להחמיר שגם הכלי שהיה נוטל שהיתה גדולה ושתהיה גם מלאה מים עד למעלה ע"ד דחז"ל מלאי' חפני וכו' שיהיה מלא גם הכלי, ולאחרים לא הגיד זה כלל ובהיותינו יחד בק' שינאווע אצל אדומו"ר הקדוש זי"ע בפעם ראשונה בש"ק אז נתנו בליל ש"ק לאאמו"ר ליטול ידיו על השלחן כנהוג שם והמשמש דשם נתן הכלי גדולה בהרבה מים אבל בלתי מלאה עד שפתה ואאמו"ר הרהר בלבו כי בכאן בפני רבו לא ידקדק להחמיר בזה למלאות הכלי (ודי לו אם ינהג כזה לעצמו בביתו) ואדומו"ר הסבא קדישא משינאווע כנראה הרגיש זה ברוח קדשו מיד ואמר להמשמש מדוע לא תמלא הכלי מים עד שפתה כהאי דאמרו מלא חפני וכו' שתהי' גם הכלי מלא, זי"ע. (ג) ויהבי לי מלא חפני טיבותא. עיין בשל"ה הקדוש ומובא בבאה"ט בזה, דמ"מ לא יעשה כן על מנת להתעשר דהוי עובד על מנת לקבל פרס עכדה"ק. ולפי זה לא יפה המנהג שנהגו מחסידים ואנשי מעשה שאומרים בעת הנטילה ״מלא ידינו מברכותיך״ שנראה הכונה ופי', מל"א ידינ"ו (היינו מל"א חפנ"י) מברכותיך (טיבותא) והוא מבקש בפירוש ע"מ לקבל פרס וזהו לא יתכן כנזכר. והגם כי נמצא בזוה"ק ומובא בסידור האריז"ל דרשב"י בירך אותו תלמיד מלא ידינו מברכותיך ר"ת מים בזכות נטילה כראוי היינו אשר רבו בירך אותו אבל שהוא בעצמו כ"א יבקש שכר הלז מיד דודאי לא יתכן וכנזכר.

סעיף י"א. (ד) גם יוכל לברך עליהם קודם נגוב שגם הנגוב מן המצוה ומקרי עובר לעשייתן. ועכ"פ מובן ממילא שאין להפסיק בפסוקים בין הנטילה לנגוב שזהו בודאי הוי הפסק זולת הברכה על כן לא נהגנו לומר בשעת הנטילה היינו בין נטילה לנגוב (פסוקי שאו ידיכם קודש וגו' או אשא כפי וגו') שום פסוקים כלל רק הברכה על נטילת ידים. ואין לדמותו לדקמן (סימן קס"ו) לענין הפסק בין נטילת ידים להמוציא שכ' שם המג"א (ס"ק ב') שהעולם נוהגים לומר מזמור לדוד ה' רועי וגו' בין נט"י להמוציא, התם שאני דהתם הדעה ראשונה במחבר (כד' הרי"ף והרמב"ם) דמותר להפסיק בין נט"י להמוציא הגם שכ' אח"כ דטוב ליזהר לכתחלה. מ"מ כששכח להתפלל על מזונו קודם נט"י וכמ"ש שם המג"א בשם השל"ה וכיוצא לצורך, אין להחמיר ומותר להפסיק לכתחלה. [ושם בסימן קס"ו אי"ה נדבר עוד מזה]. משא"כ הכא בין נט"י לברכה בודאי אין להפסיק (גם בפסוקים כנ"ל) ועיין להלן (או"ח סימן תקצ"ב ומג"א ס"ק ז') דמ"ש דתפלות בין התקיעות לא הוי הפסק היינו תקיעת תשר"ת לתש"ת וכיוצא אבל בין ברכה לתקיעות הוי הפסק עיי"ש ובדברינו בשו"ת מנחת אלעזר (חלק א' סי' ע"ה). ויותר יש לדמות זה בודאי הך הפסקה (גם באמירת פסוקים) בין נט"י לברכה גם אם נאמר דהנגוב הוא בכלל המצוה והוי עובר לעשייתן כנ"ל מ"מ הרי זה דומה למ"ש בחיבורנו אות שלום (סי' רס"ד ס"ק י"א אות י"א) בשם גדול הראשונים הרשב"ץ דדוקא בשעת החיתוך יברך על המילה וכ' שם הטעם משום דעובר לעשייתן הוא סמוך לפריעה וכיון שעיקר המצוה הוא הפריעה לכן יברך בשעת החיתוך סמוך לפריעה עיין שם, והנה פשוט וברור לכל דבפסוקים או בלשם יחוד וכו' בודאי אסור להפסיק שם בין חיתוך לפריעה זולת הברכה לבדה וה"נ גם כשנפסק דהנגוב הוא גמר המצוה עכ"פ לא עדיף מהפריעה דהוא מעכב לגמרי דמל ולא פרע כאלו לא מל על כן בודאי אסור להפסיק בזה זולת בהברכה ענט"י לבד כנז'.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה