נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן קלא
סעיף ב'. (א) יש אוסרים דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת. עיין ט"ז (ס"ק ה') ובסידור האריז"ל (שסידר הר"ר שבתי ז"ל) שכתב שיפול אף שאין שם ס"ת אך לא יעשה זה אלא מי שהוא מוחזק בחסידות ובהנהגת קבלה עכ"ל בסידור ומ"ש שלא יעשה זה (נראה לכאורה כונתו היינו שיפול נפילת אפים בביתו גם כשאין ס"ת זהו לא יעשה) אלא מי שהוא מוחזק בחסידות וכו' ויש לומר דבאו לתרץ קו' הט"ז ועיין שם בלב"ש ממה דאמרינן בב"מ גבי ר"א הגדול שנפל על פניו גם בביתו ועל זה מחלק דרק מי שמוחזק בחסידות וכו' ועל כן ר"א (הגדול בחסידותו) נפל גם בביתו ואין ראיה ממנו ולא תיקשי על מ"ש הרמ"א בשם הרוקח בזה. אך יפלא מנין לו זה ליפול גם באין ס"ת ובביתו הלא בכהאריז"ל בפע"ח לא מצינו זה כלל. וגם מי לנו גדול מהרמ"ע מפאנו ז"ל בבקיאתו בכהאריז"ל ובהגהותו בפע"ח והוא כתב בכבודו ובעצמו במאמר חקור דין (חלק א' פס"ג) סמך למ"ש (כנ"ל בשם הרוקח ז"ל) דאין נפ"א רק במקום ס"ת עיין שם. אך בברכ"י כתב (בשיורי ברכה) בזה דכמעט כל הפוסקים ס"ל בזה שאפילו גם במקום שאין ס"ת נופלים על פניהם ודעביד כמר עביד ודעביד וכו'.
סעיף ג'. (ב) אין נפילת אפים בלילה. עיין מג"א (ס"ק ט') דאם נמשכה תפלת המנחה עד הלילה לכ"ע אין נופלין דתחלת הלילה תגבורת הדינין עיין שם, ומזה יפה מנהגינו שאין אומרים תחנון ונפ״א במנחה כיון שמתפללין מנחה ומעריב ומדקדקין שיהיה תפלת ערבית וק"ש בלילה ממש כיון שהוא ספיקא דאורייתא בבין השמשות [ועיין בדברינו לקמן סימן רל"ה בזה] ובתפלת המנחה שהיא דרבנן מקילין להתפלל בביהשמ"ש בשיעור ביהשמ"ש האחרון כמ"ש בתשו' מנחת אלעזר (חלק א' סימן כ"ג) בשם אדומו"ר הקדוש מסינאווע זי"ע עיין שם (והטעם שמעתי מפה קדוש אאמו"ר זי"ע כיון שתפלת המנחה הוא התגברות הדינים ר"ל ולהלחם נגדן על כן ממשיכין ומאחרין כל מה שאפשר על פי הלכה והמ"י) וכיון כשמסיימין תפלת הש"ץ בקול במנחה אחר תתקבל אפילו כשהתחילו בהיתר מ"מ נמשך עד הלילה על כן לא יאמרו תחנון כלל במנחה. ותמהני על אותן שמאחרי' גם כן בכל יום במנחה כנז' ואומרים תחנון אז ועוברים על דברי המג"א הנזכר. [ועיין מזה בדברינו בדברי תורה (מהדורא תליתאי אות פ"ג) עיין שם.]
ג ואפילו בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח וכה. עיין ביו"ד (סימן רס"ה בש"ך ס"ק כ"ד) לענין אם אומרים למנצח ביום המילה ובדברינו שם באות שלום (ס"ק ל"ו וס"ק כ"ז) מ"ש בשם סידור הרב התניא ז"ל מנהגו דבשעה שאין אומרים תחנון אין אומרים גם למנצח.
והנה עיין בכנה"ג ובפרמ"ג בזה (במ"ז ס"ק י"ד) בד"ה כללא הוא וכו'. ומ"ש דכלל הוא דאא"א ולמנצח שוין דבכ"ע שאין אומרים למנצח אין אומרים גם אל ארך אפיים עיין שם. ותמהני כי תראה בא במהרי"ל (ראש מנהגינו ורבותינו מאשכנז) [בהלכות סוכות] בערב סוכות כשם שאין אומרים תחנה כך אין בו למנצח ואם הוא ביום שני אומרים אל ארך אפים הרי דלאו כללא הוא דלמנצח ואל ארך אפים שוין.
ד ולא בבית האבל. עיין מג"א (ס"ק י') דגם הלל אין אומרים בבית האבל ר"ל לא בר"ח ולא בחנוכה רק כתב דבחנוכה דגומרי' את ההלל יאמר כל אחד בביתו ובר"ח גם בביתו לא יקרא אח"כ עיין שם בפרמ"ג בא"א. והוא לדאבון נפשי דבר קשה ומוזר ולא הבנתי כלל דבשלמא הספרדיים שנוהגים כמרן הב"י דאין מברכין כלל על ההלל בר"ח ואינו רק ממנהגא בעלמא ע"כ שפיר המנהג דבבית האבל שלא לומר כלל משום שמחה וכמ"ש שם משא"כ אנן דמברכינן גם על חצי הלל ונמצא כשאירע שהוא ביום א' דר"ח בבית האבל ואז לא אמר הלל גם בביתו אחר התפלה והוא אינו אבל כלל נמצא אינו מחזיק הלל בר"ח גם למצוה קצת כיון שבעלילה כל דהו מבטל לה דכשהיה בבוקר בבית האבל אז גם בביתו בפ"ע אינו אומר כלל וביום ב' דר"ח כשמתפלל בביהכ"נ או בביהמ"ד אומר הלל בברכה והוי כמו תרתי דסתרי אהדדי וכחשש ברכה לבטלה ברכתו על ההלל ביום ב'. ושמעתי מאאזמו"ר הגה"ק זי"ע מפה"ק שהיה בצאנז בבית גדול וקדוש רבינו הדברי חיים זי"ע כשהיה אבל ל"ע על בתו ע"ה והיה אז ר"ח ודיברו אאזמו"ר עם הגה"ק מהר"צ מליסקא זי"ע (שהיה אז גם כן לנחמו לרבו) מה יהיה באמירת הלל ומה יכריע רבו והנה קודם ההלל יצא רבינו הד"ח והעולם אמרו כאן בחדר הלז הלל ובחדרו מהסתם הגיד הוא גם כן הלל ודבריו דברי אלקים חיים (רק כנראה לא רצה לשנות ברבים מד' המג"א אשר בזה שורשו ממהרי"ל שהוא שורש מנהגי רבותינו באשכנז זי"ע אשר מפיהן אנו חיים בהרבה דברים ומנהגים ותפלות) ועכ"פ לא החסירו הצבור הלל בר"ח בברכה, וראיתי כמדומני הטעם *) בשד"ה אסיפ"ד מצ' אבילות אות רי"ד שאין אומרים הלל בבית האבל משום שנאמר לא המתים יהללו יה וגו' והוי כלועג לרש המת ונשמתו אשר שם, אינו טעם דהא באמת אין לומר כפשוטו בזה דאם כן הוי לועג לכל הקדושים אשר בארץ החיים גם האבות הקדושים ומשה רבינו שנאמר בהם וימת וגו' אלא הפירוש כדחז"ל ופירשו המפרשים שם בתהלים לא המתים (היינו העכו"ם והרשעים) יהללו יה וכדחז"ל עה"כ והמתים אינם יודעים מאומה דהיינו הרשעים שקרויים מתים בחייהם ובע"כ בזה נכנס הדרש במקום הפשט ואם כן אינו ענין שלא לאומרו בבית האבל ועכ"פ מהראוי בכהאי גוונא שיצא האבל לחדר אחר אז ויאמרו הצבור הלל בברכת כי לדידן שמברכים על ההלל בר"ח גם כשירצו להחמיר לומר כל אחד בביתו אח"כ הלא יהיה ביחידות וגם ישכח לאומרו כלל ע"כ ראוי לינהג כמ"ש רבינו הד"ח וצבור שלו אז כנ"ל.
ה ולא בביהכנ"ס ביום מילה. עיין באה"ט (ס"ק י"ב) ושערי תשו' (ס"ק י"א וי"ב) בשם השכנה"ג ואליהו רבה ובאר יעקב חלוקי מנהגים בזה כשיש מילה בביהכ"נ הגדולה אז שארי המנינים נגררים אחר זה שלא לומר תחנון, ומשמע מדבריהם בפשיטות דכשיש מילה בבית או במנין בית תפלה ולא בביהכ"נ הגדולה אז צריכין לומר תחנון בשארי המנינים ובתי תפלה אם יש שם ברית מילה כנזכר. אמנם בעירנו המנהג מעולם כשיש מילה בשום מקום תפלה (או גם כשמלין בבית) אז אין אומרים תחנון בשחרית זה (בין שמתפללין לפניו או לאחריו) בכל העיר. שוב מצאתי כן מקורו במנהגים של מהר"א טירנוי ז"ל (בסוף מחזורים הישנים) אשר הוא מקורן של מנהגינו והובאו דבריו במקומות רבות בהרמ"א ז״ל וכ' (בדיני מילה) וזה לשונו:
מצאתי כתוב במנהגי דורא היכא דיש מילה בביהכ"נ אין אומרים תחינה בכל העיר והטעם אליהו בא לעיר והכל שמחים עכל"ה והובא בעטרת זקנים (בסי' זה) ומובן ממילא דמשום טעם זה דאליהו בא שייך בכל מקום שהוא הברית מילה ולאו דוקא בביהכ"נ אלא שדיבר שם בהוה וזה פשוט. וכן שמעתי שהמנהג בכמה עיירות גדולות (זולת בערים היותר גדולות כגון ווארשא ודומיהן המרובים באוכלסין עד שא"א שלא יהיה שם ברית מילה בכל יום עכ"פ א' ונמצא שלא יאמרו תחנון לעולם בכל העיר הגדולה הזאת על כן נוהגים להחסיר נפ"א כשנודע הברית מילה שיש באותו חצר ובפרט כשיש שם בבית התפלה אחד מהקרואים להברית, ולא זולת]. והנה ראיתי באשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש ז"ל כמה ספיקות וחומרות בזה ודקדוקים רבים שתלוי בדעות הבני אדם אם יצאו כולם להברית מילה או מיעוטן וכיוצא, ובמקומותינו ל"ש מנהגים כאלו כיון שאין אומרים בכל העיר כשיש ברית מילה כנזכר. ובמקום שנהגו כן מעולם שלא לומר בכל העיר ויעשו בית תפלה להם מנהג שלא להחסיר תחנון רק כשהוא הברית בבית תפלתם חוששני שהוא רמות רוחא ופורש מן הצבור כאלו אינן שמחין בביאת אלי' הנביא להעיר וכנ"ל מנהג זה מן הראשונים שלא לומר בכל העיר, כמובן.
ו ולא כשיש חתן וכו'. עיין בישועת יעקב (בסימן זה) לענין ברית מילה (כנ"ל) וחתן שיש בכל העיר ובמקום שמתפלל אין שם החתן כלל, נוטה דעתו ז"ל דבחתן גם בכל העיר אין לומר תחנון משום דהכל מחוייבין להכנסת כלה לחופה. והוא תמוה (במח"כ הדרת גאונו) דמעולם לא שמענו חיוב זה להכנסת כלה לחופה גם לתלמיד חכם שיבטל ת"ת רק כהקרואים. ובפרט שאין שום שייכות לחתן בכל ז' ימים שיבטלו כל העיר מתחנון ואחז"ל כל הנהנה מסעודת חתן וכו' והיינו שנהנה בפניו שם מסעודתו ושמחתו משא"כ כשאין החתן שם כלל ולכל העיר, לשמחה מה זו עושה, שלא לומר תחנון. ובאמת לא שמענו מעולם (גם מהמקילים יותר בתחנון) שלא לומר תחנון כשיש חתן בהעיר זולת כשהוא שם בבית התפלה וזה פשוט. [משא"כ בברית מילה שפיר יש טעם וריח שלא לומר תחנון בכל העיר משום שאליהו בא להעיר, כנז' ממנהגים לעיל בס"ק הקדום].
סעיף ו'. (ז) בל"ג בעומר אין נופלין וכו'. (בכת"י) בשער יששכר במאמר פסחא זעירא לפסח שני כתבתי דמכאן ראיה שאין להחסיר תחנון בפסח שני רק ביום י"ד או (אולי) עוד למחרתו ביום ט"ו באייר כמ"ש שם בשם המחברת הקודש ונכהאריז"ל. אבל ז' ימים בודאי אין להחסיר דהרי ל"ג בעומר בתוך הז' ימים וחשבו רבינו הרמ"א ז"ל שלא לומר בל"ג בעומר משמע דבשאר הימים צריכים לומר נפ"א, וכתבנו מזה עוד טעמים ובירורים, וכתבנו שם בשם מחברת הקודש בהאריז"ל (מתלמידיו) כי במק"א כ' שלא לומר תחנון גם ביום ט"ו באייר יען שבלילה אכלו פסח על כן מקודש קצת לזה גם יום שלאחריו בבקר. ובמקום א' כ' דאין להחסיר תחנון רק ביום י"ד אייר ולא בט"ו עיין שם:
אך זה נראה לי דגם שאותן שאין אומרים תחנון ביום ט"ו באייר וכשחל יום ט"ו זה בשבת לענין אב הרחמים כיון שהוא ימי הספירה שאומרים אז אב הרחמים גם בתלתא לטיבותא היינו ניסן, ומברכים אייר, וברית מילה (וגם כשיש חתן לאחר הנשואין בניסן עד אייר הוי ארבעה לטיבותא) כמ"ש במג"א ופרמ"ג להלן (סי' רפ"ד בא"א ס"ק ח') עיין שם ובדברינו בנימוקי שם (ס"ק ב') על כן ביום ט"ו באייר שהוא רק ס"ס שלא לומר תחנון וכשחל בשבת י"ל אב הרחמים, וגם בצדקתך צדק במנחת שבת (כשחל ט"ו בש"ק כנזכר) נכון לומר. כיון שעל פי האריז"ל בכונת הטעם שלא לומר צ"צ בר"ח שחל בשבת לא שייך בזה והגם שאנחנו נוהגין כהרמ"א ז"ל שלא לומר צ"צ גם בכל חדש ניסן וכיוצא [ועיין בדברינו באות שלום סימן רס"ה ס"ק א' עיי"ש] מ״מ הבו דלא לוסיף עלה להחסיר צ"צ גם בס"ס כזה בט"ו אייר שחל בשבת ע"כ י"ל אז צ"ל כנ"ל.
ועיין בדברינו בחמשה מאמרות מאמר נוסח התפלה (אות כ"ב ואות ל"ו) ובדברינו בד"ת (מהדורא ג' אות מ"ו ואות פ"ג) עיי"ש נגד קצת הנוהגים להחסיר תחנון על יא"צ של צדיק אפילו שהיה בסוף העולם והוא מדברים שאין להם שיעור ואין להם שחר, והוא מנהג של שטות וקלות דאם כן לא יאמרו תחנון לעולם כי אין כך כל יום ויום שיש בו בע"כ יא"צ הרבה וגאונים וקדושים ורבותינו הידועים, ושאינם ידועים, המה הנביאים. תנאים ואמוראים, וכל החכמים וצדיקים בכל הדורות, לאלפים ולרבבות, ויא"צ שלהם בכל יום ויום כנז'. נמצא בטל תחנון מעיקרו ושיחסרו כל סימן (קל"א) זה ח"ו מהש"ע, א"ו דז"א וביא"צ אין להחסיר תחנון כלל. ומה שאין אומרים תחנון בל"ג בעומר היינו משום שבו פסקו למות תלמידי רע"ק וכמבואר בראשונים ואחרונים וגם שאני ל"ג בעומר שנקרא הלולא דרשב"י כמבואר בזוה"ק ולא נמצא כן ביא"צ אחר ואכמ"ל.
ח אין נופלין. עיין בס"ק הקודם לענין יא"צ של צדיקים אכן בצדיק אשר מנוחתו כבוד באותו עיר ובאים גם מהגלילות על ציון שלו להתפלל ביום היא"צ כיון דנקרא יומא דרגלא באותו מקום כמבואר ברש"י (סוף מס' יבמות) על זה יש סברא (כיון דנקרא יומא דרגלא) שלא לומר תחנון אז באותו העיר כנז'.