אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נא

סימן מח

סעיף ט'. (א) ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט או וכו' עיין מג"א (ס"ק י"א) שמביא בשם הגהות מנהגים שיש שאין אומרים מזמור לתודה בעט"ב ולא בט"ב ומביא בשם רש"ל בתשו' (סימן ס"ד) דטעות גדול הוא (לאותן שאין אומרים מזמור לתודה בט"ב) דהרי בזמן המקדש היה י"ט בט"ב והיו מקריבין תודה עכ"ל המג"א בשם המהרש"ל ז"ל. והנה לא הבנתי מה קול הרעש דטעות גדול הזה ומה זה דבזמן המקדש היה ת"ב יו"ט (והיינו בבית שני) מכל מקום עתה בעוה"ר חרב ביהמ"ק ובמזמור לתודה כתיב עבדו ה' בשמח"ה ולשמחה מה זו עושה ביום אבל ומרירות כזה. ובתשובת מהרש"ל שם כ' (בלשון אחרת ממה שמביא המג"א, וכ' שם) וז"ל שאם יבנה ביהמ"ק ויקריבו קרבנות לא יהיה ט"ב כ"א לששון ולשמחה עכל"ה. ועדיין קשה דהא סוף כל סוף בעוה"ר עדיין לא נבנה בית המקדש. ובע"כ כונתו של רבינו מהרש"ל כיון שאמירת מזמור לתודה הוא במקום קרבן תודה (ונשלמה פרים שפתינו) וכיון שת"ב יום המעשה הוא ומותר להקריב בו קרבן גם מה שאינו תמיד חובת היום והגם שהוא יום אסור באכילה ושתיה ויש לדמותו לעיו"כ שאין אומרים מזמור לתודה כיון שבזמן הבית המקדש גם כן לא הקריבו אז כדי שלא יביאוהו לידי פסול ביוה"כ שאסור לאוכלו וזהו היה נראה סברת המנהגים שאין אומרים בערב ט' באב וגם לא בת"ב עצמו וע"ז חלק מהרש"ל שפיר דכיון דבזמן המקדש בית שני היה אז ת"ב יום שמחה ולא תענית ופשיטא שהיו מקריבין אז קרבן תודה למי שהביא ע"כ גם היום יש לאומרו משום ונשלמה פרים שפתינו, אך באמת כיון דקרבן תודה לא חובת היום הוא אלא למי שמתנדב בו לפעמים או לתודה על נס שנזדמן לו ואינו שייך לכל יום ויום הקרבת הקרבן וכמו שאין אומרים בכל יום כל פרשות הקרבנות של תודה ושלמים חטאות ואשמות וכיוצא אלא ודאי רק שזהו העיקר חשיבות דמזמור הזה שאני כ' במחבר בזה משום שכל השירות עתידות לבטל חוץ ממזמור לתודה וכמבואר במדרש רבה (פרשת צו פ"ט ופ' אמור פכ"ז) דהודיות תודה אינה בטילה גם לעתיד הה"ד קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה אומרים הודו וגו' מביאים תודה בית ה' זה תודה עכל"ה עיין שם, ולא שייך לקול שמחה כזה בת"ב ע"כ משום זכר לחרבן הגדול ביום הזה (טרם שזכינו לגאולה שלמה לעתיד ב״ב) שאין לאומרו משום אבילות דרבים משום שנאמר בו עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה ואין שייכות ליום הזה כנ"ל [וגם י"ל על פי הנודע ממדרש הנעלם עה"כ ישמח ה' במעשיו שהקב"ה לא שמח עוד בעולמו עד ביאת ג"צ במהרה בימינו ואז ישמח ה' במעשיו וע"כ לא נאמר שמח רק ישמח וגו' ע"כ בת"ב שהוא אחר ב' החורבנות ביום ההוא ובגלות המור האחרון הלז טרם ישמח ה' במעשיו חסירין ביום ההוא המזמור שנא' בו עבדו את ה' בשמח"ה כנזכר] ואי משום שאומרים אז גם שארי הללוי' ופסד"ז שנאמר בהם תהלת ה' ברנה זהו לא רצו חכמינו לבטל ולהחסיר מכל יום ויום רק מזמור לתודה משום שבל"ה מחסירין אותו בכל שבת ויו"ט ושארי זמנים הנ"ל (וגם אינו ענין קרבן הנוהג ולא חובת היום כלל כנזכר) ע"כ מדלגין אותו אז לזכר אבילות החורבן הנורא ליום חורבן בית המקדש וזהו י"ל שפיר טעמו של בעל הגהות מנהגים ז"ל שאין לומר בת"ב מזמור לתודה ובפרט שמבואר באו"ח להלן (סימן תקכ"ט סעיף ב') ברמ"א דאין לומר בת"ב פטום הקטורת עי"ש, ועיין יו"ד (סימן שפ"ד) בפת"ש (ס"ק ב') ע"כ מטעם זה י"ל נהגו לדלג מזמור לתודה שאינו ג"כ מקרבנות המחוייבות בכל יום וכנ"ל זהו י"ל לדעת י"א המובא במנהגים מנהגן של ישראל תורה. וגם י"ל עוד טעם על פי המבואר בכהאריז"ל, בסידור (בכונת מזמור לתודה) כי כל הקרבנות הם למטה בעשיי' לתקן קטרוג הקליפות דעשיי' אך קרבן תודה עולה למעלה כאו"א עכל"ה. ומעתה שפיר מובן כי שארי קרבנות אומרים בת"ב כי אז צריכין ביותר לתקן קטרוג הקליפות בעשיי' כי שחה לעפר נפשנו ביום ההוא משא"כ קרבן תודה שעולה למעלה (או"א) אין אומרים לרמז מ"ש אז במגילת איכה גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי שאין עולה למעלה כנז', ועכ"פ הנוהגים לדלג מזמור לתודה בת"ב יש להם על מה שיסמוכו ה' ירחמנו ויגאלנו במהרה בימינו.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה