נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לב
סעיף י"ד. (א) הסופרים הזריזים עושים שלשה מיני קלפים העב יותר לכתוב בו פרשת שמע שהוא פרשה קטנה והדק ממנו לפר' והי' אם שמוע שהוא יותר גדולה ולפרשת קדש ולפרשת והיה כי יביאך שהם ארוכו' עושים קלף דק מאוד ובזה ימלאו הבתים בשוה וזה נוי לתפילין עכ"ל מרן המחבר. והנה קשה דאיזו נוי תפילין שייך בזה אם יתמלאו כל הבתים בשוה מבפנים הלא כ' התוס' במנחות (ל״ב ע"ב) בד"ה הא מורידין עושין לענין שירטוט בתפילין דמכוסין בעור לא שייך בהו נוי עיי"ש בדברי אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (סימן י"א בד"ה והנה ראיתי בס' חתן סופר וכו' ובסימן ל"ו בד"ה איברא כי בגוף הענין) עיי"ש, ובדברינו באות שלום (סימן רס"ד ס"ק טו"ב בעמוד שכ״ט בהנדפס) ואם כן איזו נוי הוא כיון שהם (בלא זה) שוים בחוץ בעור קשה ומה נ"מ ביפיו אם נתמלא בית אחד בפנים או נשאר אויר קצת בבית א' שהפרשה קטנה (כגון פרשת שמע). אלא ודאי בע"כ כמו שכתבנו באות חיים (סימן ל"ב ס"ק ט"ו בעמוד קל"ד בהנדפס) דבימיהם היו עושים הבתים מקלף רך ודק או עור שליל (ולא כמו הבתים בימינו שעושים מעור חזק עב ויפה עיי"ש) וע"כ אם לא היו כותבים הפרשיות הגדולות כמו קדש והיה כי יביאך בקלף דק אז היה עובי וגודל הפרשיות האלו בולט מבחוץ (יען שעור הבתים הוא רך ודק כמו קלף כנזכר) ול"ה נוי כשהיה נראה מבחוץ בית אחד גדול ועב מחבירו בהד' בתים דשל ראש (משא"כ בימינו בבתים שלנו ל"ש זה כנזכר).
סעיף כ"ט. (ב) שיכתוב מתוך דכתב. עיין בדברינו באות חיים (סימן ל"ב ס"ק י"ב) ע"ד הנחלת יעקב על מסכ' סופרים מ״ש להרכיב הך דבסעיף ל"ח (בסמוך) דאינו רשאי לכתוב אלא א"כ יודע לקרות וכו' עם (סעיף זה) דלכתוב מתוך הכתב עיי"ש עוד לענין ס"ת. והנה נסתפקתי כמה פעמים כשמתקנים ס"ת שנמחק אות וניכר עוד רק חלודת הדיו, או לא ניכר כלל אם צריכין ליקח חומש לקרות מקודם כיון שאין האות הזה כתוב ונמחק או די כשרואין את האות בקלקולו (היינו רק בחלודת הדיו דהוי כאלו נמחק) כיון דעיקר הטעם בזה דצ"ל הפרשיות שגורין בפיו כשיכתוב ולא יבא לידי טעות ע"כ צ"ל מתוך הכתב וכיון שרואה האות הישן לפניו גם מקולקל ונפסק להדיא מ"מ הרי יזכור ויכתוב כמו שגור בפיו, וכן נוהגים הסופרים להקל. אולם נ"ל כשמצא טעות בס"ת שנחסר אות מעיקרו ובפרט תיבה שלימה (לא שנמחקה שניכר עכ"פ חלודת הדין שיוכל לזכור מתוכו כשרואה האות גם בקלקולו) אז ל"ש הטעם הנ"ל כשאין האות לפניו נכתב כלל כנזכר וכשמתקנים וכותבים כראוי צריכים ליקח לכתחלה חומש אחר לכתוב מתוך הכתב כנזכר.