נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כח
סעיף ב'. (א) ויניח בתיק. עיין באה"ט (ס"ק ג') בשם מטה משה דיכרכם ככנפי יונה ועיין בדברינו בזה באות חיים (סימן כ"ח ס"ק א' ד"ה ובעיקר הדבר) עיי"ש והנה עיין בדברינו בד"ת מהדורא חמישאה (אות פ"ז) ובדברינו להלן (סימן ש') בשם אאמו"ר בשם רבינו בעל דברי חיים שצריך לכרוך תפיליו בעצמו עיי"ש ומ"ש לקמן (סימן ש') בענין כריכת (היינו קיפול) הטלית בעצמו דהוי מצוה עפי"ד מהרי"ל והמג"א מכ"ש תפילין שהם קדושה בעצמותן ויש לדמותן לגלילת ס"ת דהוי מצוה גדולה ואין לזלזל בה כמובן. ודלא כמו שראיתי מזה גדולים ומפורסמים לצדיקים אשר יתנו תפיליהן לאחרים לכורכן ועוד על ידי נערים ובחורים החוטפים מידיהם, ובמה שציינתי לעיל בזה לאות חיים בשם הפוסקים האחרונים האיך לכורכם בסדר כנפי יונה ואיך ילמדו תלמידיהם (בשימוש ת"ח) מהם איך לכרוך אם יחטפום הבחורים או הבאים ממק"א ולמחר יכרכם אחר וזה יעשה כך וחבירו להיפך באופן כריכתם, ע"כ לא זו הדרך.
סעיף ג'. (ב) מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן. יש לעורר בזה כי איך ינשק התפילין של ראש בשעת הנחתן הלא אסור להוציא תפילין של ראש מהתיק עד שתהא תפילין של יד מונחת כבר על ידו כמבואר במחבר לעיל (סי' כ"ה סעיף ל"א) ובע"כ דינשקם בשעת הוצאתם מהתיק אחר הנחת תפילין של יד. ואם כן קשה איך יפסיק בנישוק בין תפילין ש"י לש"ר הלא מבואר לעיל שם במחבר דאחר שקשר ש"י מיד יניח ש"ר ולא יפסיק ביניהם גם בהז' כריכות. הגם כי אנן נוהגים כמ"ש המג"א שם (סימן כ"ה ס"ק י"ח) בשם האריז"ל שכרך קודם שהניח ש"ר שסובר שהכריכה מצוה ואינו הפסק וזהו בז' כריכות אבל הנשיקה דאינו צריכה להנחה וקשירה ואם כן איך ומתי נושק התפילין ש"ר בשעת הנחתן ואחר הנחתן בראש לא יוכל לנשקן בפיו. וי"ל כיון דהב"י הביא זה בשם אבודרהם בשם גאון (שכל דבריהם ז"ל דברי קבלה כנודע) ועיין מ"ש בזה באות חיים דלאו דוקא החכמים אלא לכל אחד מצוה הוא עיי"ש וכיון דהוי מצוה שוב לא הוי הפסק בין תפש"י לש"ר כמו ז' הכריכות של תש"י וא"כ יכול לנשקן לש"ר בשעת הוצאתן מן הכיס להנחתן.