אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כז

סימן כה

סעיף ד'. (א) אבל ברצועות אין להקפיד עיין ט"ז (ס"ק ד') במה ששייך להקשר יש להקפיד גם ברצועות שלא יהי' חציצה. ועיין בדברינו באות חיים בזה (סי' כ"ז ס"ק ז') מ״ש בזה ע"ד המחצה"ש ופתח הדביר (הספרדי) וסת"ם להג' מהרש"ק ז"ל בענין החציצה בזה מתפילין דרש"י לר"ת ורצועותיהן במקום הקשר עיי"ש. אולם נ"ל עתה לכאורה ראי' מש"ס סוכה (דף ל"ז ע"ב) דא"ר כא בדוץ אינש לולבא בהושענא דדילמא נתרי טרפי והוי חציצה (פירש"י הלולב משיר עלי ההדס והערבה ומשתיירין באגד וחוצצין בין מין למין וכו') ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ (וכן פסקינן בטוש"ע או"ח סימן תרנ"א סעיף ח') וכן שם בגמרא לא ליגוז אינש לולבא בהושענא וכו' ורבא אמר מב"מ אינו חוצץ עיי"ש הרי דגם העלים הנפרדים והנופלים מן הלולב שאינם מחוברים עוד למצותו ואעפי"כ כיון דהוי ממין הלולב אינו חוצץ כ"ש הכא דהם תפילין ורצועות שלמים דרש"י לר"ת ולהיפך אלא שנחשבו פסולין כיון שלא נסדרו בפרשיות בפנים כהוגן מדעת א' לחבירו כנזכר ועכ"פ לא גריעי מהנך טרפי דלולב כנ"ל להיות מב"מ אינו חוצץ. אך באמת יש לחלק שפיר דשם בלולב פסקינן דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומהני ג"כ כדאמרינן שם בסוכה (ל"ז ע"א) וכן פסקינן בטוש"ע או"ח (סי' תרנ"א סעיף ו') משא"כ הכא בתפילין ובפרט בש"י דבעינן לכ"ע על ידו ממש בלי חציצה ולא לקיחה ע"י דבר אחר ע"כ י"ל דאין מקילין ג"כ בסברת מב"מ אינו חוצץ כיון דתפילין דרש"י לר"ת ולהיפך לא מתכשרי לדעת חבירו זל"ז כנ"ל. ועדיין צ"ע.

סעיף ט'. (ב) מקום דנחת תפילין של ראש. עיין מ"ש בחי' אות חיים (סימן כ"ז ס"ק י"ג) ע"ד הנערים שהיו מדובקים בגופן למטה מהכרס ולמטה וכו' ועיי"ש עפי"ד הש"ס מנחות (ל"ז ע"א) דבעי מיני' פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזו מהן מניח תפילין דא"ל קום גלי או קבל שמתא דאחוכי קחייכת בי. והלא עדיין קשה למה דחאו רבי כ"כ וחייבו שמתא בשביל דאינו שכיח כלל והלא אמרו שם בתוס' בשם המדרש דאשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם בזה בשני ראשים ובאו לדון לפני שלמה המלך ואם כן עכ"פ יש מציאות לדון על הדבר הזה וי"ל בע"כ דסבר רבי דמעשה שדים וכספים הוא דבר שאינו שכיח בישראל וכיון דלא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ע"כ ענהו בגערה ולא רצה לדון בדבר כלל משא"כ פלימו לשיטתו בפסחים (דף ח' ע"ב) דפלימו אומר חור שבין ישראל לנכרי אינו בודק משום כשפים והנכרי יחשדוהו ובע"כ דס"ל לפלימו דהיה שכיח קצת כשפים בין ישראל ע"כ הנכרי יחשדוהו, משא"כ אם לא היה שכיח לא היה שייכות לחוש שהנכרי יחשדוהו בדבר שלא נשמע ולא נראה בישראל כלל. וע"כ שפיר שאל פלימו לשיטתו על האיש בשני ראשים אם יארע כיון דשכיח עכ"פ בין השדים כנ"ל והוא חש לזה משא"כ רבי לשיטתו דלא חש לכשפים ע"כ שפיר השיב לו כנזכר.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה