אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כד

סימן טז

סעיף א'. (א) אם אין לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית וכו'. הנה נפלאת בעיני וצ"ע הלשון בש"ס חולין (דף קל"ב ע"ב) אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה ציצית ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו והיכן שייך עשה ציצית ואינו עושה דמכין אותו עד שתצא נפשו הלא כל המצוה אינה חיובית כנזכר. ולכאורה י"ל יותר ראוי מטעם ושפטו העדה והצילו העדה שיפשיטו מעליו את הבגד של ד' כנפות כדי שיהיה פטור מציצית ולא יצטרכו להמיתו. והגם שבש"ס כתובות (דף פ״ו) שם ברייתא זו והחסירו ״עשה ציצית״ ולא גרסו שם רק עשה סוכה ועשה לולב מ"מ בחולין הגירסא כן (בלי שום נוסחא אחרת בהג"ה שם) וכן הרמב"ן (בפרש' יתרו, על הכתוב זכור את יום השבת לקדשו) מביא הך כגירסא דחולין עשה ציצית וכו' דמכין אותו עד שתצא נפשו. והלא עיקר התכלית. כיון שאינו המצות עשה בכלל עונשין מד' מיתות ב"ד ואינו לא תעשה רק עשה חיובית שיזדקקו הבית דין ויכריחוהו עי"ז לקיים המ"ע (אפילו עד כדי מיתה) וכמ"ש בחי' שו"ת מנח"א (חלק ג' סימן ע') עיי"ש וכמ"ש גדול הראשונים הרמב"ן שם (בפרשת יתרו) דאין הך דמכין אותו עד שת"נ במצות עשה בדרך עונש ודין כלל רק כדי להכריחן למורדים עיי"ש. ופשוט דהך דאמרינן במנחות (דף מ"א ע"א) דאמר ליה מלאכא כרי קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עלי' וכו' וא"ל בעידן ריתחא מענשינן אפילו אעשה היינו בידי שמים אבל עונש בידי אדם לא שייך בזה, ובפרט כשאינו הולך בבגד של ד' כנפות כלל לא הי' ראוי להמיתו הבית דין עד שתצא נפשו כלל רק כשהולך בבגד של ד' כנפות ומתעקש ואינו קושר בו ציצית אז הי' צריכין להכריחו היינו לפשוט מעליו בע"כ את הבגד הלז וממילא לא יתחייב להכותו עד שתצא נפשו ומשום ושפטו העדה והצילו העדה. ולחומר הנושא בע"כ לתרץ ולומר כיון דעשה אין בו שום משפט עונש בידי אדם ע"כ ליש בו כלל ושפטו העדה והצילו העדה לומר שיפשיטו מעליו את הבגד של ד' כנפות רק אנחנו נכריח אותו שיעשה המצוה ואם הוא מתעקש אז מכין אותו ואם תצא נפשו אז האחריות עליו בזדונו אם ימות, זהו נראה בע"כ ליישב. ועדיין צריך עיון גדול להבין. ועיין בש"ס ברכות (כ' ע"א) ברב אדא בר אהבה דחזיא וכו' דלבשה כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל קרעה מינה וכו' והיינו שהוא לבושי שחץ שנהגו העכו"ם ועוברת משום לאו ובחוקותיהם לא תלכו ולמה לא מסרה להבית דין שיכוה מכות מרדות וירדפוה עד שתקיים ותפשוט הבגד שחץ (כמו שנראה פשוט דאם היתה ישראלית לא הי' צריך לשלם הד' מאות זוז עיי"ש) אלא ודאי דגם בעבירת לאו אם הי' אפשר לעשות דין על אתר לפשוט מאתה הבגד שחץ ולקורעו (כמו שהיה המעשה) היה עושה ולא למוסרה לב"ד להלקותה, מכ"ש בעבירת מצות עשה דאין בה דין עונש בידי אדם רק צריכין להכריחו אם כן היו צריכין לפשוט ולקרוע מעליו את הבגד של ד' כנפות בלא ציצית ולא להכותו ולהמיתו כנזכר, ע"כ צע"ג.

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה