נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן יא
סעיף ה'. (א) אין עושין הציציות מהצמר הנאחז בקוצים וכו' משום ביזוי מצוה. עיין ט"ז (ס"ק ד') ובפמ"ג (במ"ז) שם דגם בדיעבד פסול משום ביזוי מצוה וכדאמרי' בגמרא עשאו מן הסוסין פסולה עיי"ש. וצ"ע דהיכן מצינו דיפסל בדיעבד כשעשה המצוה בדרך ביזוי כגון כשכיסה הדם ברגלו דפסקינן (ביו"ד סי' כ"ח סעיף ו') דאסור לכסות ברגלו כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו אעפי"כ לא אשתמיט שום פוסק לומר דיהי' צריך לחזור ולכסות בידו בדיעבד כשכבר כיסה ברגלו. וכן לא הי' קס"ד אליבא דרב (בשבת כ"ב ע"א) דס"ל אין מדליקין מנר לנר (דחנוכה) למאן דאמר דס"ל טעמי' משום ביזוי מצוה כשכבר הדליק שיהי' צריך לכבות הנר ולהדליקו אח"כ עוד הפעם בנר של חול אך זהו י"ל דיהי' יותר ביזוי מצוה כשיכבנה הנר חנוכה. וגם הי' מקום לחלק ולומר דבשלמא כשכבר כיסה ברגל אינו ניכר יותר הביזוי רק בפעם ההוא כשעשאו ע"כ אין מחייבין אותו לגלותו ולחזור לכסותו משא"כ בעושה הציצית מצמר הנאחז בקוצים וכו' שהוא אולי עדיין ניכר לצמר פחות ובזוי ע"כ גם בדיעבד צריך להתירן ולעשות ציצית אחרות, אך ז"א, דהא גם משיורי שתי שהאורג מסיים בסוף פסולה והקשה הט"ז (בזה ס"ק ע') דהא תיפוק לי' מן תעשה ולא מן העשוי ותי' די"ל דמיירי דמתחלה ארג החטים לשם ציצית ואח"כ ארג מהם בגד ועכ"פ נראה דלא יכירו עוד שינוי או ביזוי כשיהיו הציצית משיורי השתי הארוגים ואעפי"כ פסולים גם בדיעבד ובע"כ צ"ל להב"י דס"ל דזהו מטעם ביזוי מצוה (עיין שם מג"א ס"ק ד') דהכי קים להו לחכז"ל בזה דייקא דגם בדיעבד בכה"ג פסול ביזוי מצוה. ואם עיקר ביזוי מצוה הוא מדאורייתא עיין בדרת"ש שם (סי' כ"ח ס"ק נ"א) מה שציין לדברי האחרונים ואכ"מ להאריך ולא באתי רק לעורר בזה.