נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ח
סעיף א'. (א) ויברך מעומד, עיי' ט"ז דילפינן לכם מעומר דדרשי' בקומת, ובמג"א כ' דלא הברכה לבד תהי' מעומד רק גם העטיפה תהי' מעומד ועיי' בפמ"ג (במשבצות ס"ק א') דמ"ש דבעי עמידה היינו לתחלת עיטוף דודאי לא חייבה התורה כל היום, דאשר תכסה כדרך שבנ"א עוסקין במלאכתן בישיבה עכ"ל. ושאלוני חכם א' מידידיי נ"י דהא תפילין ג"כ צריך להניחן שתיהן מעומד כמ"ש הרמ"א (בסיף כ"ה סעי' י"א) וכיון דבתפילין לא נאמר אשר תכסה בה וכיון דתפילין מצותן כל היום וא"כ למה א"צ ההולך בתפילין כל היום להיות מעומד כיון דלא נאמר בתפילין אשר תכסה בה כדרך שבנ"א יושבין כנ"ל עכ"ד הנ"ל. והשבתי לו הנה בתפילין לא נאמר כלל לדרשא, שצ"ל מעומד ואינו בסימן מעצ"ל וכמו שביארתי בחי' מנח"א (ח״א סי' מ"ח) באורך בעה"י וגם עיי' בדברינו באות חיים (סי' כ"ה ס"ק נ"ו) מזה וגם הך דרשא דמעצ"ל א"ת בקמה אלא בקומה אינו כלל מגמ' ודרז"ל כמ"ש באריכות במנח"א ובפרט בתפילין שאינו מסימן הנ"ל שצ"ל מעומד לד' הפוסקים וגם ביארתי שם באות חיים שצריך כל יר"א לכתחלה לעשות כד' המג"א להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד וגם אותן הנוהגים להניח שתיהן מעומד היינו רק ההנחה והבו דלא לוסיף עליה להחמיר לעמוד כל היום כיון דחילוק גדול הוא מציצית לתפילין דבציצית כשלובש בגד בת ד' כנפות מחויב בציצית כל היום מחיובא ע"כ שפיר צריך הפמ"ג ללמוד מקרא אשר תכסה בה שיוכל להיות בישיבה כרצונו כל היום כדרך בנ"א דכיון שצ"ל מעומד אין נ"מ בשעת העטיפה או כל היום כיון דחיובי' דבגד בציצית כל היום משא"כ בתפילין הגם שביארנו באות חיים (סי' ל"ז) כדעת זקיני הלבוש זצ"ל שמצותן כל היום לכתחלה אבל החיובא להניחן עליו אינו רק רגע א' וסגי להו בקשירה פעם א' ע"כ די (גם לדיעות דר"ל שצ"ל מעומד של יד ושל ראש גם שניהם) שעומד בשעת קשירתן וא"צ לימוד בקרא כלל דכשהולך בהם כל היום מותר לכתחלה לישב כנ"ל:
סעיף ב'. (ב) סדר עטיפתו, עיי' במג"א (ס"ק ב') בשם כתבים שצריך להתעטף כעטיפת ישמעאלים, והנה מהו עטיפת ישמעאלים כ' בב"י בשם הגאונים ז"ל דעיטוף גמור בעינן מדמברכין להתעטף בציצית והוא בש"ס מ"ק (דף כ"ד ע"א) אמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר' נחמן עד גובי דיקנא ופרש"י דהיינו עטיפת ישמעאלים גומות שבלחי למטה מפיו, וגם מה שהביא המג"א זה בשם כהאריז"ל כ' בשעה״כ (דרוש א' מענין הציצית) וכן בפע"ח (שער הציצית פ"א) וכ' שם בפירוש עטיפת הישמעאלים וערביים ובזה"ל שהם מעטפין ראשן בטלית וכורכים השני קצוות של הטלית סביב גרונם וצוארם וכו' עיי"ש. והנה בעולם נהגו הרבה אנשים רבים וכן שלמים שמעטפין הטליה ומכסין פניהם עד פיהם לפניהם ויש מחמירים יותר לכסות עד החזה מלפניהם ואומרים כי זהו עטיפת ישמעאלים (ואנחנו לא נהגנו כן רק לכסות בטלית ראשו ולכרוך בשני קצות של הטלית על הצואר ועד פיו והד' ציצית לצד שמאל מאחוריו כמבואר שם בהאריז"ל בכונתו), והנה אאזמו"ר הקדוש מהר"ש זי"ע מפהיק תמה על מנהג רבים הנ"ל שמכסים פניהם ואומרים כי זהו עטיפת ישמעאלים והיתכן לומר כן כי איך הלכו הישמעאלים בכיסוי פניהם בחשך ילכו אם יכסו עד הפה מלמעלה למטה והעינים והחוטם והפנים מכוסות ואיך לא יפלו בפתחים ובורות וינגפו גופם, ואם יוליכם אחר כמו שמוליכין סומא שלא יפול כנ"ל הלא גם האחר יפול אם יתעטף כנ"ל ובע"כ לומר שהאחר יהיה מאומה אחרת שאינם ישמעאלים בעטיפתם וגם לא שמענו מעולם שינהגו את הישמעאלים כמו הסומים (סגי נהור) ודבר זה מביא לידי גיחוק. וגם ראי' לדבר, א) ממשנה מפורשת בכלים (פ' כ"ט משנה א') גומרין סל ערביים פי' הר"ע מברטנורא ז"ל שהוא אמה על אמה ומכסין הערביים חוטמן ופיהם בזמן הקור, ואם הפי' עטיפת ערביים (ישמעאלים) בטליתם שמכסים את פניהם בראשם מלפניהם עד פיהם ולמטה הלא ממילא החוטם מכוסה ולמה להו הגומדין הלז של אמה, א״ו דז"א, וכנזכר, ב) ממה שמביא הב"י מהבעל העיטור בשם הגאונים עטיפת ישמעאלים עטיפה גמורה וכו' ומסתברא לן דעטיפת ישמעאל לא הוזכרה אלא לגבי אבילות דאמר שמואל וכו' (כנ"ל מש"ס מ"ק כ"ד ע"א כנ"ל) אלא שהאריז"ל פסק דגם לעטיפת ציצית צריכין להחמיר בעת תחלת עטיפת הטלית לעשות כעטיפת הישמעאלים ושם בגמ' במקורו לא נמצא כלל לכסות פניו רק נראה בפשיטות לכרוך הטלית על צוארו עד שיגיע למעלה בתחלת פניו בגומא שבזקנו כנ"ל, ג) וגם האר"י ז"ל שצוה לעשות בעטיפת ציצית כעטיפת ישמעאלים בעת הברכה, הנה בעת תפלת מנחת ש"ק בעטיפת הטלית כ' בסידורי האריז"ל ומקורו בהגהות מהר"י צמח ז"ל בפע"ח שאין לכסות הפנים ולא המצח כלל בטלית כי אז מתגלה המצח וכנודע, והלא כד' האר"י ז"ל צריכין לציצית עטיפת ישמעאלים ואם נאמר שזהו על כל פניו (עד למטה במקום פיו) א"כ המצח בע"כ שיכסנו ואיך נקל במצות ציצית אז לברך להתעטף ושלא לעשות כעטיפת ישמעאלים, א"ו דעטיפת ישמעאלים אינו כלל על הפנים לכסותו רק לכורכו סביב צוארו וראשו מעוטף בו כנ"ל אבל המצח לפניו יוכל להיות ספיר מגולה, (ומ"ש שלא לכסות אז המצח כלל אין משמע דבשארי פעמים צ"ל המצח מכוסה אלא הפי' כפשוטו דבשארי פעמים שאין מדקדקים ע"ז כשמתעטפים ראשם בטלית אז מתכסה המצח ג"כ לפעמים כמובן, אבל צריך נדקדק ע"ז שלא לכסותו כלל. וז"פ), ד) דמלשון האר"י ז"ל בעצמו (בשער הציצית) שכ' לעשות כעטיפת ישמעאלים כנ"ל מפורש ומבואר כך לכורכו סביב צוארו וגרונו כנ"ל, ומה זה ענין לכיסוי פניו בזה, ה) מש"ס שבת (דף ס"ה ע"א) הערביות יוצאות רעולות (פירש"י דרך ערביות להיות מעוטפות ראשן ופניהן חוץ העינים וכו' עכל"ה, הרי שאין מכסות ראשן עד העינים מלפניהם ולמטה רק מלמטה מתעטפות סביב גרונם ופיהם כדי שישארו העינים מגולים (כי בודאי אין לומר שעושין נקבים בבוליתן במקום העינים שיסתכלו דרך שם) ואם הנשים מחמת צניעות אין מכסות העינים כ"ש האנשים שאין מכסין עליתם על העינים וכנ"ל. ו) וגם עתה רואין באה"ק ושארי ערי תוגרמה הערביים הישמעאלים אשר מנהג אבותיהם בידיהם, גם במלבושיהם, כנודע ויעשו כן כשרוצה לילך במרוצה אז נוטל חלק א' מבגדו הרחב העליון ומשליכו על כתפו וכורכו על צוארו. וכשהוא רפש וטיט ורוצה לרוץ אז גם החלק השני הוא מגביהו וכורכו על צוארו וזהו עטיפת ישמעאלים, כי אם יכסה פניו אז לא יראה אנה לילך כלל וכנ"ל.
אמנם חזות קשה ראיתי בש"ע הרב התניא ז"ל (בסי' זה) שכ' עטיפת ישמעאלים דהיינו לכסות הראש עם הפנים עד גומות שבלחי למטה מפיו עכ"ל, ובאמת אחרי המחילה ונשיקת עפר כפות רגליו הקדושים זי"ע אין שום מקור למ"ש ״לכסות הפנים״ וכמו שהוכחנו וביארנו לעיל בראיות פשיטות וברורות בעה"י.
אך זאת מנהגי וכמו שנהג אדומו"ר הקדוש רבינו יחזקאל זי"ע הרב משינאווע כי גם בעת עטיפת ישמעאלים שהוא עשיות עיקר המצוה מן המובחר לעשות אז גם כדעת הגאונים והאריז״ל שצריכין עטיפת ישמעאלים מ"מ צריכי' לדקדק להמשיך למטה הטלית מצד ערפו ואחוריו שיהי' מכוסה בו ראשו ורובו של הגוף כיון שעיקר מדינא היא ההלכה בזה בטוש"ע כדרך שבנ"א וכו' היינו עיקר עטיפת הגוף ע"כ צ"ל אז רוב הגוף ג"כ מכוסה כדי שלא יבטלו בעת עטיפת ישמעאלים המצוה בעיקרה להלכה שהוא עטיפת הגוף והיינו רובו כנזכר.
ובענין העטיפה שכתבנו לעיל בזה שמנהגנו ליקח הד' ציצית לצד. שמאל בעטיפתו ובכריכתו על הצואר, הן אמת כי בטור וגם בפע"ח ובסידור כ' הכונה גם באופן זה שנותן הב' ציציות לפניו וב' לאחריו עיי"ש מ"מ למאי דקמן (בעטיפת ישמעאלים) כ' בפירוש בשעה"כ (דרוש א' מענין הציצית) וז"ל והנה לסיבה זו הצריכו הגאונים להתעטף עטיפת ישמעאלים ומחזירים ב' הציצית שביד ימין אל צד שמאל באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות ויהיו תלויים מאחוריו בצד שמאל במקום התחלת בנין הנוקבא מאחורי החזה עכל"ה הרי מפורש בלשונו הזהב והקדוש בשעה"כ (שהוא משמונה שערים סלת נקי' לשון מהרח"ו ז"ל והוא העיקר ועליו יש לסמוך במקום שנראה כמו ספק ופלוגתא בדבריו ז"ל כנודע בשה"ג) שצריך להחזיר כל הד' ציציות לאחוריו בצד שמאל וכמנהגינו כנ"ל.
שוב ראיתי בס' אשל אברהם מהדורא תניינא על או"ח (להגה"ק מבוטשאטש ז"ל) בסי' נ"ז חולק ג"כ על הרב הגה"ק התניא ז"ל בש"ע בזה במ"ש שיהי' העיטוף גם מלפניו עיי"ש.
סעיף ו' (ג) על מצות ציצית וכן נוהגין ואין לשנות. עי' ד"מ ומובא בט"ז (ס"ק ז'). טעם המנהג שכ' הרמ"א בזה שמברכין על ט"ק על מצות ציצית כי חוששין לדברי הפוסקים שאין לברך על ט"ק כזה לפי שאין בו שיעור עיטוף ולכן לא מברכין להתעטף דהוי משמע דמקיים המצוה כתיקונה רק מברכין להש"י שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין עכשיו כתיקונו ובזה מתורץ דמברכין על לשון דמשמע לשעבר עכל"ה. וזהו תמוה לעינינו ולא זכינו להבין דא"כ בכל המצות שמברכי' על מצות וכמו בתפילין שמברכי' על ש"ר ״על מצות תפילין'' וא"כ ל"ל המנהג לומר אחרי' בשכמל"ו כמו שהביא הרמ"א ז"ל בעצמו בסי' כ"ה (סעיף ה') [ועיי"ש בדברינו באות חיים ס"ק י"א] משום ספק ברכה היינו לחוש לדעת הפוסקים דאין צריך לברך על של ראש כשלא סח בנתיים בין של יד לשל ראש, תיפוק לי' כיון שמברך בלא"ה על ש״ר רק נוסח על מצות תפילין וזהו רק לשון הודאה להש"י שנתן לנו מצות תפילין מכבר היינו הודאה כוללת על גוף מצות תפילין, גם אם א"צ לברך עתה בפרטות כגון שאינו מקיים עכשיו כתיקונו כנ"ל מהד"מ ואם כן אין צריך לומר בשכמל"ו כלל בזה. ב) ועוד הגע בעצמך אם יש כו ספק על הפרשיות של ראש אם כשרים (ואין לו אפשר למצוא אחרים להניחן כעת) פשיטא דיניחן בלא ברכה ולמה לא יברך ״על מצות תפיליי' כמו בתפילין כשרים בודאי, דהא גם אם הם פסולים ואינו מקיים המצוה כראוי עתה מכל מקום מברך על מצות תפילין בכוללות ושנתן לו הש"י זה כבר וכנ"ל, ג) וגם הלא בכל המצות שיש ספק ועושה אותן בלא ברכה משום ספק ברכות להקל, הלא לא אישתמיט שום פוסק לומר דיברך בלס' על מצות תפילין דאז גם אם אינו מקיים בזה המצוה מ"מ אינו ברכה לבטלה דהרי מברך רק על מצוה זו בכוללות שנתן לנו הש"י מכבר כנ"ל. ואין לחלק דבט"ק עכ"פ בגד של ד' כנפות הוא והתורה אמרה על ארבע כנפות כסותך ע"כ גם אם אינו כשיעור שהקטן בן ט' מתכסה בו וכו' מכל מקום בגד של ד' כנפות הוא ע"כ מברך עכ"פ על מצות ציצית (אם אינו מברך להתעטף מחמת חשש שאינו כשיעור כנ"ל) אבל הכא יש ספק אם צריכין לברך כלל על של ראש כשלא הפסיק בנתיים (ובזה יהי' מיושב קו' א' הנ"ל). זה אינו, דכיון דכתיב ״על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה״ ואין בו שיעור עיטוף כפי שאחז"ל ע"כ אין הבגד מחוייב בציצית ומכ"ש בברכה כלל וכלל. וגם קשה קו' ב' וג' הנ"ל. ובע"כ צריכין ליישב בדוחק דברי הרמ"א ז"ל בד"מ שכך הי' מסורה בידם מקובל להפוסקים כי ישנם ברכת להתעטף בציצית וברכת על מצות ציצית ושניהם למה הם ובע"כ דעל מצות ציצית הוא רק הודאה ושבח על המצוה לשעבר ובכוללות שנתן לנו הש"י המצוה הזאת ע"כ יש לברך אותה גם כשנאמר שהטלית קטן אינו בגד הראוי לברך עליו להתעטף כנ"ל וצ"ע.
סעיף י'. (ד) או כשילבש טלית אחר יברך עליו ויכוין לפטור גם את זה. עיין במקורו בטור וב"י בזה מקודם דעה אחרת בשם האגור שכתב בתחלה בשם מהר"מ שלא התעטף בט"ק עד צאתו מביהכ"נ (ואז הסיר הט"ג) והפסיק בדברים בטלים ולבשו ובירך עכ"ל והלשון הפסיק בדברים בטלים" יפלא מאוד כי היתכן לומר על מהר"ם ז"ל ראש לראשונים. מרבותינו הקדושים. שעסק בדברים בטלים (ח"ו) ללא צורך. וכד הוינא טליא קטינא רשמתי על גליון הב"י בטור בזה שי"ל הטעם שבעל כרחך עסק רק בדברים בטלים אז, כיון שהיה לו ספק ברכה בלבישתו הט"ק מיד אחרי הסירו הט"ג של ציצית ואם יעסוק בנתיים בד"ת שוב לא יהיה היסח הדעת והפסק כי מצות ציצית הוא תרי"ג מצות התלויים בה כמ"ש בתורה (בפרשת ציצית) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וגו' וממילא הוי שפיר מעניני' דציצת לעסוק בתורת ומצות ה' על כן עסק אז רק בדברים בטלים ושוב הוי היסח הדעת והפסק ושפיר הי' יכול לברך על הט"ק ושוב לא הוי עון העסק קצת בדברים בטלים כיון שהוא לצורך מחמת הפסק ברכה כנזכר ע"כ מה שכתבתי אז אם כי הוא לכאורה רק דרך צחות ומילי דקטנותא אמנם כדאי לכתבן כעת מפני כי הלשון ״עסק בדברים בטלים״ (ולא בדברי תורה) צריך בעל כרחך ישוב כנזכר.