אור ברסלב

נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן ג

סימן ב

סעיף ו'. (א) וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו וכו'. עיין מג"א בשם פירש"י ובשם תשו' הרמ"ע מפאנו עיי"ש, וכן בשו"ת שב יעקב (ח"א סי' ג') האריך בזה וראה נא מ"ש בתשו' שאילת יעבץ (ק"א סי' מ"ז) דגם מטת אביו הגאון חכ"צ זצ"ל הי' כן עומד ממזרח למערב כד' המקובלים וביאר שם בשאילת יעבץ דאין זה סותר למ"ש בחכ״צ (סי' ל"ו) דהיכא שהמקובלים מחולקים עם הגמ' ופוסקים הלכה כנגלה בש"ס ופוסקים, דזהו אינו סותר להגמרא כיון דבהגמרא ג"כ יכולין לפרש כהזוהר היינו בין צפון לדרום בצדדי המטה וראשו למזרח ורגליו למערב עי"ש, והך כללא הוא ממנו יתד וממנה פינה דזהו אינו פלוגתא בין הש"ס והזוהר כיון דגם בהש"ס יש ב' פירושים על כן הזוהר יכריע לפרש כהך ביאור בגמרא שלא יסתור להזוהר. וכבר הבאנו דבריו אלו הרבה פעמים במקומות רבות בחיבורינו בעה"י.

סעיף י'. (ב) לא יקנח ביד ימין. בש"ע של הגה"ק בעל התניא ז"ל כתב ומי שאינו איסטנס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין וכו'. והקיצור ש״ע כ' עליו ולא ידעתי מנ"ל הא. ולפי פשטות הענין נראה דגם כשמקנח בנייר וכדומה לא יקנח ביד ימין וכו' ותמהתי על תמיהתו והלא דברי הרב בעל התניא נכונים ונראים לפי"מ דאמרי' שם (ברכות ס"ב) הטעם מפני שקרובה לפה (פירש"י רגילין להושיטה לפה) והיינו שמא לא ירחץ ידיו היטב היטב וישאר עכ"פ כמו ריח על ידיו ועי"ז ימאס בעיניו בעת אכילתו ואם ע"י הפסק נייר מה יזיק, א"ו דמיירי כשמקנח באצבעותיו וז"פ, וגם הראי' שהביא בקס"ע מהתנאים שהכניסן אבנים מקורזלות לבית הכסא עי"ש אינו ראי' כלל דבאמת י"ל דהם במדת יקרתם לא הי' מקנחין ביד ממש רק באבנים וכיוצא וע"כ הי' מותר להם באמת לקנח ביד ימין כיון שהוא ע"י דבר אחר ומה זו הוכחה כנ"ל:

סעיף י״ז. (ג) המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו. עיין מה שכתבנו לעיל (סי' ב' ס"ק ג') בנמוקי בזה, והנה שמעתי מאאמו"ר הקדוש זי"ע המקובל מרבותיו הקדושים זי"ע אשר מי שיש לו חולי השלשול ל"ע (גם אם הולך בחוץ על משענתו כדרך הבריאים) אשר זאת רפואתו שישהה נקביו ולא ילך בכל עת שיצטרך כיון שזהו חליו שנתעורר חום בכרכשתא או בבני מעיו פנימה. ונדמה לו בכ"ע שיצטרך לנקביו ע"כ צריך לעצור ולא לילך ועי"ז יתחזק ויתרפא, ואז אינו עובר ככל על בל תשקצו וטעמי' נראה כיון דלקמן (סי' צ"ב) במג"א (ס"ק א') דעתו נוטה דהיכא שהזמן תפלה יעבור בעוד שהוא נפנה לנקביו אז יסמוך לכתחלה על דעת הריף שמתיר לכתחלה שיוכל לעצור את עצמו עד שיעור פרסה ופשוט דבכה"ג אינו עובר על בל תשקצו כיון דיוכל להתפלל לכתחלה אז ואם תאמר דעובר על בל תשקצו ה"ז מה"ב (וכ"כ בפשיטות בפמ"ג במ"ז שם) ונמצא בזה דגם לדעת המחבר ודעימי' דס"ל דלכתחלה לא יתפלל כשצריך לנקביו גם כשיוכל לעצור א"ע עד פרסה וגם לדעת הב"ח שם דגם כשיעבור זמן תפלה לא יתפלל לכתחלה כן, מכל מקום כיון דהם מודים דבדיעבד שפיר דמי ויצא י"ח התפלה, והנה קיי"ל שעת הדחק כדיעבד דמי, (וכתבנו מזה במק"א בעה"י) ואין לך שעת הדחק יותר ממה שהוא במיחוש השלשול ועל כן מותר לכתחלה לכ"ע לעצור א"ע ואינו עובר כנ"ל, ואין לומר דהא גם שם כשזמן תפלה עובר הוי שעת הדחק, ואעפי"כ לא הוי כדיעבד לדעת הב"ח כנ"ל ואסור לכתחלה לעצור את עצמו, ז"א. דהתם הוי כפושע מפני שאיחר כ"כ עד שהגיע לרבע שעה האחרונה אשר בעוד שיפנה יעבור זמן תפלה לגמרי כיון שהוא בריא הו"ל להקדים את עצמו ובמשך הזמן תפלה ג"כ מצוה להקדים כנודע מד' מרן הב"י והוא עבר על זה, משא"כ כשהוא במיחוש השלשול כ"ע מודי דהוא שעהד״ח כדיעבד ומותר לכתחלה כנז' ובתוה"ק דרכי' דרכי נעם כתיב דבזה הוא חומרא דאתי לידי קולא אם יחמיר בזה לפנות בכל עת כנ"ל עי"ז יוגבר המיחוש במעיו ולא יוכל לנקות א"ע זמן רב ויבטל מתורה ותפלה מפני יחוסו ויצטרך בכל עת לנקביו וכמעט שיוכל לבא לידי סכנה ח״ו. ורשמתי בזה להציל רבים וכן שלמים ולידע כי רבים שהחמירו והחלישו א"ע את גופם ואת נשמתם למעט מעבודתם ולא הועילו בחומרתם:

רק זהו קולתם, כנז', וגם בקטנים המחמירים בזה בדמיונות וחומרות השחיתו את גופם ונשמתם מטעם הנ"ל, ומהדמיון בא לידי חולשה ובהתלם עי"ז הצריכו בכ"ע לקטנים ולא יכלו להתפלל אפי' שעה א', ועוד בפחות, מבלי לכת החוצה, (וכן ראיתי עתה באשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש ז"ל דהיכא שמסיח דעת וא"צ, אז לא שייך כלל בר תשקצו) ושמעתי מאדומו"ר הקדוש זי"ע משינאווע בשם אביו רבינו הקדוש הגאון בעל דברי חיים זי"ע שיעור שלש שעות (לאדם בינוני בבריאות) בין הליכת קטנים מפ"א להשני, ואם ילך יותר, אז הוא רק דמיון שצריך (ועי"ז שיחוש כדמיונו ממילא יצטרך אח"כ יותר כנ"ל) ושמעתי יותר מזה בשם רבינו הקדוש מהרמ"מ מרימנוב זי"ע (אין רצוני לכתוב לרבים בזה) והכל נכון עפ"י הדין והגם שיש לחלק בין דורותם לדורותינו החלושים ביותר בכל ענין, וגם במחלת העצבים רבים מהם שקועים אשר עי"ז ירגישו בדמיונות יותר ויצטרכו לילך הרבה פעמים לקטנים בכ"ע כנ"ל, גם יש לחלק למי ששתה הרבה משקה המעורר לקטנים בכ"ע מ"מ כל ערום יעשה בדעת של תורה ועי"ז שלא יחמיר לחוש לדמיונות יתחזק ויתרפא ולא יצטרך באמת כ"כ לנקביו, ולא יבלבלוהו רעיוניו, וכאשר יובחן בנסיון כי היסח הדעת בזה בד"ת או במילי דעלמא הנחוצים כשיוטרד במחשבתו ויעמיק בהם אז לא יצטרך אפילו כמה שעות לקטנים. וזהו ראיה שהכל תלוי במחשבתו ורעיונותיו, ודי למבין, וה' יעזרנו וירפאנו ב"ב:

תוכן העניינים

נמוקי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה