נמוקי אורח חיים· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ב
סעיף ד'. (א) ינעול מנעל ימין תהלה. עיין בדברינו בדברי תורה מה"ק אות כ"ד) מה שהעירותי דלכאורה קשה איך שייך מזה דאמרי' בגמרא שבת במקורו בזה לדמותו לתפילין מצוה וקדושה וזהו הנעלת מנעלים פשוטים מלבוש של חול ואיך שייך בזה הלכה איזו יקדים, ובע"כ ראי' מזה לדברי הרמ"ע מפאנו זצ"ל שאין דבר רשות בעולם וכן למנהגי הצדיקים רבותינו זצ"ל על כל דבר רשות לעשות ממנו יחודים ודרכי עבודת הש"י עיי"ש מ"ש עוד ראיות לזה, וישמע חכם ויוסיף לקח:
סעיף ו'. (ב) ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש. עיין בדברינו בס' אות חיים על הלכות תפילין (סי' כ"ה ס"ק ה') עפי"ד הט"ז (בסי' מ"ו ס"ק ב') אינו מדת חסידות בלבד רק הוא מדינא שמברכין עליה עוטר ישראל בתפארה על הכובע שהוא דת ישראל לעיכובא לכסות ראשו בהכובע עיי"ש ומכאן תשובה לדברי ביאור הגר"א לקמן (בס' ח' ס"ק ו') עיי"ש והוא תימה על גדולי האחרונים כגון הישועת יעקב בזה וכיוצא שעסקו בזה ולא הרגישו עפי"ד הט"ז הנז' שהוא חיובא בדת יהודית כנז'. והנה בט"ז בזה (ס"ק ה') ציין לדבריו (בסי' ח' ס"ק ג') והן אמת כי (בסי' ח') שם החמיר לענין כיסוי ראש אבל כל דבריו שם רק בדרך חומרת ובחקותיהם לא תלכו. ותמהני מאד מדוע לא הזכיר רבינו הט"ז מדברי עצמו בסי' מ"ו (ס״ק ב') כנ"ל ומשמע שם בע"כ דהוא מדינא דאל"כ איך יברך בשם ומלכות ותקנו חז"ל ברכת עוטר ישראל בתפארה ובעל כרחך הוא דת יהודית ולא ממדת חסידות וכנ"ל:
ג ויבדוק נקביו, וכן שם ברמ"א, וירגיל עצמו לפנות בקר וערב וכו'. הנה ברמב"ם (הל' דעות פ"ד) שביאר סדר שמירת הבריאות לאדם והוא ערב בעדו אם ינהג כן שלא יחלה כ' שם (הל' ב' וכן בהל' ט"ז) שיבדק האדם עצמו לנקביו לביהכ"ס יפה יפה בכל פעם קודם אכילה ולאחר אכילה עי"ש נמצא שהוא לג' אכילות בקר וערב ו' פעמים לכה"פ מלבד שחרית בקומו וערבית ה"ז בערך שמונה פעמים בכל יום לילך לביהכ"ס ולבדוק עצמו יפה יפה, וכבר שמעתי מכ"ק אאזמו"ר הגה"ק דפה"ק זי"ע כי בע"כ אין לנהוג בימינו בזה כהרמב"ם ז"ל אם כי הי' מאור עינינו בתורה ואבי החכמים וראש הרופאים כי מובן ממילא שאם יעשה כן יביא עצמו לידי תחתוניות ומחלת הכרכשתא וכיוצא בבדיקות הרבות האלו יפה יפה שמונה פעמים ביום ועל כרחך לומר משום שנשתנו הטבעיים בדורותינו וכמ"ש בסוף ס' מהרי"ל ז"ל שאין לנהוג ולעשות בימינו היינו גם עוד בימיו הרפואות שנמצאו בדחז"ל בש"ס ומשום שנשתנו הטבעיים עאכו"כ בדורות אלו החלושים. וכמ"ש המג"א (בסי' קע"ג ס"ק א') לענין מים האמצעיים די״ל דעכשיו נשתנו הטבעיים, ועיין ביו"ד (סי' קט"ז סעיף ב') ובשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ע') כתב שאין לסמוך על דעת המג"א הנ"ל במים אמצעיים כיון שהוא ספק סכנה והביא ביד אפרים ביו"ד שם, והרואה יראה בלשון המג"א שם שלא כתב ג"כ בדרך פסק להקל רק בדרך אפסר וספק, ואם כן אין ברור לומר שנשתנו הטבעיים עכ"ז הוא רק שם לענין סכנת בשר ודגים יחד אמנם לענין שאר דברים וכגון לפנות א"ע ולבדוק יפה יפה וכיוצא אשר עינינו רואות בחוש שאם ינהגו כן בימינו אז ברי היזקא לבריאות הגוף בודאי י"ל כד' מהרי"ל הנ"ל, ופשוט מה דאמרי' בברכות (דף נ"ה ע"א) דא"ר יהודה ברבי אלעאי שבודק א"ע בכ"ד בתי כסאות מביתו לביהמ"ד וע"כ הי' פניו צהובים זהו בודאי רק בימיהם היו הטבעיים משא״כ בימינו כנז' בזה. ויש עוד להביא ראיות מכמה דוכתי לזה, ואמנם לעניננו תראה גם כן לענין אבנים המקורזלות להכניס בשבת בבית הכסא ואמרי' בשבת (דף פ"א ע"א) ג' אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא ואפילו למה דאמרי' שם כמלא היד ואפילו הן ד' או ה' כפירש"י שם וכן פסק הרמב"ם (פכ"ו מהל' שבת) ובש"ע או"ח (סימן שי"ב סעיף א') מובן לכל מי שיש לו מוח בקדקדו וידוע לכל כי בגופין שלנו אם יקנחו באבנים מקורזלות אז יהיה תרתי לריעותא כי יקלקלו העור למטה ויעשו צרבת בשיני הכרכשתא ויסתכנו ח"ו. וגם לא יוכלו לקנח כראוי באבנים וישאר צואה משהו בפי הטבעת אשר מעכב שם במשהו אפילו הוא מכוסה וכדפסקינן בש"ע או"ח (סי' ע"ו סעיף ה') ועי"ש במג"א (ס"ק ח') אלא ודאי דעורות בני אדם בדורותם היו עבות וקשות ע"כ יוכלו לקנח באבנים וגם לנקות היטב ולא נתקלקל העור בפי הטבעת על ידי העברת ושפשוף האבנים עליהם, והא ראי' ברורה לזה מש"ס חולין (דף קכ"ב ע"א) אמר עולא עור אדם טהור ומ"ט אמרו טמא גזרה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטוחין פירש"י למטה ולקתדרא לישב עליהן ששוטחין עור על גבי מטה במקום חבלים ומובן לכל כי בזמנינו עור אדם שמת לא יצלח לשום מלאכה רק יסרח וירקב ואם יקחו ממנו לעובדו לא ישאר ממנו מאומה (מפני דקותו) בפרט לזמן מרובה להשתמש בו במקום חבלים כנ״ל ולקתדרא לא יצלח מפני דקותו ויתעכל מיד, א"ו דבא זה ולימד על זה כי עורות בנ"א שלהם בדורותם היו עבים וחזקים מאוד כי על כן היו מקנחים ג"כ באבנים מקורזלות כנ"ל, ועל כן אין ללמוד ג"כ מדורות הרמב"ם ז״ל לענין לפנות ולבדוק את עצמו הרבה פעמים ביום כנ"ל ועי' בתוס' מ"ק (י"א) דברפואות וטבעיים נשתנו בזמה"ז עי"ש: