שֶׁתְּהֵא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ וְנִזּוֹנֵית מִנְּכָסָיו כָּל זְמַן אַלְמְנוּתָהּ · פא
הִיא טוֹעֶנֶת שֶׁלֹּא נָתְנוּ לָהּ מְזוֹנוֹת וְהֵם טוֹעֲנִים שֶׁנָּתְנוּ, עַל הַיּוֹרְשִׁים לְהָבִיא רְאָיָה, וְאִם אֵין לָהֶם נִשְׁבַּעַת הִיא הֶסֵּת וְנוֹטֶלֶת, וְעַל מְזוֹנוֹת שֶׁלֶּעָתִיד נֶאֱמֶנֶת לִטֹּל בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, אֲבָל אִם נִשֵּׂאת וְתוֹבַעַת מְזוֹנוֹת שֶׁהָיוּ חַיָּבִים לָהּ הַיּוֹרְשִׁים בֶּעָבָר עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה, וְאִם אֵין לָהּ, נִשְׁבָּע הַיּוֹרֵשׁ הֶסֵּת וְנִפְטָר מִלִּתֵּן לָהּ.
{כך פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ח הלכה כ"ז ושורש דין זה בגמרא כתובות צו. "בעי רבי יוחנן יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה, נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראיה, או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה, תא שמע דתני לוי, אלמנה כל זמן שלא ניסת על היתומים להביא ראיה, ניסת, עליה להביא ראיה" וכן פסק מרן בשו"ע סימן צ"ג סעיף ט"ו.}