שֶׁתְּהֵא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ וְנִזּוֹנֵית מִנְּכָסָיו כָּל זְמַן אַלְמְנוּתָהּ · עט
אִם הָלְכָה הָאַלְמָנָה וְתָבְעָה כְּתֻבָּתָהּ בְּבֵית דִּין, אִבְּדָה זְכוּתָהּ לִמְזוֹנוֹת וּמָדוֹר מִן הַיּוֹרְשִׁים, אוּלָם אִם תָּבְעָה כְּתֻבָּתָהּ מִטַּעַם שֶׁהַיּוֹרְשִׁין קִצְּצוּ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ אוֹ שֶׁהִטְעוּהָ בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה לוֹמַר שֶׁאָדָם פְּלוֹנִי חָפֵץ בָּהּ לִשָּׂאֶנָּה, כָּל עוֹד לֹא גָּבְתָה כְּתֻבָּתָהּ בְּפֹעַל הֲרֵי זוֹ לֹא אִבְּדָה זְכוּתָהּ לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ וְלִהְיוֹת נִזּוֹנֵית מִנְּכָסָיו שֶׁל מִי שֶׁהָיָה בַּעֲלָהּ.
{בגמרא כתובות נד. "אמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות", וכן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ח הלכה א´ וכן הוא במרן השו"ע סימן צ"ג סעיף ה´ ודוקא כשתבעה בבית דין, שאם תבעה שלא בבית דין לא אבדה מזונותיה כך הוא בגמרא וכן כתב הרב המגיד שם.}
פ
אִם נִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר, אִבְּדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ מִיּוֹרְשֵׁי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אֵינָהּ נִקְרֵאת אַלְמְנָתוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן אֶלָּא אֵשֶׁת הַשֵּׁנִי.
{גמרא כתובות נד. "אמר רב נחמן אמר שמואל תבעוה לינשא ונתפייסה אין לה מזונות... זינתה אין לה מזונות... כיחלה ופירכסה אין לה מזונות... ולית הלכתא ככל הני שמעתתא". וכן דעת הרי"ף והרמב"ם שאפילו נתפייסה יש לה מזונות עד שתתקדש ומשנתקדשה לאחר נקראת עתה אשת פלוני ולא אלמנה, והרי התנאי למזונותיה היה כל "ימי מיגר אלמנותך" ועתה אינה אלמנה, וכאמור. וכן נפסק להלכה בשו"ע סימן צ"ג סעיף ז´ וכתב הרמ"א דמיד שעשתה שידוך הפסידה מזונותיה וכתב על זה הגר"א טעם דכבר הפקיעה עצמה מכבוד בעלה ויש לומר שכל זה בזמנם שהיה השידוך דבר יותר מחייב ממה שנהוג עכשיו, אבל בזמן הזה שמשתדכים ונפרדים ואין נהוג להטיל על זה קנסות וחרמות, עד שאינה נשאת ממש לשני לא הפקיעה עצמה מכבודו של ראשון, ומכל מקום נראה שלאשכנזים יכול המוחזק לטעון בזה קים לי, והמוחזק במקרה זה היא האלמנה.}