שֶׁתְּהֵא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ וְנִזּוֹנֵית מִנְּכָסָיו כָּל זְמַן אַלְמְנוּתָהּ · עח
אִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם בִּזְמַן נִשּׂוּאִין לְבַטֵּל זְכוּת זוֹ שֶׁל הָאִשָּׁה, הֲרֵי תְּנָאָם קַיָּם וּתְנַאי בֵּית דִּין בָּטֵל, שֶׁהֲרֵי הוּא תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן וְכָל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר נִשּׂוּאֵיהֶם אִם מָחֲלָה הָאִשָּׁה עַל זְכוּת זוֹ מְחִילָתָהּ קַיֶּמֶת, וּלְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעֲלָהּ גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ מִנִּכְסֵי בַּעֲלָהּ וְהוֹלֶכֶת לָהּ.
{כן פסק מרן בשו"ע סימן צ"ג סעיף א´ והדברים פשוטים שהרי כל תנאי שבממון קים ולענין מחילה אם רוצה למחול זכותה מסיבה כל שהיא ודאי שזו זכותה ומתבארים הדברים בשו"ע אבע"ז סימן ק"ה סעיף ד´ והוא מגמרא כתובות נג. "אמר רבא פשיטא מוכרת כתובה לאחרים יש לה כתובת בנין דכרין, מאי טעמא זוזי אנסוה, מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין, מאי טעמא, אחולי אחילתא".}