שכחה מתי הייתה תחילת הראיה האחרונה
ח
אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ (רֹב הַנָּשִׁים כַּיּוֹם אֵין וִסְתָּן קָבוּעַ) וְשָׁכְחָה בְּאֵיזֶה יוֹם רָאֲתָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְחַשֵּׁב אֶת שְׁלֹשֶׁת הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁל עוֹנָה בֵּינוֹנִית, וֶסֶת הַהַפְלָגָה וּוֶסֶת הַחֹדֶשׁ, אֵינָהּ צְרִיכָה לָחוּשׁ וְלִפְרֹשׁ בְּיָמִים אֲחֵרִים, וְאִם זוֹכֶרֶת בְּאֵיזֶה יוֹם רָאֲתָה אֲבָל שָׁכְחָה אֶת וֶסֶת הַהַפְלָגָה הָאַחֲרוֹן שֶׁצְּרִיכָה לָחוּשׁ לוֹ, תָּחוּשׁ לְעוֹנָה בֵּינוֹנִית וּוֶסֶת הַחֹדֶשׁ בִּלְבַד. וְרָאוּי לִנְהֹג שֶׁהָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה יְסַמְּנוּ אֶצְלָם אֶת תַּאֲרִיךְ תְּחִלַּת הָרְאִיָּה וְעוֹנָתָהּ, יוֹם אוֹ לַיְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר וּוַדַּאי לָהֶם, בְּאֵילוּ זְמַנִּים חָלִים תַּאֲרִיכֵי הַפְּרִישָׁה.
{חוות דעת (סימן קפ"ד בבאורים סס"ק ד) כתב שאפילו אם היה לה וסת קבוע בין אותם ימים ושכחה איזה יום הוא מותרת בכל אותם ימים, משום דקיימ"ל וסתות דרבנן.
וכן כתב בשו"ת יד יוסף שאשה ששכחה יום וסתה מותרת לשמש בכל יום, ואין לחוש שמא היום הוא סמוך לוסת, משום דאזלינן בתר רוב ימים, וכן הוא במשמרת הטהרה ע"מ עה-עט.}
ט
דִּין אִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה וְכֵן דִּין אִשָּׁה זְקֵנָה נִתְבָּאֲרוּ בְּסוֹף הַפֶּרֶק הַקּוֹדֵם.