כשיש ספק מתי התחילה הראיה
ז
קָמָה בַּבֹּקֶר וְרָאֲתָה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָתַי הִתְחִילָה הָרְאִיָּה, אִם בְּעוֹנָה זוֹ שֶׁל יוֹם אוֹ בָּעוֹנָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁהִיא לַיְלָה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא לְעוֹנָה שֶׁל יוֹם בִּלְבַד.
וְכֵן בְּרָאֲתָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, הֱיוֹת וְהוּא לְאַחַר הַשְּׁקִיעָה חוֹשֶׁשֶׁת לְעוֹנַת לַיְלָה בִּלְבַד.
{מקור הדין בראב"ד בספרו בעלי הנפש והביא הראב"ד שני י"א אחד שאוסר גם את הלילה שקדם להנץ החמה והשני אוסר רק את היום, בגרסת הראב"ד שהייתה לפני תורת השלמים אסר הראב"ד את הלילה גם כן, והסכים הרז"ה עם הרא"ש וכן רבנו ירוחם, והכריעו שאין לאוסרה בעונת הלילה, וכן פסק מרן השו"ע בסימן קפ"ד סעיף ד´, וזה מטעם שוסתות דרבנן ופרישה סמוך לוסתה דרבנן וספק בהם נידון לקולא, שהיום ודאי והלילה ספק וספקא דרבנן לקולא, כאמור.
הדין של רואה בבין השמשות מקורו מהש"ך סימן קפ"ד ס"ק יג´.}