שֶׁיִּהְיוּ בְּנוֹתָיו מִמֶּנָּה נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסָיו גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ אוֹ יִבְגְּרוּ · פה
אַף עַל פִּי שֶׁנִּזּוֹנֵית הַבַּת מִנִּכְסֵי אָבִיהָ, מַה שֶּׁמַּרְוַּחַת בַּעֲבוֹדָה שֶׁעוֹבֶדֶת וְכֵן מְצִיאָה שֶׁמָּצְאָה הֲרֵי הֵם שֶׁלָּהּ, וְאֵין דִּינָהּ בָּזֶה כְּאַלְמָנָה שֶׁנִּזּוֹנֵית מִן הַיּוֹרְשִׁים שֶׁמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶם, שֶׁבָּזֶה לֹא הוֹרִישׁ הָאָב זְכוּתוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵי בִּתּוֹ לְבָנָיו, וְהוּא מִטַּעַם שֶׁנּוֹחַ לוֹ בְּהַרְוָחָה שֶׁלָּהּ.
{בגמרא כתובות מג. "בעא מיניה רבי אבינא מרב ששת בת הניזונת מן האחים מעשה ידיה למי... אמר רב יהודה אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה, אמר רב כהנא מאי טעמא דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, אותם לבניכם, ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו" וכן פסקו הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ט הלכה י´ ומרן השו"ע בסימן קי"ב סעיף ב´.}