שֶׁיִּהְיוּ בְּנוֹתָיו מִמֶּנָּה נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסָיו גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ אוֹ יִבְגְּרוּ
פד
עוֹד מִתְּנָאֵי הַכְּתֻבָּה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, שֶׁאָדָם הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה מִתְחַיֵּב לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁהַבָּנוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ לוֹ מִמֶּנָּה יִהְיוּ נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסָיו עַד שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ אוֹ יִבְגְרוּ, וּכְכָל שְׁאָר תְּנָאֵי הַכְּתֻבָּה תְּנַאי זֶה חָל בֵּין אִם כְּתָבוּהוּ בַּכְּתֻבָּה וּבֵין אִם לֹא, וּבֵין אִם יָדְעוּ עַל תְּנַאי זֶה אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ, שֶׁתְּנַאי זֶה חָל עַל כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם אַחֶרֶת.
{שורש דין זה בגמרא כתובות נב: "מתניתין, לא כתב לה... בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין, חייב, שהוא תנאי בית דין".
ובדף נג: "רב אמר עד דתלקחן לגוברין" כתנאי, עד מתי הבת ניזונת עד שתארס, משום רבי אלעזר אמרו עד שתבגר" וכן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ט הלכה י´ "ומתנאי כתובה שתהיינה הבנות ניזונות מנכסי אביהן אחר מותו עד שיתארסו או עד שיבגרו, בגרה הבת אף על פי שלא נתארסה, או נתארסה אף על פי שלא בגרה אין לה מזונות". וכן פסק מרן בשו"ע אבע"ז סימן קי"ב סעיף א´.}
פה
אַף עַל פִּי שֶׁנִּזּוֹנֵית הַבַּת מִנִּכְסֵי אָבִיהָ, מַה שֶּׁמַּרְוַּחַת בַּעֲבוֹדָה שֶׁעוֹבֶדֶת וְכֵן מְצִיאָה שֶׁמָּצְאָה הֲרֵי הֵם שֶׁלָּהּ, וְאֵין דִּינָהּ בָּזֶה כְּאַלְמָנָה שֶׁנִּזּוֹנֵית מִן הַיּוֹרְשִׁים שֶׁמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶם, שֶׁבָּזֶה לֹא הוֹרִישׁ הָאָב זְכוּתוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵי בִּתּוֹ לְבָנָיו, וְהוּא מִטַּעַם שֶׁנּוֹחַ לוֹ בְּהַרְוָחָה שֶׁלָּהּ.
{בגמרא כתובות מג. "בעא מיניה רבי אבינא מרב ששת בת הניזונת מן האחים מעשה ידיה למי... אמר רב יהודה אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה, אמר רב כהנא מאי טעמא דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, אותם לבניכם, ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו" וכן פסקו הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ט הלכה י´ ומרן השו"ע בסימן קי"ב סעיף ב´.}
פו
הוֹלִיד בַּת בְּלֹא שֶׁנָּשָׂא אֶת אִמָּהּ תְּחִלָּה, הֱיוֹת וְאֵין לְאִמָּהּ כְּתֻבָּה וּתְנָאֶיהָ אֵין לַבַּת מְזוֹנוֹת לְאַחַר מִיתַת הָאָב, אֲבָל בְּחַיָּיו הֱיוֹת וּמוֹדֶה שֶׁהִיא בִּתּוֹ הֲרֵי זֶה נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בִּסְעִיף מ"א.
{מקור הדין בגמרא כתובות נג: "בעי רבי אלעזר בת שניה יש לה מזונות או אין לה מזונות, כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני או דלמא אמה דעבדה איסורה קנסוה רבנן, איהי דלא עבדה איסורה לא קנסוה רבנן, תיקו, בעי רבא בת ארוסה... תיקו, בעי רב פפא בת אנוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות... תיקו" וכתבו הפוסקים שהיות וכל אלו הקושיות נסתיימו בתיקו, והוא ספק בממון, הוי לקולא לנתבע שהיורש מוחזק ואין להוציא מידו, ואין לאלו הבנות מזונות לאחר מיתת אביהן. וכן פסק הרמב"ם בפרק י"ט הלכה י"ד, ומרן השו"ע בסימן קי"ב סעיף ה´.}