שזוכה הבעל בפירות נכסי האשה
צז
הַזְּכוּת הַשְּׁלִישִׁית שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים לַבַּעַל בִּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה הִיא שֶׁפֵּרוֹת הַיּוֹצְאִים מִנִּכְסֵי אִשְׁתּוֹ בֵּין שֶׁהַנְּכָסִים מִטַּלְטְלִין כְּמוֹ כְּלֵי רֶכֶב וּבֵין שֶׁהֵם נִכְסֵי דְּלָא נַיְדֵי כְּמוֹ שָׂדֶה, מַטָּע, דִּירָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׂכִּירָהּ וְכַדּוֹמֶה, הֲרֵי הֵם שֶׁל הַבַּעַל. שֶׁרְכוּשׁ הָאִשָּׁה, בֵּין שֶׁהָיָה בְּיָדָהּ כְּשֶׁנִּשְּׂאָה וּבֵין שֶׁבָּא לְיָדָהּ לְאַחַר שֶׁנִּשְּׂאָה, הֲרֵי נֶחְלָק הוּא בִּכְלָלוּת לִשְׁנֵי סוּגִים, הָאֶחָד, נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, וְהֵם נְכָסִים שֶׁשָּׁמוּ אוֹתָם בַּכְּתֻבָּה וַהֲרֵי הֵם בִּרְשׁוּת הַבַּעַל הֵם וּפֵרוֹתֵיהֶם, וְאִם תִּתְאַלְמֵן אוֹ תִּתְגָּרֵשׁ הָאִשָּׁה הֲרֵי הִיא לוֹקַחְתָּן לִרְשׁוּתָהּ אוֹתָם אוֹ שָׁוְיָם הַכַּסְפִּי בָּעֵרֶךְ שֶׁהָיוּ שָׁוִים כְּשֶׁהִכְנִיסָה אוֹתָם בַּחֻפָּה לִרְשׁוּת בַּעֲלָהּ. הַשֵּׁנִי, נִכְסֵי מְלוֹג הֲרֵי הֵם בִּרְשׁוּת הָאִשָּׁה עַד שֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ תִּתְגָּרֵשׁ, שֶׁאָז נוֹטַלְתָּן כְּמוֹת שֶׁהֵם עַכְשָׁו, שֶׁהֲרֵי לֹא קִבֵּל הַבַּעַל עֲלֵיהֶם אַחֲרָיוּת בַּכְּתֻבָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בִּרְשׁוּתָהּ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵינָהּ רַשָּׁאִית לְמָכְרָם בְּלֹא רְשׁוּת הַבַּעַל, וְכָל פֵּרוֹת וּרְוָחִים שֶׁיִּהְיוּ נְכָסִים אֵלּוּ מְפִיקִים יִהְיֶה הַבַּעַל נוֹטְלָם, וְכֵן מָמוֹן שֶׁבְּיַד הָאִשָּׁה יֵשׁ לוֹ דִּין נִכְסֵי מְלוֹג, הַקֶּרֶן שַׁיָּךְ לָאִשָּׁה וּפֵרוֹת שַׁיָּכִים לַבַּעַל.
{ויש בתקנה זו חילוקים ומחלוקות והלכות הרבה, ואין כוונתינו בחיבור זה להאריך. ומקור הדין בגמרא כתובות מו: "מתניתין, ... יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה" ובדף מז: "תנו רבנן, תקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה ופרקונה תחת פירות, וקבורתה תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות... אמר אביי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי" וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות אישות הלכה ז´ "כל נכסים שיש לאשה בין נכסי צאן וברזל בין נכסי מלוג הבעל אוכל כל פרותיהן בחייה, ואם מתה בחיי בעלה, יורש בעלה הכל, לפיכך אם מכרה האשה נכסי מלוג אחר שנשאת אע"פ שאותם הנכסים נפלו לה קודם שתתארס הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות כל ימי חייה, אבל לא גוף הקרקע שאין לו כלום בגוף נכסי מלוג עד שתמות, מתה בחייו, מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים, ואם הדמים שלקחה, מיד הלקוחות קיימין בעצמן מחזירן ללקוחות ואינו יכול לומר שמא מציאה הן".
וכן פסק מרן בשו"ע סימן ס"ה סעיף א´, ובסימן פ"ח באר מרן השו"ע כיצד נוטלת האלמנה או הגרושה את נכסיה.}