אור ברסלב
נישואין ואישות שזוכה הבעל בירושת אשתו › קי

נישואין ואישות

שזוכה הבעל בירושת אשתו · קי

קט

עוֹד הוּא בִּכְלַל דָּת יְהוּדִית אֹפֶן וְדַרְכֵי הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁנָּהֲגוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת מֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת, שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֶׂיהָ וְדִבּוּרָהּ בֵּין בַּבַּיִת וּבֵין בַּחוּץ בִּצְנִיעוּת וּבְחָכְמָה, וְהַפּוֹרֶצֶת גְּדֵרוֹת הֲרֵי הִיא עוֹבֶרֶת עַל דָּת יְהוּדִית וְהִפְסִידָה מַה שֶּׁהִקְנוּ לָהּ חֲכָמִים וּמַה שֶּׁהִקְנָה לָהּ בַּעֲלָהּ. וּמַה הִיא פְּרִיצַת הַגָּדֵר, אִם יָצְאָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּכִסּוּי רֹאשׁ שָׁקוּף שֶׁהַשְּׂעָרוֹת נִרְאוֹת מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁחוֹשֶׂפֶת שָׁם זְרוֹעוֹתֶיהָ לְהַרְאוֹתָם לִבְנֵי אָדָם, אוֹ שֶׁמְּפַטְפֶּטֶת עִם הַבַּחוּרִים בִּדְבָרִים יְתֵרִים שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, אוֹ שֶׁמְּבַזָּה אֶת בַּעֲלָהּ בְּקוֹל רָם כְּשֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִסְקֵי תַּשְׁמִישׁ עַד שֶׁנִּשְׁמָע קוֹלָהּ אֵצֶל שְׁכֵנוֹתֶיהָ, אוֹ מְקַלֶּלֶת אֲבִי בַּעֲלָהּ בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ, הָעוֹשָׂה אַחַת מֵאֵלּוּ וּרְגִילָה בָּהּ הֲרֵי הִיא מִן הָעוֹבְרוֹת עַל דָּת יְהוּדִית, וְיוֹצֵאת בְּלֹא כְּתֻבָּה וְכַנַּ"ל.

{ראה ביאורים לסעיף קט, עוד הוסיפו חכמים או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או לחיה כדרך שעושות העכו"ם הפרוצות, כלומר שתולה פרח ורד כנגד פניה למשוך תשומת לב, ויש בזה פרושים נוספים. וכן הורו בזה חכמים שגם התובעת תשמיש מבעלה בקול רם עוברת על דת יהודית ולא כתבתיו בתוך ההלכה שלנו משום שאינו מצוי, מה שאין כן הצועקת ומבזה בעלה בזמן תשמיש עד שקולה נשמע אל מחוץ לביתה שהוא בעוונות מצוי יותר, וממתנת עד שבעלה יצטרך לאותו דבר כדי שתוכל לצעוק ולבזות אותו או לדרוש ממנו כך וכך הרי זו האשה ודאי מדבקת נפשה אל עמקי הסטרא אחרא ואם לא תמהר להיפרד מהרגל רע זה אין ספק שתתעבר בה רוח טומאה משורש פלונית שנקראת על שם היללה והצעקה שתפתה אותה להמשיך בדרכה וללכת מדחי אל דחי.

ואם טענתה כנגדו שאינו משמש בצניעות או שלפי דעתה היה צריך להיות פרוש יותר, גם זו אם מרימה קולה עד ששומעות שכנותיה הרי גם זו עוברת על דת יהודית ויוצאת בלא כתובה. אלא כיצד תעשה, תאמר דבריה אליו בנחת ובקול תחנונים ותראה לו שרוצה בקרבתו ובטובתו אך גם מצפה בסבלנות שיתחזק בדרכי הצניעות, אם התחזק והשתנה לטובה מה טוב, ואם לא, או שתשתוק ותחיה עמו כרצונו, או שתתגרש ותלך ממנו. אבל אם נשארת עמו ומריבה עמו בכל תשמיש הרי היא גרועה מן הצעקנית הנ"ל, שההיא דבוקה במות וזו רעה ממות. וכל זה כששומר בעלה על דיני טהרת המשפחה, שאם אינו שומר ובא עליה בנדתה ודאי שכופין אותו לגרשה ונוטלת כתובה כמו שבארנו לעיל בסעיף ק"ו, ולענין המשמש שלא בצניעות, כבר כתבנו בזה לעיל פרק כ"ב בסעיפים ע´ עד ע"ג.}

קיא. הַמְּזַנָּה תַּחַת בַּעֲלָהּ, גַּם הִיא, כָּאָמוּר, יוֹצֵאת בְּלֹא כְּתֻבָּה, בְּלֹא תּוֹסֶפֶת וּבְלֹא תְּנָאֵי כְּתֻבָּה, וְנִתְבָּאֵר דִּינָהּ לְעֵיל בְּפֶרֶק כ"ב בְּכַמָּה וְכַמָּה סְעִיפִים.

קיב. הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה אוֹ עַל דָּת יְהוּדִית אוֹ מִי שֶׁרָאוּהָ שֶׁעָשְׂתָה דָּבָר מְכֹעָר שֶׁדִּבַּרְנוּ בְּדִינָהּ בְּפֶרֶק כ"ב סְעִיף י"ט, אֵין בֵּית הַדִּין כּוֹפִין אֶת בַּעֲלָהּ לְגָרְשָׁהּ, שֶׁאִם רָצָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִחְיוֹת עִמָּהּ רַשַּׁאי הוּא, אֶלָּא שֶׁכָּל אֵלּוּ הַנָּשִׁים הִפְקִיעוּ מֵהֶן חֲכָמִים אֶת כְּתֻבָּתָן, שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים כְּתֻבָּה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, וְאִלּוּ לְאֵלּוּ הַנָּשִׁים לֹא חָשׁוּ חֲכָמִים, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הִיא לְגָרְשָׁהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב דְּבָרִים כ"ד א´ "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת...", אֶלָּא שֶׁאֵין בֵּית דִּין כּוֹפִין עַל כָּךְ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

{בגמרא כתובות קא. "נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה, כגון עוברת על דת וחברותיה אין להם תוספת, וכל שכן מנה, מאתים, והיוצאת משום שם רע נוטלת מה שלפניה ויוצאה". וברמב"ם בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה ט"ז "עוברת על דת משה או על דת יהודית, וכן זאת שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא, אלא, אם רצה לא יוציא, ואף על פי שלא הוציא אין להן כתובה...", וכן פסק מרן השו"ע בסימן קט"ו סעיף ה´ "כל אלו אין להם לא עיקר כתובה ולא תנאי כתובה ולא תוספת...". ובשו"ת יביע אומר חלק שלישי אבע"ז סימן כ"א אות ט´ מביא הרב שדעת הרשב"א שאף על פי שאין כופין לגרש מי שעוברת על דת משה ויהודית, מכל מקום מצוה על בעלה לגרשה ושכן דעת הר"ן ורמב"ן ומאירי ותרומת הדשן.}

קיג. בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁבְּרֹב הַמִּקְרִים אֵין בֵּית דִּין כּוֹפֶה מַתַּן גֵּט עַל הַבַּעַל וְלֹא קַבָּלַת גֵּט עַל הָאִשָּׁה, נִצְרָכִים בְּנֵי הַזּוּג לַעֲרֹךְ בֵּינֵיהֶם הֶסְכֵּם גֵּרוּשִׁין שֶׁבּוֹ יְסַכְּמוּ בֵּינֵיהֶם כֵּיצַד הֵם מְחַלְּקִים אֶת הָרְכוּשׁ וְהַמָּמוֹן בְּאֹפֶן שֶׁשְּׁנֵיהֶם יִתְרַצּוּ לְקִיּוּם מַהֲלַךְ הַגֵּרוּשִׁין, וְלָכֵן אֲפִלּוּ אִם עַל פִּי הַדִּין אֵין זַכַּאי אֶחָד מִן הַצְּדָדִים לְמָמוֹן אוֹ לִרְכוּשׁ אֵיזֶה שֶׁהוּא, הֲרֵי מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְפּוֹת עָלָיו לְהִתְגָּרֵשׁ יֵשׁ צֹרֶךְ לְהִשְׁתַּוּוֹת עִמּוֹ בְּעִנְיַן הַמָּמוֹנוֹת שֶׁיְּקַבֵּל גַּם מַה שֶּׁמִּן הַדִּין לֹא הָיָה מַגִּיעַ לוֹ, וּמִזֶּה נוֹבֵעַ הַשֹּׁנִי בֵּין הַמְּצִיאוּת לְבֵין עִקַּר הַדִּין. וְהוּא פֶּתַח וּמִכְשׁוֹל חָמוּר שֶׁדַּרְכּוֹ מַכְנִיסִים בְּנֵי הַזּוּג עוֹרְכֵי דִּין אוֹ טוֹעֲנִים רַבָּנִיִּים שֶׁיּוֹצִיאוּ מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר וְאִם לֹא לֹא יַסְכִּימוּ לַגֵּט, וְאִלּוּ עוֹרְכֵי הַדִּין מְסַכְסְכִים בֵּין בְּנֵי הַזּוּג עוֹד יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, וְעַל כָּל דִּיּוּן נוֹסָף בְּבֵית הַדִּין גּוֹבִים סְכוּם רַב, וּמַתַּן הַגֵּט נִדְחֶה וְנִדְחֶה וְיוֹצְאִים מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה מִכְשׁוֹלוֹת גְּדוֹלִים, וּלְבַסּוֹף כְּשֶׁנִּפְרָדִים, נִפְרָדִים בְּשִׂנְאָה גְּדוֹלָה. וְלָכֵן זוּג שֶׁהֶחְלִיטוּ לְהִפָּרֵד זֶה מִזּוֹ בְּגֵט וְאֵינָם מְחַפְּשִׂים לִגְזֹל זֶה אֶת זוֹ שֶׁלֹּא כַּדִּין, יִמָּנְעוּ מִלִּשְׂכֹּר עוֹרְכֵי דִּין אוֹ טוֹעֲנִים רַבָּנִיִּים, אֶלָּא יִבְחֲרוּ לָהֶם רַב דַּיָּן הַמֻּסְכָּם עַל שְׁנֵיהֶם שֶׁיַּעֲרֹךְ בֵּינֵיהֶם הֶסְכֵּם גֵּרוּשִׁין כַּדָּת וְכַדִּין וְיִזְכּוּ עַל יְדֵי כָּךְ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, וְיִמָּנַע מֵהֶם אִבּוּד מָמוֹן רַב שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ וְיִזְכּוּ שֶׁיִּהְיֶה מַתַּן הַגֵּט הַרְבֵּה יוֹתֵר בִּזְרִיזוּת וּבְפָחוֹת חִכּוּכִים וְשִׂנְאָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר משלי י´ ט´ "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ", וּכְתִיב משלי ב´ כ´ "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר".

עַד כָּאן דִּבַּרְנוּ בְּהִלְכוֹת כְּתֻבּוֹת, שֶׁהֵן שֹׁרֶשׁ הַחִיּוּבִים וְהַזְּכֻיּוֹת בֵּין בְּגוּף וּבֵין בְּמָמוֹן שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁתְּחִלָּתָם בִּנְתִינַת הַקִּדּוּשִׁין מִתַּחַת לַחֻפָּה וְסוֹפָם לְאַחַר אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים, אוֹ לְאַחַר מַתַּן גֵּט, וּבַפֶּרֶק הַבָּא נְדַבֵּר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין.

תוכן העניינים

נישואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה