פצעים, תחבושת וגבס · לו
הַדִּין בִּתְפָרִים קַל מִדִּין קוֹץ הַתָּחוּב בַּבָּשָׂר, שֶׁהֲרֵי בִּתְפָרִים נִיחָא לָהּ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת, וְהוּא וַדַּאי בְּמִעוּט הַגּוּף, וְאִם הוּא בְּתוֹךְ הַפֶּה הוּא תַּרְתֵּי דְּרַבָּנָן גַּם מִעוּט הַגּוּף וְגַם צָרִיךְ לִהְיוֹת רָאוּי לְבִיאַת מַיִם מִדְּרַבָּנָן, וְלָכֵן אֵין הַתְּפָרִים חוֹצְצִים. אוּלָם, אִם כְּבָר הָיָה אִחוּי מֻשְׁלָם שֶׁל הַפֶּצַע וְלֹא נוֹתַר אֶלָּא לְהָסִיר אֶת הַתְּפָרִים עַתָּה וַדַּאי מַקְפִּידָה עֲלֵיהֶם לַהֲסִירָם, וְאִם הֵם תְּפָרִים הַנִּרְאִים וּבוֹלְטִים מֵעַל הָעוֹר תְּסִירֵם וְאַחַר כָּךְ תִּטְבֹּל.
{מה שכתבנו שבית הסתרים צריך שיהיה ראוי לביאת מים לדעת הרמב"ן רשב"א וריטב"א הוא מדרבנן ולדעת התוס´ הוא מדאורייתא אלא שהאחרונים מפרשים דעת התוספות שמדברים באופן שבית הסתרים משלים לחוצץ אחר להיות רוב הגוף, אבל כשהוא לעצמו, אינם חולקים על הרמב"ן רשב"א וריטב"א ובזה גם הם סוברים שראוי הוא מדרבנן.}