עניני אכילה ושתיה · כז
נָהֲגוּ הָאַשְׁכְּנַזִּים לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא יֹאכַל מִשִּׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁל אִשְׁתּוֹ נִדָּה בְּפָנֶיהָ, וְכֵן כָּתַב רמ"א בְּשֵׁם י"א, וּלְדַעַת מָרָן הַב"י מֻתָּר לֶאֱכֹל שִׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁלָּהּ וְכָךְ מִנְהַג הַסְּפָרַדִּים, וּלְכֻלֵּי עַלְמָא אִם טָעֲמָה הָאִשָּׁה תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשְּׁלָה לֹא נֶחְשָׁב כָּל הַשְּׁאָר שִׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁלָּהּ.
{בספר הפרדס כתב לאסור [אכילת שיורי מאכל] של אשתו נידה וכן בספר האורה ובמחזור ויטרי, אבל מרן הב"י הביא להלכה את האורחות חיים שהתיר וכ"כ מהריק"ש וכנה"ג שיש סברא לחלק בין אכילה לשתיה כי באכילה היות ואסור להם לאכול ביחד מקערה אחת כבר בזה יש היכר וא"צ להיכר נוסף וכ"כ בשו"ת יד אליהו מלובלין ועוד יש להוסיף שבשתית שיורי כוס מקפידים אנשים יותר והוי גילוי חיבה יותר אם שותה שיורי משקה שלה. [וטעימת התבשיל] אינה עושה את כל התבשיל לשיריים שלה כ"כ בספר דברי שאול ביוסף דעת (סימן קצ"ה).}