אור ברסלב
נישואין ואישות עניני אכילה ושתיה

נישואין ואישות

עניני אכילה ושתיה

איסור גילויי חיבה וקרוב דעת

טז

אִם אוֹכְלִים אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ נִדָּה עַל שֻׁלְחָן אֶחָד צְרִיכִים הֶכֵּר בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן כִּכַּר לֶחֶם שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ, קַנְקַן, כּוֹס, צְלוֹחִית וְכַדּוֹמֶה, אוֹ שֶׁכָּל אֶחָד יֹאכַל עַל מַפָּה נִפְרֶדֶת, אוֹ שֶׁאִם תָּמִיד יֵשׁ לָהֶם מְקוֹמוֹת קְבוּעִים, עַכְשָׁו יְשַׁנּוּ אֶת מְקוֹמָם.

וְכֵן לֹא יֹאכְלוּ מִצַּלַּחַת אַחַת אוֹ קְעָרָה אַחַת, אֶלָּא יִטְּלוּ מַה שֶּׁיִּרְצוּ מֵהַקְּעָרָה הַמֶּרְכָּזִית וְיָשִׂימוּ לִפְנֵיהֶם.

{במשנה שבת יא. "לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה". ופירש"י "וכל שכן טהור עם הזבה" וכ"כ הראב"ד ורב אחאי גאון, רמב"ן ורשב"א. ולדעת הרמב"ם ועוד ראשונים כל האיסור הוא כשאוכלים בקערה אחת. והם רש"י, מחזור ויטרי, רבי ישעיה מיטרני, רא"ש, ראבי"ה ואו"ז. ומרן השו"ע פסק בסימן קצ"ה סעיף ג´ "לא יאכל עימה על השולחן אלא אם כן יש איזה שינוי, שיהא שם דבר מפסיק בין קערה שלו לקערה שלה, לחם או קנקן או שיאכל כל אחד במפה שלו".}

יז

כָּל זֶה כְּשֶׁאוֹכְלִים בְּנֵי הַזּוּג לְבַדָּם, אֲבָל אִם מְסֻבִּין אֶל הַשֻּׁלְחָן אֲנָשִׁים נוֹסָפִים אוֹ אֲפִלּוּ בְּנֵי הַבַּיִת, אֵינָם צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר.

יח

וְכֵן אִם אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן גָּדוֹל וְיוֹשְׁבִים רָחוֹק זֶה מִזֶּה, יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בְּלֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם הֶכֵּר בֵּינֵיהֶם.

{כתבו מהריק´"ש והרא"ה שאם ישנם עוד מסובין אין צורך בהיכר. והרא"ה הוסיף שהיכר הוא דוקא כשיושבים סמוכים, ויוצא מזה שבשולחן גדול ושניהם אינם יושבים סמוכים מותר להם לאכול יחד בלא שיעשו היכר בינהם, אע"פ שאין מסובין נוספים.}

יט

לֹא יִשְׁתֶּה מִשִּׁיּוּרֵי כּוֹס שֶׁשָּׁתְתָה אִשְׁתּוֹ נִדָּה בְּפָנֶיהָ, שֶׁבָּזֶה הֲרֵי הוּא מַרְאָה לָהּ חִבָּה וְקֵרוּב דַּעַת הֶעָלוּל לְהָבִיא לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה.

{השאלתות כתב שלא ישתה משיורי כוס שלה, וכ"כ רבי אליעזר ממיץ בספר יראים שמשמע מההוא עובדא דתנא דבי אליהו... אכל עימי ושתה עימי, לעומתם דעת הרמב"ם, טור והרא"ש, רשב"א, רי"ו, סמ"ג וסמ"ק להתיר, בכל אופן בשו"ע פסק מרן בסימן קצ"ה סעיף ד´ "לא ישתה משיורי כוס ששתתה היא" וטעמו משום שנהגו להחמיר.}

כ

אִם הוּרַק הַכּוֹס לְכוֹס אַחֵר, וַאֲפִלּוּ הֻחְזְרוּ הַשְּׁיָרִים אַחַר כָּךְ לְאוֹתוֹ הַכּוֹס, מֻתָּר לָאִישׁ לִשְׁתּוֹתָם.

כא

אִם חָזַר וּמִלֵּא אֶת הַכּוֹס וְהוֹסִיף מַשְׁקֶה עַל שְׁיָרֶיהָ, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת אֶת אוֹתוֹ הַכּוֹס.

כב

אִם שָׁתָה אָדָם אַחֵר בֵּינֵיהֶם, מֻתָּר לַבַּעַל לִשְׁתּוֹת אַחֲרָיו שְׁיָרֵי מַשְׁקֶה שֶׁהִשְׁאִירָה אִשְׁתּוֹ.

כג

אִם שָׁתְתָה הָאִשָּׁה חֲצִי כּוֹס שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ, יָכוֹל הוּא לִשְׁתּוֹת שְׁיָרֶיהָ בְּפָנֶיהָ.

כד

אִם לֹא יוֹדֵעַ הָאִישׁ שֶׁאוֹתָם שִׁיּוּרֵי מַשְׁקֶה שֶׁבַּכּוֹס הִשְׁאִירָה אִשְׁתּוֹ, אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ עַל כָּךְ וְיָכוֹל לִשְׁתּוֹתָם.

כה

אִם יָצְאָה הָאִשָּׁה לְחֶדֶר אַחֵר וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה שִׁיּוּרֵי מַשְׁקֶה שֶׁלָּהּ בְּפָנֶיהָ מֻתָּר לִשְׁתּוֹתָם, וַאֲפִלּוּ אִם תַּחְזֹר הָאִשָּׁה אַחַר כָּךְ יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ.

{להתיר שיירי משקה שלה ע"י שיוסיף וימלא הכוס אסר הש"ך, ובספר שערי טהרה ובספר גופי הלכות, ביאור הלכה, ומהר"י יוזפא התירו, והיות ורוב הפוסקים מתירים לשתות שיירי כוס שלה, ומרן השו"ע אסר רק מכח המנהג הלכך בטעם כל שהוא יש להתיר. ומבואר במרדכי ומובא בדרכי משה ובספר בדי השולחן שאם הפסיק אדם אחר בינהם בשתית הכוס מותר לבעל להמשיך אחריו.

ההיתר שישתה שייריה אם לא שתתה את הכוס בפניו מובא במרדכי שבת פרק א´ סימן רל"ז וכן הביא רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (אה"ז סימן קי"א).

סעיף כ"ד יש להעמיד בשתתה בפניו והניחתו בין שאר כוסות ואינו יודע איזה מהם הוא שייריה, כי אם לא שתתה בפניו כבר הותר לו לשתות שייריה בסעיף כ"ג.

אם יצאה לחדר אחר יכול לשתות אחריה ולהמשיך בשתיתו אף אם חוזרת אח"כ, מקורו בראבי"ה (חלק א´ סימן קע"ג) שכתב שקבל מרבותיו להתיר בזה.}

כו

לְאִשָּׁה מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מִשִּׁיּוּרֵי כּוֹס שֶׁל בַּעֲלָהּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מַרְגִילַתּוּ לְהֶרְגֵּל עֲבֵרָה בְּדָבָר זֶה.

{המקור לזה בספר יראים (סי´ קצב), מרדכי (שבת פרק א´ סימן רל"ז), שו"ת תרומת הדשן סימן רנ"ב וכן רמ"א בהגה סימן קצה סעיף ד´.}

כז

נָהֲגוּ הָאַשְׁכְּנַזִּים לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא יֹאכַל מִשִּׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁל אִשְׁתּוֹ נִדָּה בְּפָנֶיהָ, וְכֵן כָּתַב רמ"א בְּשֵׁם י"א, וּלְדַעַת מָרָן הַב"י מֻתָּר לֶאֱכֹל שִׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁלָּהּ וְכָךְ מִנְהַג הַסְּפָרַדִּים, וּלְכֻלֵּי עַלְמָא אִם טָעֲמָה הָאִשָּׁה תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשְּׁלָה לֹא נֶחְשָׁב כָּל הַשְּׁאָר שִׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁלָּהּ.

{בספר הפרדס כתב לאסור [אכילת שיורי מאכל] של אשתו נידה וכן בספר האורה ובמחזור ויטרי, אבל מרן הב"י הביא להלכה את האורחות חיים שהתיר וכ"כ מהריק"ש וכנה"ג שיש סברא לחלק בין אכילה לשתיה כי באכילה היות ואסור להם לאכול ביחד מקערה אחת כבר בזה יש היכר וא"צ להיכר נוסף וכ"כ בשו"ת יד אליהו מלובלין ועוד יש להוסיף שבשתית שיורי כוס מקפידים אנשים יותר והוי גילוי חיבה יותר אם שותה שיורי משקה שלה. [וטעימת התבשיל] אינה עושה את כל התבשיל לשיריים שלה כ"כ בספר דברי שאול ביוסף דעת (סימן קצ"ה).}

כח

כָּל הַקֻּלּוֹת שֶׁמָּנִינוּ בִּסְעִיפִים כ´-כ"ה נוֹהֲגִים גַּם כֵּן בַּאֲכִילַת שִׁיּוּרֵי מַאֲכָלָהּ לַנּוֹהֲגִים בָּזֶה אִסּוּר.

{כך כתבו הט"ז, סדרי טהרה, תפארת צבי, חופת חתנים, מסגרת השולחן.}

תוכן העניינים

נישואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה