איסור גילויי חיבה וקרוב דעת
י
לֹא יְדַבֵּר עִמָּהּ בְּעִנְיְנֵי תַּשְׁמִישׁ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִידֵי עֲבֵרָה, וְכֵן לֹא יִשְׂחֹק וְיָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ בְּאֹפֶן שֶׁיִּגָּרְרוּ לְהִרְהוּרִים וְקֵרוּב דַּעַת. וְהוֹסִיפוּ רַבּוֹתֵינוּ, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, גְּדֵרוֹת וּסְיָגִים בְּדָבָר זֶה וְהַפְּרָטִים בָּהֶם מְרֻבִּים, וְאַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו לֵאמֹר אֵיךְ אוּכַל לַעֲמֹד בְּכָל פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת הָאֵלּוּ, כִּי הַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, וְהַמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה, מִלְּמַעְלָה. וְאַל יַשִֹיאֲךָ יִצְרְךָ לֵאמֹר כִּי הַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ וְתֹאמַר אֲנִי אֶעֱשֶׂה וְלֹא אֶחֱטָא, כִּי גַּם שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם בֶּן צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, אָמַר אַרְבֶּה וְלֹא אֶחְטָא וּלְבַסּוֹף חָטָא.
יא
הַנִּדָּה הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת, וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לְאִישׁ לְהִתְיַחֵד עִם אִשְׁתּוֹ נִדָּה שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁבָּא עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת, וְגַם הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת מֻתֶּרֶת לוֹ לְאַחַר שֶׁתִּסְפֹּר וְתִטְבֹּל, אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתְקְפֶנּוּ יִצְרוֹ לָבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה.
{רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד´ הלכה א´, גמ´ כתובות ד. שו"ע סימן קצ"ה וכן כתב מרן בב"י שכיון שיש היתר לאיסורו אין יצרו תקפו.}
יב
צָרִיךְ מְאֹד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְרַחֵק מִלָּלוּן בְּבֵית מְאָרְחִים, אִם אֵרוּחַ זֶה יִגְרֹם שֶׁהַבַּעַל וְהָאִשָּׁה הַדָּרִים בּוֹ יִתְבַּיְּשׁוּ מִלִּישֹׁן בְּיַחַד, וַאֲפִלּוּ אִם הָאִשָּׁה נִדָּה בְּאוֹתוֹ זְמַן.
{איתא בעירובין סג: "אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויים בה, עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, ואמר רב יוסף אפילו באשתו נידה" וכ"כ תוס´ יבמות סב: או"ז, רוקח והיינו טעמא מפני שהם בושים ממנו.}
יג
בְּחֻפַּת נִדָּה יִתֵּן הֶחָתָן אֶת הַטַּבַּעַת בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ שֶׁל הַכַּלָּה וְיִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהּ, וְהַכַּלָּה תַּמְשִׁיךְ אַחַר כָּךְ אֶת הַטַּבַּעַת לִמְקוֹמָהּ.
{באור זרוע (חלק א´ סוף סימן שמ"א) אומר הרב שבחופת נידה יקדשה החתן בעצמו ומקבלת הטבעת מידו שכיון שעדיין לא נתקדשה לו לית לן בה אם יגע בידה, ובשם הרשב"א התבאר שלא אסרו הושטה מיד ליד אלא באשתו נידה מפני שליבו גס בה ובקריבות מועטת איכא לימחש להרגל עבירה מה שאין כן בשאר נשים.}
יד
מֻתָּר לְאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ לִקְרֹא בְּסֵפֶר אֶחָד בִּזְמַן נִדּוּתָהּ, וְאֵין לָחוּשׁ בָּזֶה לְקֵרוּב דַּעַת, רַק שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בִּגְדֵיהֶם זֶה בָּזֶה.
טו
מֻתָּר לְאִישׁ לָתֵת לְאִשְׁתּוֹ מַתָּנָה בִּזְמַן נִדּוּתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת דִּבְרֵי חִבָּה וְאַהֲבָה, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְהֶרְגֵּל עֲבֵרָה. וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אוֹ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁבְּדָבָר זֶה יִפְרְצוּ אֶת גְּבוּלוֹת הַהֲלָכָה, יִדְחֶה אֶת מַתַּן הַמַּתָּנָה לַזְּמַן הַיּוֹתֵר טוֹב.
{כ"כ הכרתי ופלתי שמותר ליתן מתנה לאשתו נידה כי אין איסור בקירוב דעת אלא רק קירוב דעת המביא לידי גילוי ערוה.}