איסור הושטה מיד ליד
ד
אָסוּר לְהַעֲבִיר חֵפֶץ מִיָּדוֹ לְיָדָהּ, וַאֲפִלּוּ חֵפֶץ אָרֹךְ שֶׁוַּדַּאי שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל יְדֵי כָּךְ לִגַּע בִּבְשָׂרָהּ, כְּגוֹן סַפְסָל אוֹ עֶגְלַת תִּינוֹק, מִכָּל מָקוֹם בִּמְקוֹם צֹרֶךְ כְּשֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת מֻתָּר לַבַּעַל וְלָאִשָּׁה לְסַיֵּעַ זֶה לָזוֹ בַּהֲזָזַת חֵפֶץ אָרֹךְ, כְּגוֹן לְהַעֲלוֹת אוֹ לְהוֹרִיד עֶגְלַת תִּינוֹק מֵאוֹטוֹבּוּס אוֹ לְדִירָתָם וְלִסְמֹךְ בָּזֶה עַל הַפּוֹסְקִים הַמְּקִלִּים בְּכָךְ וּבִתְנַאי שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא לִנְגֹּעַ אֶחָד בַּשֵּׁנִי.
{לדעת הסמ"ג וסה"ת איסור הושטה מיד ליד הוא בכוס של ברכה כי יש בו צד חיבה אבל בשאר דברים מותר, לעומתם רמב"ן ורשב"א אסרו זאת מטעם שמא יגע בבשרה וכן פסק מרן השו"ע. ופסק בטהרת הבית שבשעת דחק אפשר לסמוך על הסמ"ג וסה"ת בכלי ארוך. ומובא על רש"י שהיה נזהר שלא למסור אפילו מפתח מידו לידה.}
ה
לִזְרֹק מִיָּדוֹ לְיָדָהּ אוֹ לְהֶפֶךְ יֵשׁ אוֹסְרִים וְיֵשׁ מַתִּירִים וְהַמַּחֲמִיר תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.
{לזרוק מידו לידה אסר המהר"מ מרוטנבורג. ובשו"ת רשב"ץ ומהריק"ש התירו זאת ומרן בשו"ע לא הזכיר זאת לאיסור.}
ו
בִּבְרִית מִילָה, אִם רוֹצִים הָאָב וְהָאֵם לְהַעֲבִיר אֶת הַתִּינוֹק מִיָּד לְיָד יַעֲשׂוּ זֹאת עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ בִּשְׁתֵּי כָּרִיּוֹת, שֶׁאֶחָד יֹאחַז בַּכָּרִית הַתַּחְתּוֹנָה וְהַשֵּׁנִי יִקַּח אֶת הַתִּינוֹק עִם הַכָּרִית הָעֶלְיוֹנָה, וְהָאַשְׁכְּנַזִּים מַחֲמִירִים בָּזֶה, וּלְמַעֲשֶׂה אַף פַּעַם לֹא רָאִינוּ שֶׁהָאָב לוֹקֵחַ אֶת הַתִּינוֹק מֵאִשְׁתּוֹ, אֶלָּא תָּמִיד הִגִּיעַ אֵלָיו דֶּרֶךְ אָדָם אַחֵר שֶׁהֵבִיא אֶת הַתִּינוֹק מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים.
ז
מֻתָּר לָקַחַת תִּינוֹק מִיָּדֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ נִדָּה כְּשֶׁהַתִּינוֹק כְּבָר גָּדוֹל מְעַט וְיוֹדֵעַ לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ מִידֵי הָאֵם לִידֵי הָאָב.
{בשו"ת התשב"ץ התיר זאת מטעם של החי נושא את עצמו, והיות וזו מחלוקת בראשונים שהרי רמב"ם ויראים פסקו להתיר למסור מידו לידה לכן בהצטרפות טעם כל שהוא להקל אפשר להתיר.}
ח
כָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְבָאֲרִים שֶׁאֵין לְהוֹשִׁיט מִיָּדוֹ לְיָדָהּ בִּזְמַן נִדּוּתָהּ בָּרוּר הוּא שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְגַם הִיא אֲסוּרָה לְהוֹשִׁיט אוֹ לָקַחַת מִיָּדוֹ.
ט
אִשָּׁה שֶׁנִּפְטְרָה בִּזְמַן נִדּוּתָהּ, פָּקְעוּ אִסּוּרֵי קְרִיבוֹת וּמֻתָּר לְבַעֲלָהּ לְטַפֵּל בָּהּ לְצָרְכֵי קְבוּרָתָהּ, אֶלָּא שֶׁמֵּחֲמַת צְנִיעוּת טוֹב יוֹתֵר שֶׁיְּטַפְּלוּ בָּהּ נָשִׁים.
{כן כתבו בשו"ת שמש צדקה ובשו"ת בית יצחק, ומה שאמרנו שמצד צניעות עדיף שיטפלו בה נשים כתב מרן השו"ע ביו"ד סימן שנ"ב סעיף ג´ "האיש אינו כורך ומקשר את האשה אבל האשה כורכת ומקשרת האיש" ובאר הש"ך הטעם משום הרהור. ונראה נכון מסברא לחלק בדעת מרן ולומר שבאשתו שנפטרה תביר ליביה ונכיס יצריה ואין לחוש לו להרהור באותה שעה.}