מתי יכולה אשה לתלות כתמה במכה שיש לה
ט
אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה וְרָאֲתָה דָּם וְיֵשׁ לָהּ מַכָּה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, יְכוֹלָה לִתְלוֹת רְאִיָּתָהּ בַּמַּכָּה אֲפִלּוּ אֵינָהּ יוֹדַעַת אִם מַכָּה זוֹ מוֹצִיאָה דָּם, וְלִרְוָוחָא דְּמִלְתָּא כְּשֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת אִם הִיא מוֹצִיאָה דָּם תֵּלֵךְ לְרוֹפְאָה אוֹ אָחוֹת, וְאִם יְאַשְּׁרוּ שֶׁאָכֵן מַכָּה זוֹ מוֹצִיאָה דָּם, תִּתְלֶה בְּמַכָּתָהּ. וּרְאֵה לְקַמָּן סְעִיף י"ב.
י
אִם כָּל זְמַן שֶׁהִיא בּוֹדֶקֶת בְּכָל הַחוֹרִים וְהַסְּדָקִים אֵינָהּ מוֹצֵאת כְּתָמִים כִּי אִם בְּמָקוֹם אֶחָד, בַּצְּדָדִים, יֵשׁ לִתְלוֹת שֶׁמִּמַּכָּה שֶׁבְּאוֹתוֹ צַד בָּא וְזֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת אִם מַכָּה זוֹ מוֹצִיאָה דָּם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מַרְגִּישָׁה בִּשְׁעַת בְּדִיקָה כְּשֶׁנּוֹגַעַת בְּצַד הַמָּקוֹם הַהוּא כּוֹאֵב לָהּ קְצָת וּבִשְׁאָר חוֹרִין וּסְדָקִין אֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב כְּלָל. וּרְאֵה עוֹד בִּסְעִיף י"ב.
{בנידה סו. "אם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה, אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא" ולדעת הרשב"א אינה צריכה לדעת אם מכתה מוציאה דם ופסק מרן כמותו בסימן קפ"ז ה´, וכן פסקו המאירי, הריטב"א והרדב"ז. ולתרומת הדשן והמרדכי צריך שתדע האשה שאכן מכתה מוציאה דם וכ"פ רמ"א בוסת שאינו קבוע. מה שכתבנו בסעיף י´ הוא דעת מרן בסימן קפ"ז סעיף ז´.}
יא
אִשָּׁה שֶׁנִּבְדְּקָה אֵצֶל אָחוֹת הַמֻּמְחִית לְכָךְ אוֹ אֵצֶל רוֹפְאָה וְאוֹמֶרֶת שֶׁגִּלְּתָה אֶצְלָהּ מַכָּה שֶׁמּוֹצִיאָה דָּם, תּוֹלָה הָאִשָּׁה בְּזוֹ הַמַּכָּה כְּתָמִים שֶׁרוֹאָה אוֹ בְּדִיקוֹת בָּעֵד, שֶׁיָּצְאוּ עִם מַרְאֵה דָּם.
יב
בְּדִיקַת עֵד שֶׁיָּצָא עִם דָּם, יְכוֹלָה לִתְלוֹת בְּמַכָּה, אֲפִלּוּ אֵינָהּ יוֹדַעַת אִם מַכָּה זוֹ מוֹצִיאָה דָּם, וְאִם הָיְתָה בְּדִיקָה זוֹ בְּעוֹנַת הַוֶּסֶת צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא מַכָּה זוֹ מוֹצִיאָה דָּם בְּוַדַּאי.
יג
רָאֲתָה כֶּתֶם גָּדוֹל מִכִּגְרִיס, בְּעוֹנַת וִסְתָּהּ, וְיֵשׁ לָהּ מַכָּה אֲפִלּוּ אֵינָהּ יוֹדַעַת אִם מוֹצִיאָה דָּם, תּוֹלָה בָּהּ. וְקַל וָחֹמֶר שֶׁתּוֹלָה בְּמַכָּה זוֹ שֶׁלֹּא בְּעוֹנַת וִסְתָּהּ.
יד
תּוֹלָה בַּמַּכָּה מַרְאוֹת שֶׁתִּרְאֶה לְאַחַר הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה שֶׁאָז יֵשׁ לָהּ חֶזְקַת טָהֳרָה, וּלְדַעַת הָרְמָ"א לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים מִתְּחִלַּת הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים. בְמַכָּה שֶׁדַּרְכָּהּ לְהוֹצִיא דָּם יְכוֹלָה לִתְלוֹת בָּהּ לְדַעַת הָרְמָ"א גַּם בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים רִאשׁוֹנִים, וְכֵן הַסּוֹפֶרֶת שִׁבְעָה נְקִיִּים עַל כֶּתֶם שֶׁהֲרֵי לֹא הֻחְזַק מַעְיָנָהּ פָּתוּחַ. וְכֵן בְּכַלָּה בְּתוּלָה שֶׁסּוֹפֶרֶת שִׁבְעָה נְקִיִּים לְאַחַר בְּעִילַת מִצְוָה, שֶׁהֲרֵי גַּם הִיא לֹא הֻחְזַק מַעְיָנָהּ פָּתוּחַ.
{לדעת התוס´ בנידה טז. תולה במכה בשעת וסתה, דוקא כשמרגישה שיוצא הדם מהמכה וכן דעת ספר התרומה אבל בכתמים תולה במכה אפילו שאינה יודעת אם מוציאה דם. וכן כתבו המרדכי, הגה"מ, מהר"מ מרוטנבורג, האשכול וכן פסק רמ"א.
הרשב"א כתב שאפילו בעונת וסתה תולה במכה שמוציאה דם וכן דעת הרמב"ם אליבא דב"י, ונו"ב, וכל זה אפילו בעונת וסתה וראתה בהרגשה תולה במכה שידוע שמוציאה דם, משום דמוקמינן לה בחזקת טהרה וכן בבדיקת עד תולה במכה. ורק אם לא ידוע שהמכה מוציאה דם ראוי להחמיר אם היא עונת הוסת, וכך כתב בטהרת הבית חלק א´ עמ´ רמ"ט-רנ"ב. מאמתי נעשית האשה בעלת חזקת טהרה ויכולה לתלות במכה, לדעת רש"י, רמב"ן, רשב"א, הר"ן, ב"י, חוות דעת וברית אברהם לאחר הפסק בטהרה שעושה יש לה חזקת טהרה, ולדעת הגה"מ, דרכי משה, התרומה, מרדכי תהיה בחזקת טהרה לאחר שלושה ימי ליבון שחזקת מעין פתוח עוד במשך שלושה ימים ראשונים של שבעה נקיים וכן פסק רמ"א בשו"ע, ולדעת תוס´ ונו"ב רק לאחר שבעה נקיים וטבילה תהיה בחזקת טהרה, החתם סופר כתב שחזקת טהרה תהיה לאשה לאחר שלוש בדיקות א. הפסק בטהרה ב. בדיקת שחרית ג. בדיקה שלפני השקיעה. ויש בזה כמה מיני נפקא מינה: א. מתי יכולה לתלות במכה ב. הבא מן הדרך והשאיר את אשתו בחזקת טהרה ג. כשהיא בחזקת טהרה יכולה ללבוש צבעונים להצילה מכתמים. ובכתם, וכלה ומכה שדרכה להוציא דם ראה במשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שע"ב-שפ"ו. ולקמן בפרק יב´ סעיפים ע-עב.}
טו
אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ טַבַּעַת בְּרַחֲמָהּ לִמְנִיעַת הֵרָיוֹן וְרָאֲתָה דָּם בִּבְדִיקַת עֵד, שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, וְרוֹפְאָה אוֹ אָחוֹת הַמֻּמְחִית לְכָךְ אוֹמֶרֶת שֶׁהַטַּבַּעַת גּוֹרֶמֶת לַדִּמּוּם, נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לְהָקֵל בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁאִם אֵינָהּ עוֹנַת וִסְתָּהּ הֲרֵי הִיא כִּמְסֻלֶּקֶת דָּמִים, וִיכוֹלָה לִתְלוֹת בְּמַכָּה וְכָל שֶׁכֵּן אִם מַרְגִּישָׁה כְּאֵב וְצַעַר בִּבְדִיקַת הָעֵד.
טז
גַּם לְדַעַת רְמָ"א שֶׁאֵין תּוֹלִים בְּמַכָּה בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים רִאשׁוֹנִים, אִם מָצְאָה כֶּתֶם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אִם הָיָה כְּבָר בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אוֹ לֹא, יֵשׁ לְהָקֵל, וְכֵן אִם רָאֲתָה כֶּתֶם עַל בֶּגֶד צִבְעוֹנִי בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, גַּם לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אֵין כֶּתֶם זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ חֲכָמִים בְּבֶגֶד צִבְעוֹנִי.
יז
אִשָּׁה שֶׁמַּרְאָה כֶּתֶם לְחָכָם, אִם הִיא אַשְׁכְּנַזִּיָּה יִשְׁאַל לְיוֹם מְצִיאַת הַכֶּתֶם, וְאִם אֵינוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת יוּכַל לִתְלוֹת בְּמַכָּה, וְאִם הִיא סְפָרַדִּיָּה אֵין צָרִיךְ לִשְׁאֹל וּבְכָל יוֹם מֵהַשִּׁבְעָה נְקִיִּים יְכוֹלָה לִתְלוֹת בְּמַכָּה.