אור ברסלב
נישואין ואישות דיני רמ'ת מתי תבדוק ואיך

נישואין ואישות

דיני רמ'ת מתי תבדוק ואיך

פרק ט´- דין רואה מחמת תשמיש, ותולה במכה

א

כַּלָּה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, בִּשְׁלֹשׁ הַבִּיאוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת צְרִיכָה הִיא וְצָרִיךְ הֶחָתָן לִבְדֹּק אֶת עַצְמָם מִיָּד לְאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ, שֶׁמָּא גָּרַם הַתַּשְׁמִישׁ לְדַם הַוֶּסֶת שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ שֶׁיָּבוֹא, וּרְאֵה סְעִיף ו´ לְקַמָּן.

ב

בִּבְתוּלָה, צָרִיךְ שֶׁלְּאַחַר שֶׁיִּפָּסֵק דַּם בְּתוּלִים תְּשַׁמֵּשׁ פַּעַם אַחַת בְּלֹא שֶׁתִּרְאֶה דָּם וּלְאַחַר מִכֵּן תִּבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁלֹשׁ הַפְּעָמִים הַבָּאוֹת אִם רוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ. וּלְדַעַת הָרְמָ"א כָּל שֶׁאֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב מֵחֲמַת הַבְּתוּלִים אֵינָהּ יְכוֹלָה לִתְלוֹת בָּהֶם.

ג

שְׁלֹשׁ הַבִּיאוֹת שֶׁבָּהֶן בּוֹדֶקֶת אִם רוֹאָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ יְכוֹלִים לִהְיוֹת בְּלַיְלָה אֶחָד, וְאֵינָם תְּלוּיִים בְּהַזְרָעָה אֶלָּא כָּל שֶׁהָיָה גְּמַר בִּיאָה יְכוֹלִים לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ.

ד

צְרִיכָה לִבְדֹּק עַצְמָהּ מִיָּד בִּכְדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ הַכֶּסֶת וְתִטֹּל עֵד לִבְדֹּק בּוֹ, וְהוּא בְּעֵרֶךְ כְּרֶבַע דַּקָּה.

ה

בְּדִיקָה זוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּחוֹרִים אוֹ סְדָקִים אֶלָּא קִנּוּחַ חִיצוֹנִי בִּלְבַד.

ו

אִשָּׁה שֶׁהַוְּסָתוֹת שֶׁלָּהּ מִשְׁתַּנִּים תָּמִיד בֵּין הַפְלָגָה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יוֹם לְהַפְלָגוֹת עַד לִשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם וּפָחוֹת מֵעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יוֹם אֵינָהּ רוֹאָה, נֶחְשֶׁבֶת אוֹתָהּ אִשָּׁה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יוֹם אֵלּוּ כְּבַעֲלַת וֶסֶת קָבוּעַ, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי לֹא תִּרְאֶה בְּיָמִים אֵלּוּ, וְלָכֵן תִּבְדֹּק עַצְמָהּ בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה יוֹם, שֶׁאָז דִּינָהּ כְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ.

ז

אִם רָאֲתָה מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּרְצִיפוּת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ עַד שֶׁתִּתְרַפֵּא וְתִבְדֹּק עַצְמָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, כְּדֵי לְבָרֵר אִם הַדָּם בָּא מֵחֲמַת מַכָּה בְּצַוַּאר הָרֶחֶם אוֹ שֶׁבָּא מִן הָרֶחֶם עַצְמוֹ מֵחֲמַת רְגִישׁוּת שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה לְתַשְׁמִישׁ.

ח

עָבְרוּ וְשִׁמְּשׁוּ פַּעַם רְבִיעִית וְלֹא רָאֲתָה דָּם מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, שֶׁהֲרֵי הוּכַח שֶׁלֹּא הַתַּשְׁמִישׁ הוּא שֶׁגָּרַם לַדָּם לָבוֹא.

{לדעת הנודע ביהודה, והש"ך (סימן קפז ס"ק ל"ה) רמ"ת הוא כמו וסת האונס שקפצה וראתה, ולדעת הט"ז (ס"ק ט"ז) הוא כמו וסת הגוף, לדעת התוס´ נידה סו. הוא כְוֶסֶת דאכילת שומים או פלפלין, ולדעת החוות דעת הוא מטעם חשש מחלה, ויוצא שלדעת התוספות, נו"ב, ש"ך וט"ז רמ"ת הוא דרבנן ולחוות דעת שחשש לחולי הוא דאורייתא. ובענין שעור זמן הבדיקה לדעת הרא"ש לא מוכרח שתבדוק מיד אלא גם בבדקה לאחר זמן מועיל לברר שראתה מחמת התשמיש ולדעת התוספות, רמב"ן ורשב"א צריכה לבדוק דוקא מיד סמוך לתשמיש וכך פסק מרן בשו"ע. שיטת הסמ"ק סמ"ג, סה"ת והטור ששעור זמן זה בכדי שתרד מן המטה ותטול עד ותקנח עצמה, ולרשב"א וב"י הוא בכדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת והיא עדיין במטה ותטול עד לבדוק ותקנח פניה של מטה.

ולדעת הראב"ד אין אנו בקיאים עתה בשעורים אלו, הלכך כל סמוך לביאה אם בדקה ומצאה דם הרי היא בחזקת רמ"ת, והביא הרמ"א את דברי הראב"ד.

כתבו הש"ך, ר"ש קלוגר, החיד"א וחת"ס שהרואה מחמת תשמיש בתוך ימי טוהר שהם ארבעים יום לזכר ושמונים יום לנקבה אינה נחשבת לרואה מחמת תשמיש, שאע"פ שהחמירו הגאונים בדם טוהר לענין להוציאה מבעלה לא החמירו.

אם עברה ושמשה ולא ראתה מותרת לבעלה שזה עדיף מבדיקת השפופרת כך כתב הרמ"א, וזה אע"פ שכתב האפי רברבי שצריך שתשמש כך שלוש פעמים, והש"ך פסק כרמ"א, לעומתו נתן הדגול מרבבה טעם לדברי האפי רברבי שבבדיקת שפופרת תהיה מותרת רק לאחר שלוש בדיקות, ולכן כאן בתשמיש גם כן צריך שיעברו שלושה תשמישים.

וכמו הרמ"א שכתב שמותרת לאחר ביאה אחת פסק גם החזון איש.}

תוכן העניינים

נישואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה