מעשה ידיה לבעלה · צד
כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁיְּכוֹלִים הָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה לְהַתְנוֹת לִפְנֵי הַנִּשּׂוּאִין שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְאֵין מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלּוֹ, וְהוּא מִטַּעַם שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם, וְאוּלָם, אִם רוֹצִים לְהַתְנוֹת כָּךְ לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִשְּׂאוּ, כָּאָמוּר לְעֵיל, בָּזֶה יֵשׁ רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְבַדָּהּ לוֹמַר אֵינִי נִזּוֹנֵית וְאֵינִי עוֹשָׂה, שֶׁכְּבָר נִפְסְקָה הֲלָכָה כְּרַב הוּנָא שֶׁעִקַּר הַתַּקָּנָה הָיְתָה לְטוֹבָתָהּ וְלָכֵן רַק הִיא יְכוֹלָה לִמְחֹל עָלֶיהָ.
{ויכול האיש לומר טלי מעשה ידיך למזונותיך ואם אינו מספיק לך אוסיף לף משלי וגם בזה צריך שתסכים לו, ואם שתקה הוי כהסכמה, כ"פ מרן השו"ע סימן ע´ סעיף ט´, ורמ"א בסימן ס"ט סעיף צ´.}