מעשה ידיה לבעלה · צב
אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל הַבַּעַל לִשְׂכֹּר נָשִׁים שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל מְלֶאכֶת אִשְׁתּוֹ, אֵינָהּ רַשָּׁאִית לֵישֵׁב בְּטֵלָה, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וְזִמָּה, וַאֲפִלּוּ הוּא, אִם אוֹסֵר עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה מְלָאכָה מִכָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁמָּנִינוּ אֶלָּא שֶׁתֵּשֵׁב בְּטֵלָה, חַיָּב לְהוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְלִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.
{כך פסק מרן בשולחן ערוך אבע"ז סימן פ´ סעיף ג´ והוא על פי המשנה בכתובות נט: שכתבנו בבאורים לסעיף צ´.}