מי שאשתו עקרה
טו
וְלֹא רַק מִי שֶׁשָּׁהָה עִם אִשְׁתּוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה אָנוּ מַתִּירִים לוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה שְׁנִיָּה, אֶלָּא אַף בְּלֹא עָבְרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים, אִם יֵשׁ אֻמְדָּנוּת חֲזָקָה שֶׁשּׁוּב לֹא תֵּלֵד, כְּגוֹן שֶׁפָּסַק מִמֶּנָּה אֹרַח כַּנָּשִׁים אוֹ שֶׁנִּתְבָּרֵר שֶׁמִּבְּחִינָה רְפוּאִית אֵין סִכּוּי מַמָּשִׁי שֶׁתִּתְעַבֵּר וְתֵלֵד כְּלָל, אֵין מַצְרִיכִים אֶת הַבַּעַל לִסְמֹךְ עַל הַנֵּס וּלְהַמְתִּין עֶשֶׂר שָׁנִים, אֶלָּא אִם רוֹצֶה לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה יֵשׁ לְהַתִּיר לוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה נוֹסֶפֶת שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לֹא בָּזֶה גָּזַר רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם מְאוֹר הַגּוֹלָה.
{כך פסקו בשו"ת זכות אבות פ"ב ק"כ ובמשיב דבר צ´, ט´ ובפני דוד אהע"ז סימן ז´ בשם כהונת עולם, ומהר"ש חלק ד´ סימן ל"ו ובספר אבני זכרון חלק ב´ סימן י"ח.}