אם לֹא קיים מצות פריה ורביה
יד
גַּם בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנִּתְקַבְּלוּ תַּקָּנוֹת רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם, מִי שֶׁשָּׁהָה עִם אִשְׁתּוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה, וְאֵין אִשְׁתּוֹ רוֹצָה בְּגֵרוּשִׁין, מַתִּירִים בֵּית דִּין לָאִישׁ לִשָּׂא אִשָּׁה נוֹסֶפֶת, שֶׁהֲרֵי לֹא גָּזַר רַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם בִּמְקוֹם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה.
{הרמ"א בהגה סימן א´ סעיף י´ כתב "ובכל מקום שיש דיחוי מצוה, כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה לא גזר רגמ"ה, אמנם יש חולקים וסבירא להם שחרם רגמ"ה נוהג אפילו במקום מצוה" ובשו"ת עין יצחק חלק ב´ אבע"ז סימן נ"ז פסק בזה שדעת הרמ"א כסתם וכן הלכה, עפ"י הכלל שסתם ויש הלכה כסתם. ומתירים לו לישא אשה אחרת כדי שיוכל לקיים מצות פו"ר ועוד שכתבו האחרונים שחרגמ"ה היה עד לסוף האלף החמישי ומאז ועד עתה אין החרם בתוקפו אלא בגדר של מנהג שנהגו הקהילות לקיים את אותה תקנה קדומה על אף שהיא עצמה, כאמור, אינה בתוקפה.
וכן כתבו הרא"מ, הרד"ק, וב"י שרבנו גרשום לא החרים במקום מצות פריה ורביה וכן רווחת ההלכה בזמננו, ואינה כדעת מהר"י מינץ שכתב שלא התיר רבנו גרשום לישא אחרת אלא רק במקום מצות יבום.
מרן השו"ע באבע"ז סימן קנ"ד סעיף י´ כתב "נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה, או ישא אשה אחרת הראויה לילד, ואם לא ירצה כופין אותו עד שיוציא" וכן הובאו הדברים בשו"ת יביע אומר חלק תשיעי אבע"ז סימן א´ ובחלק שביעי סימן ב´ ובסימן ג´.}