מי שאשתו עוברת על דת משה ויהודית
כ
כָּל אִשָּׁה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמִּצְוָה עַל בַּעֲלָהּ לְגָרְשָׁהּ, כְּגוֹן הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וְהִיא הַמַּאֲכִילָה אֶת בַּעֲלָהּ דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, אוֹ מְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה, וְלֹא יָדַע בְּכָךְ בַּעֲלָהּ, אוֹ הַנּוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת. אוֹ שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לָבוֹא עִם בַּעֲלָהּ לָדוּן בִּפְנֵי בֵּית דִּין צֶדֶק אֶלָּא רַק בִּפְנֵי עַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִים. וְכֵן הָעוֹבֶרֶת עַל דָּת יְהוּדִית, וְהוּא מִנְהַג הַצְּנִיעוּת שֶׁנָּהֲגוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת בַּעֲלָהּ, אוֹ שֶׁיָּצָא לָהּ שֵׁם רַע שֶׁמְּזַנָּה וְדַעַת בַּעֲלָהּ סוֹמֶכֶת עַל כָּךְ שֶׁאֱמֶת הַדָּבָר, כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִצְוָה עַל הַבַּעַל לְגָרְשָׁהּ, וְאֵין חֵרֶם דְּרַבֵּנוּ גֵּרְשֹׁם חָל עָלָיו.
{כן הוא בחלקת יעקב סימן קמ"ז לרבי יעקב מליסא שהתיר בפשיטות בעוברת על דת בלא מאה רבנים כלל וכן פסק ביביע אומר חלק שביעי סימן ג´ אות א´ שהמסרבת לבוא לדין תורה נקראת כעוברת על דת ומתירים לבעל לישא אשה אחרת.
ועוברת על דת יהודית כתוב בשו"ע אבע"ז סימן קט"ו סעיף ד´ "איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית, יוצאת לשוק, או למבוי מפולש, או בחצר שהרבים בוקעים בו, וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים (כך היתה אז דרכן, לפרוס רדיד מעל כיסוי הראש) אף על פי ששערה מכוסה במטפחות... או שהיתה משחקת עם הבחורים... או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה, בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה..." וראה סוף הבאורים לסעיף י"ט שהמאבדת כתובתה אבדה גם תקנת רגמ"ה, ובכלל זה שאינו צריך להיתרו מאה רבנים, וכתב רמ"א באבע"ז סימן קט"ו ד´ "ואינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשנה ויכול לגרשה בעל כורחה ואין בזה משום חרם רבנו גרשום". וכל זה כשהבעל טוען בתום לב מחמת יראת ה´ שבליבו ולא מתוך קטטה ונוכלות והכל לפי ראות עיני הדיין, כ"כ בשו"ת יבי"א חלק ג´ אבע"ז סימן כ"א.}